בישראל יש כ-80 אלף מבנים בסכנת קריסה שאין למדינה פתרון לגביהם, מזהירה ד"ר רוני קמאי, חוקרת בכירה בתחום הסיכונים לרעידות אדמה במחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת בן גוריון. "מדענים ואנשים מהמכון הגיאולוגי, לכולם ברור שיכולה להיות כאן רעידת אדמה גדולה", אומרת קמאי ל'דבר'. "זו הטקטוניקה של האזור שלנו". קמאי הצטרפה לקריאתם של עשרות מומחים להנדסה וגיאוגרפיה בישראל לייצר תוכנית רחבה לחיזוק של מבנים בפריפריה באחריות המדינה.
על פי איגוד המהנדסים, בישראל קיימות כ-800 אלף יחידות דיור בנות יותר מ-50 שנה, אך כיום, אין גורם מרכזי שממפה ומייצר תוכנית פעולה להתמודדות עם הסיטואציה. בעקבות קריסת הבניין בחולון בספטמבר 2021, יצאה קריאה, שנשמעה שוב אתמול (רביעי) על ידי יו"ר ועדת הפנים, ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה), להקמת צוות בין-משרדי שיגבש תוכנית למימון של מיגון טוב למבנים ביישובים בסכנה.
יעקב גוברין, יו"ר איגוד המהנדסים, הגיש לממשלה הקודמת הצעת תעדוף למבנים מסוכנים, כדי לייצר מיפוי כללי של מבנים בכל המדינה, אבל המיפוי לא בוצע מאז. המשמעות היא שגם אם יתכנס צוות בין-משרדי, הוא יצטרך לברר קודם כל מה סדר הגודל המדויק של המבנים. בינתיים, הוא יוכל להשתמש בתוכניות שמחזיקה הרשות להתחדשות עירונית, שמיפתה לטענתה את כל המבנים המסוכנים בפריפריה הסיסמולוגית בישראל, כ-30 אלף יחידות דיור.
"יש איומים יום-יומיים", מסבירה קמאי, "וכשמדברים איתנו על איום של פעם ב-100 שנה, אנחנו מרגישים שזה איום פחות קיומי. ייתכן שזו הסיבה שהקצאת המשאבים לא נעשית לטווח רחוק מספיק".
הצעת משרד השיכון, שזכתה לתמיכת משרדים נוספים, עומדת כיום על כ-6.5 מיליארד שקלים שניתן יהיה להשקיע במהלך רחב של פינוי-בינוי, ולאפשר רשת ביטחון ליותר מ-30 אלף איש ב-570 מבני שיכון ישנים, ב-10 יישובים שנמצאים במוקדי סיכון לרעידת אדמה. לפי אביעד פרידמן, מנכ"ל משרד השיכון לשעבר, אם אכן יקרה בישראל אסון בסדר גודל של רעידת האדמה האחרונה בטורקיה, מלבד אובדן החיים הרב, הנזק הכלכלי יעמוד על כ-90 מיליארד שקלים.
"המדינה מקצה משאבים למערכת תרועה להתרעה מוקדמת, שהאפקטיביות שלה טובה לבתי ספר ובתי חולים", אומרת קמאי. "הפתרון לבנייני מגורים לא קיים. המדינה החליטה שהיא לא יכולה לשדרג את כל המבנים בארץ על חשבונה, וזה השאיר את הרשויות שנכנסו לזה פה ושם, אבל לא בצורה מסודרת".
על פי קמאי, יש כיום שיטות רבות לחיזוק מבנים. בעשור האחרון, המדינה השקיעה כ-50 מיליון שקלים בשנה בממוצע בחיזוק מבנים ספציפיים במקומות בסיכון מוגבר, אבל זה נתן פתרון לכמה עשרות מבנים בלבד. תמ"א 38, חבילת החוקים שהושקה ב-2005 כדי לתמרץ קבלנים לחזק מבנים, הגיעה לפחות מ-5% מהיישובים שנמצאים בסכנה סיסמית.
"ראש רשות חירום הלאומית אומר שהמדינה צריכה להיכנס לסיפור הזה, בטח באזורים ברמת סיכון מאוד גבוהה", אומרת קמאי. "זה ידוע שהנזק הכספי מאסון יהיה גבוה בהרבה ממה שהמדינה יכולה להשקיע בחיזוק".
הוויכוח ניטש כיום בין משרד האוצר, שקורא להמשיך לתקצב את חיזוק המבנים פחות או יותר בקצב הנוכחי של עשרות מיליוני שקלים בשנה, לבין ועדת הפנים ומשרד השיכון, שקוראים למהלך נרחב של פינוי-בינוי מאסיבי של מבנים ישנים, שדורש תקצוב ישיר של כ-800 מיליון שקלים בשנה, כדי לתמרץ יזמים בשוק החופשי.
"בסופו של דבר, יש לנו מבני שיכון רעועים מטים ליפול, וכאלה שנופלים גם בלי רעידות אדמה", אומרת קמאי. "אז מה נכון? לשים טלאי או לבנות מחדש? מבחינה כלכלית, נכון יותר להקים מחדש. אבל זו השקעה מאוד גדולה, והמדינה צריכה להחליט שהיא עושה אותה. על סמך הידע שיש לי היום, כשתקרה רעידת אדמה גדולה בישראל, הרבה מהמבנים לא יישארו לעמוד".
