שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ התפאר הבוקר (שני) בהישגי משק האנרגיה, וצייר עתיד ורוד במיוחד. לדבריו, חברת החשמל תצא מתחום הייצור, משק האנרגיה יעבור כמעט כולו לגז טבעי, וישראל תייצא גז לרחבי המזרח התיכון ולאירופה. שטייניץ אף טען כי הגז הישראלי היה מניע מרכזי ל"שלום עם טורקיה". עם זאת העובדות לגבי משק הגז אינן כה חד משמעיות.
שטייניץ אמר את הדברים בוועידת אנרגיה ועסקים שנפתחה הבוקר ברמת גן. שטייניץ אמר בפתח דבריו, כי ישנה "התקדמות משמעותית בקידום הרפורמה בחברת החשמל. חברת החשמל אחרי הרפורמה לא תייצר חשמל. הייצור יהפוך לתחרותי, למעט תחום הפחם שיישאר בידי החברה, אך הוא בירידה וימשיך לרדת. חברת החשמל תהיה חברה גדולה ויעילה שתתמקד בתחזוקת הרשת בחלוקה ובהולכה".
השר לא סטה בדבריו מעיקרי הרפורמה במשק החשמל כפי שהותוו לפני 20 שנה. הבעיה היא, כרגיל, במציאות. כיום, היצרנים הפרטיים, שמייצרים כ-40% מהחשמל בארץ, לא ערוכים לייצור תחרותי של חשמל.
בניגוד לדברי השר, המצב הקיים כיום ללא כולל כמעט שום ממד תחרותי. מדובר בשוק שמחולק למספר מונופולים, היצרנים הפרטיים לא מתחרים זה בזה וחברת החשמל נדרשת לגבות את הייצור שלהם. בפועל, מדובר ביצרנים שזוכים להגנה מלאה של המדינה, שמובילה למתח רווחים גבוה, למעשה ללא שום סיכון.
החנק של עבודות הפיתוח בחברת החשמל מתבטא בהליכתה לביצוע פרויקטים בחו"ל במקום בארץ. לעובדי החברה יש ידע יוצא דופן בהפעלת מערכות חשמל על כל היבטיהן – ייצור, הולכה, חלוקה, תחזוקה – כמעט ללא מתחרים בעולם. כחברה קולטת עליה, מהנדסיה דוברים שפות רבות ויכולים לעניין מדינות רבות בעולם בביצוע פרויקטים. למרות הבעיה של גיל עובדים ממוצע מבוגר, עקב הגבלות הממשלה על קליטת עובדים קבועים לחברה, יש לה עדיין הרבה מה להציע בתחום הפיתוח.
נכון להיום, הממשלה מחזיקה את חברת החשמל באמצעות אישורים פרטניים לכל פרויקט מבוקש, שבדרך כלל מאושר, אך רישיון חברת החשמל הוא לאספקת חשמל בארץ, ואין לה אישור רגולטורי להתמודד עם הוצאתה הצפויה מתחום הייצור באמצעות התארגנות מחדש כתאגיד בין לאומי. מדיניות הממשלה מכוונת לכך שמרבית ידע זה עתיד לרדת לטמיון.
משק הגז
השר שטייניץ לקח, בדבריו, אחריות אישית על מתווה הגז הממשלתי. "אני הובלתי את מתווה הגז כדי להוביל את פיתוח לוויתן, כריש תנין והרחבת תמר" אמר, "אין מצב שלא מפתחים את לווייתן. אין מצב שתהיה דחייה בלוחות הזמנים. לא יקרה ולא יעלה על הדעת".
אולם מדבריו של יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים שנאם אחריו, השתמע כי השר לא דייק. "החברה מחויבת לקבל החלטת השקעה סופית על לוויתן עד סוף השנה, והיא קרובה לסגירה פיננסית של מימון הפיתוח", טען. אבו אמד את ההוצאות ב4.5-3 מיליארד דולר לשלב הראשון כאשר הלקוחות אמורים לבוא בעיקר מירדן וישראל, ומיעוטם מהרשות הפלסטינית וממצרים, שתוכל לקבל גז מישראל דרך ירדן. לדברי אבו, עוד לא התרחשה "סגירה פיננסית" שתאפשר לממן את הפיתוח, אם כי הצהיר על רצינות הכוונות בכך ששותפות לוויתן השקיעו עד כה כחצי מיליארד שקלים בתכנון הפיתוח – תכנון הקידוחים והאסדה הדו שלבית שמתוכננת בשלב ראשון לספק 12 BCM בשנה, ועוד 9 BCM בשלב ב', אחרי שיושג ביקוש נוסף.
השר שטייניץ התייחס גם למהלך של פתיחת המים הכלכליים של ישראל מחדש לחיפושי גז ונפט ואמר כי "כנראה קיימים מאגרים גדולים מאוד ומחכים לפרוץ החוצה ולצאת. התחלנו בהליך תחרותי שכולל 24 בלוקים חדשים לגלות ולפתח. מה צריך כדי שזה יצליח ? מחירים, שווקים, מזרח תיכון, חשש ממכשולים רגולטוריים לא ענייניים בישראל כתוצאה בפופוליזם. ישנו הסיפור של קברני הגז, לחלקם יש ביקורת עניינית, אבל חלקם באמת רצו שהגז יישאר קבור. צריך ודאות רגולטורית, צריך לדעת שיש פוטנציאל למצוא". והוסיף כי "אני אומר חד משמעית: ב2018 נעשה הערכה מחדש של סוגיית היצוא. נשמור על הרזרבה למשק הישראלי והשאר לייצוא".
שטייניץ הזכיר את חוזה הגז עם ירדן בעלות של עשרה מיליארד דולר, אף שמדובר בהערכה אופטימית ולא מחייבת, והפליג בתיאור האפשרויות לייצא גז לטורקיה, ולאירופה דרך איטליה. "ישנם מגעים שעוסקים בפרטים בינינו לבין ממשלת טורקיה. בין השאר בגלל זה עשינו שלום עם טורקיה" אמר, "יש לי דיאלוג ממש טוב עם אל בארק שר האנרגיה הטורקי. צוותים ישבו ביחד כדי לקדם את הנושא הצינור לטורקיה".
בנושא משק האנרגיה בעתיד הצביע שטייניץ על הגז הטבעי כמקור אנרגיה מרכזי. "למרות האנרגיות המתחדשות, הגז הטבעי יהיה מקור האנרגיה של ישראל לעשורים הקרובים. בחשמל יש כבר 60%, בחדרה תוחלף התחנה מפחם לגז טבעי ונגיע ל- 80%-70%. היו שחשבו שזה משוגע ולא אחראי. כל זה נעשה בצורה שתגביר את הביטחון האנרגטי. אלה שמברכים על החלפת הדלק בתחנה בחדרה לא מבינים שזה היה בלתי אפשרי בלי מתווה הגז. הא בהא טליה. היו ארגונים ירוקים שבירכו אותי על חדרה והתנגדו למתווה הגז".
לדברי המבקרים, מתווה הגז דווקא עיכב את פיתוח המאגרים, ההחלטה לסגור ארבע יחידות ייצור פחמיות בחדרה תתרחש במדורג במשך מספר שנים, כאשר בינתיים כל מדינת ישראל תלויה בצינור אחד, שמאיים על היעד של אספקה בטוחה ורצופה. במסגרת מתווה הגז ויתרה המדינה על חובת הנחת צינור שני ממאגר "תמר", תמורת קידום הפיתוח של מאגר "לוויתן" ממנו יונח צינור נוסף.
פרופסור יעקב קרני, שקיבל במהלך האירוע את פרס "איש השנה" במשק האנרגיה, העיר על נאומו של שטייניץ. "למהפכת הגז בארץ יש משמעות, אבל זה לא הסוף. אפילו אם יהיה מספיק גז, בסופו של דבר אנחנו צריכים להשתמש במשאבים הטבעיים שמשפיעים הכי פחות על הסביבה שלנו, על הבריאות שלנו ועל החיים של הדורות הבאים", אמר, "צריך להיות יותר קשר בין החוקרים באקדמיה לבין התעשייה וגורמי הממשל. רוב המפתחים בארץ הולכים לשוק בחו"ל. אנחנו מדברים עם אנשים באופן מאוד רציני באירופה, בסין ובהודו, אבל כמעט אין פיתוח ישראלי באנרגיה חלופית שמפותח בארץ. הפאנלים שמותקנים בארץ נרכשים מסין".
ד"ר נעם סגל, מהפורום הישראלי לאנרגיה, הגיב בביקורת לנאומו של השר שטייניץ ואמר כי "אנחנו ממליצים לשר שטייניץ לא להיחפז וללמוד מניסיונם של אחרים באירופה, ובעיקר בבריטניה שם הופקרו הצרכנים אחרי הרפורמה, מחירי החשמל זינקו ותחזוקת הרשת נפגעה. לגבי הגז אנו ממליצים לעסוק בעיקר בשוק המקומי, ולהפסיק לעסוק באובססיביות בשאלת היצוא בשירות מונופול הגז. תפקיד השר הוא להבטיח אנרגיה זמינה וזולה לאזרחי ישראל ולתעשייה שלה ולא לטורקיה".
