בית החולים שערי צדק בירושלים היה אחד משני בתי החולים שקלטו את נפגעי הפיגועים שאירעו בבירה בסוף השבוע. באירועים רבי נפגעים כמו אלה, נפתח במיון בית החולים מרכז דחק, שבו פועל צוות של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים מבית החולים, שמזמינים אנשים להגיע, לפתוח תיק במיון ולקבל עזרה ראשונה רגשית.
"באירועי טראומה, בין אם זה אירוע אישי או אירוע עם כמה נפגעים, מוזעק עובד סוציאלי למיון כדי לתת מענה של עזרה ראשונה נפשית לנפגעים ולמשפחותיהם", מסבירה ל'דבר' רווית זמיר, בת 59, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית בשערי צדק, שמתפנה לשיחה רק בשעה מאוחרת בערב השבת, לאחר שפתחה יחד עם עובדי המחלקה שלה את מרכז הדחק.
"באירועים כמו אתמול, העיסוק הראשון הוא הצלת חיי אדם. בשלב השני, ניתנת התייחסות לנפגעי הטראומה. אלה אנשים שלא נפגעו פיזית, אבל היו במעגל צופים, או במעגל קרוב, ויכולים להרגיש גם תחושות פיזיות כמו תעוקה בחזה או תגובות גופניות שהמקור שלהן הוא לא פיזי, אלא רגשי, וזקוקים להתייחסות. נפגעי טראומה יכולים להיות גם אנשים שנפצעו בפיגוע".
לדבריה, מרכז הדחק ממשיך לפעול כ-48 שעות לאחר האירוע. במהלך הלילה, עובדת סוציאלית תורנית נותנת מענה דרך הטלפון. במהלך היום, עובדים סוציאליים מהמחלקה בשערי צדק נפגשו עם פצועים משני הפיגועים. "הצענו גם להם וגם למשפחותיהם תמיכה ועזרה ראשונה נפשית. ראינו שיש משפחה מאוד עוטפת, מאוד מלווה, וזה עוד לא המקום שלנו. הכוחות הטבעיים עכשיו נכונים יותר. ובכל זאת, חשוב מאוד שיידעו שאנחנו שם – לפגוש אותם מחר, מחרתיים וביום שלאחר מכן".
"הרבה פעמים החלק שלנו הוא לעשות את התרגום"
בשגרה, עובדים סוציאליים נמצאים בכל מחלקות האשפוז בבית החולים כחלק מצוות המחלקה. בכל יום יש שתי עובדות סוציאליות במיון. מ-15:00 עד למחרת ב-7:30 יש עובד סוציאלי כונן שקופץ בכל אירוע של טראומה. במקרי קיצון של אירועים רבי נפגעים, כמו בסוף השבוע הזה, נפתח מוקד הדחק ומגויסים עוד 12-10 עובדים לפחות.
בכל יום, כשמגיע נפגע טראומה, מוצמד אליו עובד סוציאלי שמלווה אותו לכל אורך הליך הטיפול עד ההעברה למחלקה. גם בקבלת בשורה מרה, כמו מוות של בן משפחה, התמודדות עם תוצאה של פגיעה או בשורה על אבחון מחלה קשה, תמיד תהיה שם עובדת סוציאלית.
"הרבה פעמים החלק שלנו הוא לעשות את התרגום", אומרת זמיר. "לפעמים אנשים נמצאים בהלם ולא מבינים את הבשורה, או לא מצליחים לעבד אותה, במיוחד כשמדובר במקרה פתאומי, לא צפוי, של תאונה, פיגוע, אסון או מקרה רפואי פתאומי.
"לפני כמה ימים, למשל, היה מקרה קשה של ילד שנפטר בבית החולים מחיידק טורף. הרופא בישר לאבא, אבל האבא לא הצליח לקלוט שהילד נפטר. בסוף, מי שהצליח לבשר את הבשורה הקשה לאבא הייתה העובדת הסוציאלית".
באירוע רב נפגעים, תפקיד העובדים הסוציאליים מורכב עוד יותר. "לפעמים, בשלבים הראשונים, מגיעים נפגעים מתאונה או מפיגוע ולא יודעים מיהם. העובד הסוציאלי מאתר קרובי משפחה, עושה הצלבת מידע ומודיע לגורמים רלוונטיים.
"בפיגוע שהיה בגשר המיתרים בנובמבר האחרון למשל, הגיעו נפגעים שבגלל רמת הפציעה שלהם, לקח שעות עד שיכולנו לזהות אותם. במקרה כזה, העובד הסוציאלי מתקשר מיד לבתי חולים נוספים, למשטרה, לאגף הרווחה בקהילה, ומיד פותחים מרכז מידע טלפוני שמחובר למערכת אדם, מערכת שמצליבה מידע על פצועים שמגיעים לכל בתי החולים. במצב כזה, העובד הסוציאלי מאתר קרובים ויוצר איתם קשר כדי שיגיעו למיון".
"הכול לגיטימי, הכול מוכל, ואת צריכה תמיד להיות שם"
זמיר מסבירה שחשוב מאוד לתת לאנשים לדבר את האירוע. "צריך לתת לאדם לתאר מה קרה בשפה שלו, במילים שלו. גם כדי להוציא ולשחרר, וגם כדי ללכת איתם במסע של מה שקרה ולבחון יחד איתם את הסיטואציה.
"דיבוב הטראומה חשוב משתי סיבות. אחת, הרבה פעמים אנשים מגיעים אחרי אירוע טראומטי, ואת מבינה שהיה בעבר שלהם אירועים נוספים. יכול להיות שבאירוע כלשהו, גם אם הוא נראה פחות רציני, הטראומות מהעבר מצטרפות לטראומה הנוכחית. השנייה, חשוב להבין מי נמצא איתם, אילו מעגלי תמיכה יש להם. מעבר לזה, אנשים שונים צריכים דברים שונים".
מה זאת אומרת?
"צריך להיות מאוד עדינה ורגישה ולדעת מתי את צריכה לשתוק, מתי את צריכה להיות מכוונת, מתי את צריכה להיות מכילה. אנשים שונים מגיעים עם כוחות שונים, מגיבים שונה, מקבלים שונה. צריך להיות מאוד מכילים, כמו פלסטלינה כזו שמתאימה את עצמה למה שקורה ולמה שצריך. צריך להיות גם מאוד רגישים לתרבות – יש לנו בארץ אנשים שונים מתרבויות שונות, וזה מאוד חשוב להכיר, להבין, לכבד ולדעת אילו מענים משתנים צריך לתת.
"יש אנשים שבשלבים הראשונים לא ירצו לדבר, לא ירצו שמישהו יתקרב אליהם. יש את אלה שיצטרכו חיבוק, יש את אלה שישתטחו על הרצפה, יש שיצרחו, כאלה שיתפללו, כאלה שיקללו, יש כאלה שיבכו, יש כאלה שלא. יש כאלה שמאוד זקוקים ומאוד תלויים וצריכים אותך בכל שלב בדרך, יש את אלה שידחו את כל מה שתציעי. הכול לגיטימי, הכול מוכל, את צריכה תמיד להיות שם".
יש גם מצבים שמגיבים באלימות?
"בוודאי. אבל בסיטואציה של בשורה מרה, שמשפחה מתפרקת, אפשר גם לקבל תגובות תוקפניות. זה הרבה יותר קל להכיל את זה מאשר בסיטואציות שמישהו לא קיבל את השירות או הטיפול שהוא רצה. זה לא נעים, אבל את מתגייסת. את מבינה שגם זה משהו שצריך להכיל אותו, וללוות את המשפחה בתהליך.
"אלה באמת רגעים שהחיים של אנשים מתפרקים, חוסר אונים, תחושה של אי ידיעה ואי הכלה של המציאות. הפציעה הנפשית הרסנית לפעמים יותר מהפציעה הפיזית. התפקיד שלנו שם הוא לנסות לאסוף את השברים. כלומר להגיד מה קורה עכשיו ומה הולך לקרות, ללוות צעד צעד, כמו עיוור שאת מחזיקה לו את היד ועוזרת לו ללכת בדרך".
עד השחרור מבית החולים?
"הטיפול כמובן גם ממשיך אחר כך במחלקות הרווחה ברשויות. המדינה שלנו מורכבת, ובמיוחד ירושלים. בגלל זה, הנושא של טראומה מאוד דרמטי, ואנחנו תמיד עובדים יחד עם אגף הרווחה בעיר. כל המידע, ליווי המשפחות אחרי השחרור מבית החולים, כדי לתת את המענה הכי טוב לנפגעים ולמשפחות גם בקהילה".
"בלילה האחרון ישנתי 4 שעות"
זמיר מתגוררת בירושלים, נשואה ואם לילדה, ומנהלת את המחלקה לעבודה סוציאלית בשערי צדק בחמש השנים האחרונות. לפני כן, עבדה שנים רבות באגף הרווחה בעיר, ניהלה יחידה למתבגרים ולשכות רווחה במערב ירושלים.
אבל ההתאהבות שלה במקצוע הייתה בצבא. "הייתי מש"קית ת"ש בצבא, והוצבתי במקום מאוד לא פשוט בבסיס חימוש בדרום. אחרי השירות היה לי ברור שאהיה עובדת סוציאלית. עבדתי המון שנים באגף בעיר, אבל לפני 5 שנים החלטתי לעשות שינוי. שמעתי שהתפנה תפקיד בשערי צדק, וממש מצאתי את עצמי שם. אמא שלי אחות מיילדת, ועבדה המון שנים בבית חולים. בסוף, יש משהו שסופגים גם בבית".
לדבריה, זה גם עניין של אופי ואישיות, אבל בית חולים זה מקום שעושים בו עשייה משמעותית. "זה מאוד מורגש, ובשערי צדק גם יש מערכת מחבקת ומעריכה, ואלה שני מרכיבים שמאוד משמעותיים לי, ונותנים לי המון כוחות".
גם בסופי שבוע קשים כמו סוף השבוע האחרון?
" זה בהחלט קשה. זה לא כל יום כך, אבל יש תקופות כאלה. בקורונה היו ימים ולילות לבנים, בלילה האחרון ישנתי 4 שעות. אבל תמיד כשאת שומעת שהיה אירוע חירום, את לא חושבת, את נכנסת למצב פעולה. זו חוויה מאוד עוצמתית של עבודה בבית חולים – את נמצאת ברגעים הכי קריטיים ודרמטיים, במקום של השבר הכי נוראי. זה קשה, אבל זו זכות גדולה ושליחות גדולה. אני חושבת שזה נכון לכל הצוותים הרפואיים, זה מקום שמאוד מגייס אותך".
יש דברים שמקשים על העבודה הזו?
"זה לא סוד מה תנאי ההעסקה של עובדים סוציאליים. זה מגזר שעושה עבודה מאוד מאוד קשה, בבית חולים ובכלל, ואני חושבת שהיחס בין העבודה המאתגרת והשוחקת הזו לבין התגמול הוא לא ראוי. אבל שערי צדק זה ארגון מאוד מחבק. לאורך כל סוף השבוע קיבלתי את כל התמיכה והעזרה שאפשר. זה נותן המון כוח. בכל זאת, עם ולמרות הקושי, הלוואי שיהיו ימים שקטים, ואנחנו שם מתי שצריך".
