"הרעש תפס אותי ואת אישתי בארבע ורבע לפנות בוקר בחדר בבית המלון באנטפ", מתאר מאהר בדארנה באנחת רווחה מביתו בעראבה על אירועי השבוע האחרון . "שמעתי רעש כאילו אנו במלחמה. יצאנו מהחדר שלנו בקומה שבע. לא הבנתי כלום. בקושי ירדנו במדרגות. מסביבנו קירות סדוקים וטיח נופל עלינו. יצאנו מבית המלון לרחוב והכל התמוטט".
בבוקר חורפי באנטפ, הם עמדו ברחוב מאחוריהם המלון בו שהו הרוס. "כולנו, האורחים, עמדנו ברחוב שעתיים. הייתי יחף בשלג, ורק בגדים לגופי. חיכינו".
"אחרי שעתיים הגיעו אנשים מצוות המלון עם בגדים וציוד. אחרי שלוש שעות אמרו לנו שהכל בסדר. נכנסנו ללובי מלון מעבר לרחוב שם היו חימום. לא אכלנו עד אחר-הצהריים. אחר-הצהריים תושבים מקומיים ואנשי הצוות החלו לחלק מרק ולחם".
"נשארנו במלון עד יום חמישי. אמרו לנו שדרכי היציאה מהעיר חסומות. היינו שם אנחנו ומשפחות העובדים של המלון. ביום חמישי לקחנו מונית לאיסטנבול. 21 שעות נסיעה. חברים באיסטנבול סידרו לנו חדר לנוח ולהתקלח. אחרי חמש שעות באיסטנבול עלינו על טיסה ישירה לארץ".
בדארנה מספר את הדברים בקול מדוד ורגוע ממעיט במלים. אך מסע התלאות לווה בפחד. "פחדתי שלא אראה את הילדים שנשארו בארץ. שעה אחרי הרעש דיברתי איתם" הסברתי לבן הגדול שלי (בן 20) בשיחת וידאו, מה קרה ואמרתי שאנחנו בסדר ושלא יפחד", מספר בדארנה. "הבן הגדול חיכה לנו בשדה התעופה".
![הריסות באנטפ. "פחדתי שלא אראה את הילדים שנשארו בארץ" (צילום: מאהר בדארנה)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2023/02/maher1302b.jpg "הריסות באנטפ. "פחדתי שלא אראה את הילדים שנשארו בארץ" (צילום: מאהר בדארנה)")
גם בביתו לאחר החזרה לארץ. האירועים לא מרפים. "זה היה מרגש" מספר בדארנה על חזרתו לארץ. "לאישתי יש עוד חלומות בלילה, לי לא. זה ייקח עוד קצת זמן ויעבור. הבן שלי שבגרמניה מתקשר כל יום לשאול בשלומנו".
כשהוא נשאל לשלומו, אומר בדארנה, "הכל בסדר, ברוך השם. זה כמו חיים חדשים".
