נטלי מזרחי (46), מבית שמש נרצחה בליל שישי בשכונת נווה יעקב בירושלים. "כששמענו שנטלי רצה לנפגעים לתת עזרה זה התחבר לנו מאוד. זאת הנטלי שאנחנו מכירים, אחת שמוכנה לתת מעצמה מכל הלב", מספרת אחראית שירות תזונה בהדסה הר הצופים, בכורה אסייג.

צוות המטבח של בית חולים הדסה, בו עבדה מזרחי בחלוקת מזון למשך 20 שנות, כואבים ועדיין לא מעכלים את אובדנה. "נטלי הייתה חלק בלתי נפרד מהעשייה שלנו, הנתינה שלנו," אומרת אסייג. "לעבוד עם חולים זה לא כמו כל מקצוע. לא כל אחד יכול לעבוד עם חולים. זה דורש נתינה ואכפתיות".

לדבריה, נטלי הכירה את התפריט המיוחד של כל מטופל. "אני חושבת שאפילו למטופלים קשה עם מותה; הם יודעים שרק שלשום היא הייתה ודאגה והיום היא איננה".

בכורה אסייג, אחראית שירותי תזונה בבית החולים. "לא כל אחד יכול לעבוד עם חולים. זה דורש נתינה ואכפתיות" (צילום: ג'וליה לרמה)

מזרחי עבדה במשמרות ערב, מ-15:00 עד 19:30. לפי חישובי הצוות, נטלי בקושי הספיקה להגיע לבית של חמה עד הפיגוע שאירע בשעה 20:15. "התקשרו אליי ואמרו שהגיעה פצועה לבית החולים ושאולי זאת נטלי. בכלל לא הבנתי איך היא הספיקה לצאת מהמשמרת וכבר לחזור לכאן פצועה".

היא מאוד אהבה את העבודה אמרו חבריה למחלקה. "כשעמדנו בפס כדי לסדר את מגשי האוכל, היא אהבה לוודא שכל מגש יהיה נקי ומסודר", ספרה אסייג, "היא ניגבה כל מגש בעצמה, וידאה שהמפית תהיה מקופלת נכון ושהסכום יהיה מיושר. כאילו היא בעצמה תאכל מכל מגש".

פינת הנצחה לנטלי זיסקין-מזרחי ז"ל בבית החולים. "היא הכירה את כל המטופלים והם תמיד זכרו אותה" (צילום: ג'וליה לרמה)

לדבריהם, מזרחי טיפלה במסירות בכל המחלקות בבית החולים, אבל המחלקות הפנימיות היו הבית שלה. "היא דברה ערבית. היא ידעה גם ספרדית ועוד שפות. היא הייתה מדברת עם החולים ויושבת איתם. נוצר חיבור אמיתי של דאגה, זה היה מעבר ללהגיש אוכל. היא הכירה את כל המטופלים והם תמיד זכרו אותה".

מזרחי הכירה את אלי בעלה בבית החולים כשאמו התאשפזה במחלקה פנימית. "בעלה היה מקסים", אמרה אסייג. "בן אדם טוב ואוהב, כל כך שמחנו כשבגיל 42 היא סיפרה לנו על האירוסים". במקביל, אחרי שאביה נפטר, נטלי דאגה לאימה במסירות. "כשהיא לקחה חופש מהעבודה זה לא היה באמת חופש. היא הייתה לוקחת את אימה לטיפולים או לסידורים. זה ראוי להערצה. היה לי מאוד קשה לראות את אמה בלוויה ולדעת שהדאגה של נטלי כבר לא תהיה".

מנהל בית החולים הדסה פרופ' יורם וייס עם צוות המטבח. "זה שאנחנו פה בעבודה מקל עלינו כי אנחנו מספרים סיפורים וזיכרונות" (צילום: דוברות בית החולים הדסה)

למזרחי היה קשר קרוב לא רק עם צוות המטבח, אלא גם עם עובדי הניקיון. "היא התחברה עם כולם. מכל העדות, יהודי או ערבי", המשיכה אסייג, "כשאחד מעובדי הניקיון אשפז את בנו במחלקת ילדים, מזרחי מיד הציעה לו ולאשתו לעשות בשבילם קניות לבית". 

"קשה לי לדבר עליה בלשון עבר כי היא עוד פה", אמרה אסייג בדמעות. "היא בכל מקום במטבח הזה ובכל בית החולים. היא עדיין רשומה בסידור העבודה ואני לא מצליחה להביא את עצמי למחוק את שמה".

עובדות המחלקה עוברות ימים קשים מאז ערב שישי. "אנחנו בסערת רגשות. זה שאנחנו פה בעבודה מקל עלינו כי אנחנו מספרים סיפורים וזיכרונות, עובדים ומדי פעם עוצרים כדי לבכות ולחבק אחד את השני. לא נתפס שדבר כזה קרה לאישה כמוה. פה זה הבית שלנו. החולים ייזכרו אותה. הצוותים הרפואיים ייזכרו אותה". 

נועה שמש מנהלת השירות הסוציאלי בהדסה הר הצופים. "במקרה הזה לא יכולנו להציל את חברתנו" (צילום: ג'וליה לרמה)

נועה שמש, מנהלת השירות הסוציאלי בהדסה הר הצופים, מטפלת בצוות שנמצא בהלם מהרצח של מזרחי. "עבר על בית החולים אירוע לא פשוט. הטיפול באירועי אלימות תמיד מורכב, והזיהוי תוך כדי האירוע שאיבדנו חברה לעבודה הוסיפה למורכבות הזאת".

לדברי שמש, הנהלת בית החולים, אגף רווחת העובד והצוות הסוציאלי מציעים עזרה לצוותים הרפואיים שטיפלו בנטלי ולחבריה לצוות. הבוקר נפגשו מנכ"ל בית החולים פרופ' יורם וייס ומנהלת בית החולים הדסה הר הצופים, ד״ר תמר אלרם, עם צוות המטבח שהתכנס יחד, חיזקו אותם והבטיחו להם את תמיכתם המלאה בכל צורך. "נטלי הייתה אהובה בבית החולים", אמרה שמש, "העריכו את הלבביות שלה ואת הרצון שלה לעזור. אנחנו רוצים להציל חיים ובמקרה הזה לא יכולנו להציל את חברתנו".