לברון ג'יימס שבר בשבוע שעבר שיא בן 38 שנים והפך לשחקן שקלע הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של ה-NBA. זה קרה במשחק בין לוס אנג'לס לייקרס לבין אוקלהומה סיטי. לקראת סיום הרבע השלישי, ג'יימס קלע את הנקודה ה-36 שלו בערב, שהייתה גם הנקודה ה-38,388 בקריירת שלו ושבר את השיא, שנראה היה נצחי, של כרים עבדול ג'אבר.

המשחק נעצר. לברון חגג עם משפחתו והאוהדים. הוא קיבל גביע מהקומישנר של הליגה, אדם סילבר. כרים הגיע כדי להעביר את השרביט למלך החדש, שגם נשא נאום מרגש. המשחק עצמו איבד כל משמעות ואף אחד לא יזכור, שהלייקרס הפסידו בסופו. המשחק אומנם הסתיים אבל הוויכוח העתיק והנפלא: מיהו שחקן הכדורסל הגדול בהיסטוריה? נפתח מחדש.

***

בשנים האחרונות הוויכוח הזה הפך לקרב דו-ראשי: "המלך", לברון ג'יימס מול "אלוהים", בכבודו ובעצמו, מייקל ג'ורדן. אגדות כדורסל כמו ביל ראסל, ווילט צ'מברלין, קובי ברייאנט, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד וגם כרים עבדול ג'אבר יאלצו להסתפק בתחרות על המקום השלישי, כי על פי רוב פרשני הכדורסל: ה"עז" (GOAT – GREATS OF ALL TIME) הוא ג'יימס או ג'ורדן. האם, עכשיו, בעקבות שבירת השיא, מניותיו של ג'יימס עלו והוא עקף את ג'ורדן בדירוג? הדיון, לפחות לרגע, נפתח מחדש.

קצת מוזר לדרג באופן אישי ספורטאי, שעוסק בספורט קבוצתי. כאילו שהוא נמצא בוואקום דמיוני ולא מושפע מהשחקנים האחרים, שאיתו על המגרש. כאילו שמדובר בתחרות ריצה או בג'ודו או טניס ולא במשחק קבוצתי של חמישה נגד חמישה. גם קצת מוזר להשוות כדורסלן, שמשחק ב-2023, לשחקן אחר ששיחק ב-1990, כשהמתמודדים מולו שונים לגמרי. האם העובדה, שלברון ג'יימס קלע יותר סלים מכל שחקן אחר בהיסטוריה הופכת אותו לטוב יותר מביל ראסל, שזכה ביותר אליפות NBA מכל שחקן אחר בהיסטוריה? אז נכון שזה מרגיש קצת מוזר אבל חובבי ספורט ותקשורת הספורט אוהבים דירוגים ובצדק.

מייקל ג'ורדן במדי שיקגו בולס מול יוסטון רוקטס. מי ה"עז"? (צילום ארכיון: AP/David Scarbrough)

דירוגים יוצרים דיון, שיוצר פרשנויות, שיוצרת ויכוח. אם אתם לא אוהבים דירוגים בספורט – אתם כנראה לא באמת אוהבים לדבר על הספורט. בליבת כל דיון היסטורי על ספורט נמצא דירוג ודיון: מי האתלט/הכדורסלן/הכדורגלן הגדול בהיסטוריה. מי היא הקבוצה/הנבחרת/האכזבה הגדולה בספורט ואיזה משחק הוא הכי גדול/מפתיע/בלתי נשכח שהיה. אין לזה סוף. מדירוג עשר עצירות השוער הגדולות בהיסטוריה (טיבו מרטינס בגמר גביע העולם 2022, קל) ועד בחירת הדראפט הגרועה בהיסטוריה (סם בואי, בלי ספק). הדירוגים מייצרים רגש, כי הם תמיד נוסטלגיים ואי אפשר להסביר נוסטלגיה בצורה רציונלית ולכן כל ניסיון להסביר דירוגי ספורט באופן רציונלי נועד לכישלון.

צודקים האנשים, שטוענים, שאי אפשר באמת להשוות את ג'סי אוונס ליוסין בולט. כי אוונס רץ על משטח חול עם נעלי עור ובולט רץ על משטח רקורטן עם נעלי קרבון. צודקים האנשים, שאומרים, שאי אפשר להשוות את הסטטיסטיקה של ווילט צ'מברלין לסטטיסטיקה של לברון ג'יימס, כי צ'מברלין שייך לעידן שבו הוא היה ענק בין גמדים. האנשים הצודקים הם אנשים רציונליים. בדירוגי ספורט אין שום דבר רציונלי. תמיד אפשר לשחק עם המספרים והסטטיסטיקה ולהתאים אותם לדעה שלכם ואתן דוגמא כזאת בהמשך.

***

אז למה חובבי ספורט אוהבים דירוגים? כי זאת ההזדמנות שלהם להביע רגש בצורה מנומקת. הרי בדירוגים אין אמת אחת. כמעט מול כל טיעון, רציונלי ככל שיהיה, יבוא פרשן אחר ויטען גם הוא טיעון, שנראה רציונלי. אבל זה לא רציונלי – זה רגשי.

הרגש הוא לא רק לספורטאי ספציפי אלא במקרים רבים הוא לתקופה או לחוויה אישית. באופן לא מפתיע, לברון זוכה לתמיכה גדולה בעיקר בקרב צעירים, שעוקבים אחריו בצורה הדוקה בעשרים השנים האחרונות. ג'ורדן זוכה לתמיכה גדולה בעיקר בקרב בני ה-40 פלוס, שרוצים להנציח את זיכרון העבר שלהם.

אז מי יותר גדול, ג'יימס או ג'ורדן? זה קל. הסל של לברון ושבירת השיא לא רלוונטיים לדירוג השחקן הגדול בהיסטוריה. הסל היה הישג אישי במשחק קבוצתי. הרי כרים עבדול ג'אבר הוביל את הקטגוריה הזאת עד לפני שבוע ואף אחד לא דיבר עליו כגדול מכולם. שלישי ברשימה הזאת נמצא קרל מלון, שבכלל לא נכלל בדיון הזה. הסל ושבירת השיא הם סמל להתמדה וחריצות.

Congrats to @KingJames of the @Lakers for becoming the NBA’s all-time leading scorer! #ScoringKing pic.twitter.com/kyqvL0PgLR

— NBA (@NBA) February 8, 2023

ראיתי, שניסו לדייק את ההגדרה ולכתוב, שללברון הייתה את הקריירה הכי גדולה של שחקן. מה יגיד על זה כרים עבדול ג'אבר, שלא רק זכה בשתי אליפויות NBA יותר מלברון, אלא גם זכה בשלוש אליפויות בליגת המכללות. הגדרה אחרת שראיתי הייתה, שהוא לא השחקן הגדול מכולם, אלא הקלעי הגדול מכולם.

ובכן, גם זה לא מדויק, כי מייקל ג'ורדן קלע בקריירה שלו ממוצע של 30.1 נק' למשחק ולברון ג'יימס קלע בכל הקריירה שלו רק בשתי עונות מממוצע של יותר מ-30 נקודות למשחק. עם הנתונים והמספרים אפשר ל"שחק" וכפי שכבר כתבתי אין פה אמת אחת. הדיון פתוח והוא הכרחי ומעניין והוא בעיקר טעון ברגש. אז אם שואלים אותי מי השחקן הגדול בהיסטוריה? ישראל אלימלך, כמובן.