הרחובות שבשכונת נווה יעקב בירושלים שקטים מאוד, יומיים לאחר הפיגוע הקשה בשישי האחרון בו נרצחו שבעה בני אדם. מאחורי השקט הזה מסתתרים אבל, כאב, כעס ופחד. התושבים מתקשים להיפרד מההרוגים, שסיפוריהם מעידים על אופייה של שכונת הקצה: אחרי ארבעה עשורים בהם היתה שכונת עולים, היא קיבלה בשנים האחרונות צביון חרדי יותר. מקבץ של קבוצות מיעוטים בחברה הישראלית, שחיים בחיכוך מתמיד עם השכונות הפלסטיניות של מזרח העיר.

"עונש מוות לא יפתור שום בעיה"

תלמידות אולפנה בזמן ההפסקה שלהן קוראות לעברי ומבקשות שאצלם אותן, אני מסרב והן מספרות שהן מכירות את מי שנהרגו בפיגוע, מקוות שאולי כך יצליחו לשכנע. לאורך הגדר עובר חיים בן שמחון, תושב ראש העין שהגיע כדי לחזק את תושבי השכונה ולהשתתף בהלוויות ההרוגים. "חורה לי שדווקא בירושלים שלנו קורה דבר כזה אחרי תפילה ביום שישי", הוא אומר.

חיים בן שמחון, תושב ראש העין שהגיע לנווה יעקב כדי להשתתף בהלוויות ההרוגים בפיגוע (צילום: אור גואטה)

"עונש מוות לא יפתור שום בעיה", מוסיף בן שמחון. "גם אם בן גביר יהיה בעד עונש מוות למחבלים אני לא חושב שהוא יצליח, אם במדינה נוצרית כבר אין עונש מוות, בטח שבמדינה יהודית לא יהיה עונש מוות. מה שכן צריך זה להרוס להם את הבתים ולגרש את המשפחות שלהם. אם מחבלים ידעו שיגרשו את המשפחות שלהם, הם לא יעשו פיגועים".

"עד עכשיו אני מפחדת לצאת לרחוב", השכנה יוכי ישראל מתחת לביתה (צילום: דבר)

"ראיתי חברים טובים שלנו נרצחים מול העיניים" מספרת יוכי ישראל, המתגוררת בבניין מול בית הכנסת, "עד עכשיו אני מפחדת לצאת לרחוב, אני משותקת" היא אומרת ברעד. "כשאני נכנסת לסופר או רואה את העובדים הערבים כל יום אני משתתקת, זה נורא מפחיד. מאז שאחי ואשתו נרצחו בפיגוע בקינג ג'ורג' ב-2002 כולם נראים חשודים בעיני. אין לי שקט".

"זה אנשים שקשורים לכולנו"

"המחבל הגיע מכיוון פסגת זאב ברכב, הרים אמברקס פה ליד התחנת אוטובוס, יצא וירה בשני אנשים, המשיך עם הרכב וראה שאין אנשים, עשה פרסה לתחנת אוטובוס, ירה שם בעובדת מאוקראינה, המשיך הלאה ועצר שוב מול הבית כנסת, ירה בעוד 4 אנשים והמשיך, בדרך הוא הספיק להחליף מחסנית אפילו עד שניטרלו אותו", מסביר מיכאל בן שטרית, תלמיד ישיבה שלומד בשכונה וראה את הפיגוע מחלון ביתו.

מיכאל בן שטרית, שלומד בסמוך למקום הפיגוע, מסביר איך אירע הפיגוע (צילום: אור גואטה)

"תשמע, אין איך לברוח מזה, כל העובדים פה ערבים. המנהל של הקופת חולים, כל העובדים בסופר, העובדים של הרכבת הקלה. זה מי שעובד פה. אנחנו חיים פה בשכונה והם גם, הם אחראים פה על הכל בשכונה", הוא אומר. "פתאום יש חשד, אתה מבין שזה לא אמור להיות ככה".

מודעת האבל בכניסה לבית הכנסת "עטרת אברהם", בסמוך אליו נרצח שאול חי, גבאי בית הכנסת (צילום: אור גואטה)

"אני גר פה 14 שנה ואני מאוד אוהב לגור פה, זו שכונה חרדית לכל דבר, אבל העירייה יכולה לעשות דברים כדי לשמור לנו על הביטחון", הוא אומר. "היא יכולה לחסום את הגישה משועפאט, לתגבר פה את הביטחון, אנחנו שכונה על התפר איתם, זה כבר לא באמת מחנה פליטים, זו שכונה לכל דבר".

בן שטרית הכיר שניים מהנרצחים באופן אישי. "אשר נתן למד איתי בתלמוד תורה, שאול חי חילק עלונים השבת הזאת בבית הכנסת. זה אנשים שקשורים לכולנו" הוא אומר ומסיים במסר לעם, "אחדות זה הדבר הכי חשוב. ימנים ושמאלנים זה הכל שטויות, מחבל לא משנה לו אם אתה ימין או שמאל, לא צריך לחפש את המפריד אלא את המאחד".

עלון זמירות שבת שנותר במקום הפיגוע (צילום: אור גואטה)

"תראה מה זה זיכרון"

לביתו של אשר נתן בן ה-14 הגיעו עובדי הפיקוח העירוני והקימו סוכת אבלים בחניית הבניין. עשרות מחבריו של אהרון, אביו של אשר שנרצח, הגיעו כדי לנחם אותו. "הוא היה אמור ללכת ללמוד במוסד ליד ים המלח, אבל לא הסכים ללכת כי מחללים שם שבת" מספר אהרון נתן בדמעות.

אהרון נתן, אביו של אשר נתן שנרצח בפיגוע בנווה יעקב (צילום: אור גואטה)

"היה לו קשה לקרוא, אבל אתה יודע איזה שכל חריף היה לו? הרב שלי היה שואל שאלה בשיעור, והוא ילד בן 14 בקושי, עונה לו על השאלה שמבוגרים לא ידעו", מספר אהרון בכאב, "אני שואל אותו 'איך אתה יודע את זה?', והוא אומר לי 'הרב אמר את זה בשיעור לפני שנתיים', תראה מה זה זיכרון".

אהרון נתן, אביו של אשר נתן שנרצח בפיגוע בנווה יעקב, מדבר עם הרב שלו (צילום: אור גואטה)

"הוא היה ילד טוב, ילד של אור. אתה יודע כמה טוב לו עכשיו בשמיים? פי אלף יותר טוב ממה שהיה פה. הוא מת על קידוש השם".

"הוא גדל אצלי פה בידיים"

אירנה קורלובה התגוררה בשנים האחרונות בבית המשפחה בה טיפלה בנווה יעקב, ויצרה קשרים עם דוברי הרוסית הרבים החיים בשכונה "היא הגיעה לפה יחד עם אחותה שגם עבדה בתור מטפלת, אבל אחותה לא התאקלמה פה והיא דווקא כן", מספר ניסים, מוכר במכולת בה קורלובה נהגה לערוך קניות, "היא לא קלטה יותר מדי עברית אבל הסתדרה, גם אני הייתי צריך ללמוד יותר רוסית כי הגעתי מגרוזיה". גופתה של קורלובה, אזרחית אוקראינה, תועבר למדינתה בימים הקרובים.

"גם הילד שנהרג גר כאן ממול", הוא מספר. כשהוא אומר 'הילד' הוא מתכוון לאיליה סוסנקין בן ה-26, "הוא גדל אצלי פה בידיים, כל יום כמעט היה מגיע למכולת, אנחנו שכנים. משפחה מסכנה, כואב הלב".

שכונת נווה יעקב, אחרי הפיגוע (צילום: אור גואטה)

"הפועלים שמגיעים פה רוצים בסך הכל לעבוד", הוא אומר, "היה פה עובד ניקיון של העירייה, כל יום היה נכנס אצלי פה, מכין קפה, שירותים, מה שהוא צריך".

"לא יהיה עוד פיגוע? על הראש שלי ושלך יהיה!"

"בשביל מה עשו את זה?!", מזדעק מוחמד חוסייני (54), עובד מערכת הביטחון לשעבר המתגורר בנווה יעקב, "עכשיו סתם זה יוביל לעוד אלימות ועוד אלימות, אנשים יכולים ללכת סתם, לא חראם?"

"אתמול הגיעו מתחת לבית שלי כמה 'ווזווזים' מהשכונה, רצו לזרוק אבנים על מכוניות", הוא מספר, "בדיוק הבת שלי הייתה צריכה לרדת עם התינוק שלה ואמרה שהיא מפחדת. ירדתי וצעקתי עליהם שלא יזרקו, הם אמרו שעל הבת שלי לא יזרקו אבל אמרתי להם שהם לא צריכים לזרוק על אף אחד".

בית הכנסת "עטרת אברהם", שבסמוך אליו אירע הפיגוע בנווה יעקב (צילום: אור גואטה)

"זה שהרג בנו הוא כבר מת, שילך לעזאזל, אבל זאת שעוברת פה עכשיו מה היא אשמה? אתה זורק על אנשים שעוברים פה, אם זה פוגע בהם אתה הולך לגיהנום, יא צדיק", הוא מצטט את עצמו שוב. "מה זה יעזור לך לזרוק על מישהו חף מפשע? אחר כך מישהו מכם ילך לצומת פה לקנות איזה פיתה ויהרגו אותו בשביל להחזיר, לא חראם? אחר כך יבוא איזה מטומטם מאצלכם ועוד פעם ירביץ לאיזה זקן ואז מה? לא יהיה עוד פיגוע? על הראש שלי ושלך יהיה!" הוא מצטט מדבריו.

"אחרי שתי דקות כל הארבעים איש הלכו, והשוטר לא הבין איך עשיתי את זה כי הוא כבר שעה מנסה לגרש אותם שלא יזרקו אבנים", הוא אומר בכאב, "אתה מבין אחי? למשטרה אין כוח, הילדים לא אכפת להם מהמשטרה".

הכניסה לבניין בו התגוררו אליהו שמעון מזרחיו נטלי מזרחי שנרצחו בפיגוע בנווה יעקב (צילום: אור גואטה)

"אני מיואש, מה אני אגיד לך", אומר מ' אבו טיר, תושב אום טובא (שמו הפרטי שמור במערכת), "המחירים עולים, עכשיו התחילו פיגועים, בשביל מה זה טוב? הכפר שלנו בקושי 5,000 איש וכבר צפוף לגמרי, רוצים לחיות ולעבוד כמו בני אדם".