לצד הקרבות המתנהלים ביתר שאת בשבועות האחרונים בין ראש הממשלה לבין חלקים גדולים מעולם התקשרות, ביום ראשון קיבל נתניהו את מה שהוא כל כך מבקש: "קצת פרגון". בכנס הכלכלה והעסקים של העיתון החרדי המודיע, התקבל ראש הממשלה בברכות ובמחיאות כפיים. ניכר היה כי לנתניהו נעים להתארח בביתו של ליצמן שהרעיף מחמאות על האורח וזכה למחמאות בתמורה.

תקציר עבור מי שפחות מעורה בעיתונות החרדית: המודיע הוא העיתון המרכזי הוותיק ביותר המשויך לזרם החסידי עמו נמנה ליצמן וסיעת אגודת ישראל. יתד נאמן, המשויך לזרם הליטאי של סיעת דגל התורה, הוא העיתון הנקרא ביותר במגזר החרדי (יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני היה בצעירותו בין כותביו). המבשר הוא עיתון צעיר יחסית שהוקם ב-2009 על ידי ח"כ הרב פרוש על מנת לתת ביטוי לתת זרם נוסף באגודת ישראל. אם חשבתם שהקרבות בין ידיעות אחרונות לישראל היום חריפים, העיתונים במגזר החרדי עושים את זה טוב לא פחות. מדובר בזירת התנגשות קבועה בין הזרמים השונים והאינטרסים הפוליטיים של נציגיהם, כשלכל עיתון יש זהות ושיוך מוצהרים.

כנס המודיע (צילום: דבר ראשון).

ועידת הכלכלה והעסקים של המודיע היה חגיגת ניצחון שבמרכזה עמד אדם אחד: שר הבריאות, יעקב ליצמן. מדובר בכנס ראשון מסוגו של עיתון חרדי: כנס שלא נפל מהכנסים של העיתונים הכלכליים המובילים ברמת הארגון, במעמדם הבכיר של הנואמים בו ובעומק הדיונים שהתנהלו במהלכו. ספק אם עיתון אחר היה מצליח להביא היום לוועידה את ראש הממשלה, שר האוצר, שר הפנים, שר הבריאות ויו"ר ועדת הכספים.

הועידה משכה אליה אנשי עסקים וראשי ארגונים רבים מהמגזר החרדי שהיו מוכנים גם לשלם 180 שקלים לכרטיס. למה הם באו? חלקם דיברו על הזדמנות להיפגש עם קולגות ולעשות עסקים, חלקם דיברו על המעמד המחייב הזדהות וחלקם אמרו שפשוט היו סקרנים. החלק הראשון של הכנס הוקדש לפנלים בנושאים כלכליים שונים, במהלכם האולם היה חצי מלא ועיקר ההתרחשות זרמה לכיוון הלובי ההומה וחצר העישון (שאגב הייתה ידידותית בהרבה לחובבי ההרגל המגונה מהנהוג בכנסים דומים של העיתונות החילונית). הדיונים על הרפורמה בשוק האשראי, הבנק השיתופי, הלוואות עמית לעמית ומחירי הדיור פגשו קהל מתעניין ומעורה. פתוח לעסקים.

כנס המודיע (צילום: דבר ראשון).

החלק השני של הכנס כלל את מצעד הפוליטיקאים. מפגן הכוח של שר הבריאות, פטרונו של המודיע, מילא את האולם עד אפס מקום. בזה אחר זה החניפו החברים לליצמן, והוא החזיר להם את אהבת הקהל. כשדיבר ליצמן על החזית החרדית בממשלה הוא לא שכח להחמיא גם ליריבו במגזר, יו"ר ועדת הכספים, משה גפני. הקהל החסידי התבלבל לרגע ולא ידע אם למחוא כפיים לנציגם של הליטאים, אך ליצמן החווה בידו כי אפשר. ומי יכול להרשות לעצמו מחוות כאלה? מי שחש כי ניצח. רוחותיהם של "יתד נאמן" ו"המבשר" המובסים לאור הצלחתו של "המודיע" היו כנוכח נפקד באולם.

הניצחון של ליצמן איננו רק עניין פנים חרדי. השר החרדי הראשון בישראל מדגים את ניפוץ תקרת הזכוכית. לא בזכות תפקיד השר שנכפה עליו על ידי בג"ץ אלא בהיותו השר האהוד ביותר בישראל, גם בקרב האוכלוסייה החילונית. החרדים הצליחו להפוך מלשון מאוזניים קואליציונית הדואגת לענייניה למי שנתפס כמבוגר האחראי בממשלתו של ביבי. החרדים נתפסים היום כמי שמסוגל לעסוק גם בנושאי בריאות, איכות סביבה, כלכלה, רווחה ותאונות דרכים, ולא בכדי.

כנס המודיע (צילום: דבר ראשון).

למעשה הציבור באולם, ובעיקר זה שנכח בו בחלקו הראשון של הכנס, כבר מזמן לא מתאים לתדמית של החרדי המודר שמתחשבן להגמוניה החילונית. מספר החרדים העובדים גדל כל שנה. נוכחותם בחיי הכלכלה והחברה עולה. כוחם כצרכנים עולה על חלקם באוכלוסיה, ומנהלי המותגים של מוצרי הצריכה יודעים את זה ומגבירים את השקעתם בצרכן החרדי. על פי נתונים שפורסמו בכנס, החרדים גם עושים יותר ספורט מהחילונים. הוויכוחים המיתולוגיים בפאנל פופוליטיקה של שנות התשעים בין טומי לפיד ז"ל לישראל אייכלר נראים כזיכרון רחוק ולא רלוונטי. המשוואה הזו כבר לא ממש קיימת. והכנס של המודיע הוכיח את זה.

יש מי שיתאבל על ההפסד שספגה החילוניות שלא הצליחה לכפות על השד החרדי "לחזור בשאלה", על הקצבאות שחזרו, על חוק השוויון בנטל שמוסמס. יש גם שוליים בחברה החרדית שמתגעגעים להפגנות החיתולים ולשנאת החילונים. אבל למעשה החברה הישראלית, החרדית והחילונית, התבגרה. להתבגרות הזו יש ביטוי גם בתרבות הישראלית. אושפיזין, לגעת בשמים, לעבור את הקיר, שטיסל ולמלא את החלל הם ביטוי מצוין להתפרקותו של הדימוי ולבנייתו מחדש באופן אנושי קרוב ודומה הרבה יותר. גם בחברה החרדית מתרחש, כנראה באמצעים אחרים, תהליך דומה. גם המאבקים האחרונים על עבודות הרכבת בשבת מעידים על היחס שהשתנה. החרדים לא רצו לצאת למלחמה. סמוטריץ ויוגב דחפו אותם לשם בכוח. מרגע שנשכחה הסערה, הרכבת חזרה לבצע עבודות בשבת והפוליטיקאים החרדים חזרו לעסוק בעיקר.

אם לחזור לחלקו הראשון של האירוע, מדובר היה בכנס מעניין ורלוונטי שעסק בעניינים שונים של החברה הישראלית בכללותה. הדוברים החילונים התייחסו לקהל מולו הם עומדים כשותף מלא לעיסוק בעניינים אלה. וזו בדיוק הסיבה שנאומו של ראש הממשלה צרם, על אף שדיבר על ההצלחה שבשילוב החרדים במעגל העבודה. הצלחה שהגיעה בשיתוף פעולה ולא בהתנגחות. נתניהו הצליח לחבק את הקהל קרוב אליו ולשמר את הלעומתיות לחברה החילונית, את הפרובינציאליות החרדית. אנשי העסקים, מנהלי הארגונים והפעילים החברתיים חזרו בנאומו להיות דבוקה חרדית שכל עניינה בשימורה של השמורה.

בנימין נתניהו בכנס המודיע (צילום: קובי גדעון / לע"מ).

במבט מהצד ההתרחשות בזמן נאומו של נתניהו הזכירה קצת את החוויה שכל מי שהיה בהופעה של להקת רוק בינלאומית שמגיעה לארץ מכיר. הרגע הזה שבו הסולן זורק לקהל חצי משפט בעברית או אומר משהו על הבחורות היפות של תל אביב. התרגשות פרובינציאלית מתפרצת לנוכח תחושת ההכרה של אומות העולם בנעשה אצלנו כאן. נתניהו זרק חצי משפט ביידיש והקהל התרגש. הבדלה בין החסידים לליטאים גררה מחיאות כפיים. הוא יודע מי אנחנו. ממש אחד משלנו. נתניהו הצליח לנווט את הקהל לקבל אותו בחום תוך כדי שהוא ממסמס את שתי הדרישות הקונקרטיות שהעמיד מולו ליצמן כשהזמין אותו לבמה. פתרון למצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית ופתרון לנושא הביטוח הסיעודי.

ועוד הערה לסיום, במפגן הכוח המרכזי של ליצמן, הכנס על מערכת הבריאות בחסותו של שר הבריאות, ישבו זה לצד זה מנכ"לי ארבעת קופות החולים ולצידם גם מנכ"ל מד"א, מנכ"ל הדסה ומנכ"ל מעייני הישועה. כל אותם גופים גם היו נותני החסות המרכזיים של הכנס. אולי ליצמן לא דרש מהם להגיע לכנס. אבל צריך לשאול מנכ"ל קופת חולים יכול היה להרשות לעצמו לא להגיע? לא לתת חסות?

שר הבריאות יעקב ליצמן ומנכ"לי קופות החולים בכנס המודיע (צילום: דבר ראשון).

על השאלה מדוע היה צריך ליצמן את מפגן הכוח הזה דווקא עכשיו ענו שני בחורים מקהילת ויזניץ' שהסבירו "את מפגן הכוח אתה לא עושה מתי שאתה צריך אותו, אתה עושה אותו מתי שאתה יכול".