כשהמוזיקאית חן לוי צפתה בסרט "המלכה שושנה" שיצר קובי פרג' על שושנה דמארי, היא גילתה להפתעתה שדמארי הופיעה עם התזמורת של דייזי גילספי בפסטיבל ג׳אז בקנדה, והייתה גם ביחסים קרובים עם נינה סימון. "הסרט השפיע עלי באופן מאוד עמוק", מספרת  ל'דבר' לוי, 37, שמתגוררת בגבעתיים ומלמדת שירה ברימון. "התפעלתי מאוד מדמארי. אני צעירה יחסית ולא גדלתי עליה. שמעתי מדי פעם את השירים שלה ברדיו, אבל זה לא היה ממש חלק מהפלייליסט של גלגל"צ. כשראיתי את הסרט, נחשפו כל הרבדים והתאהבתי בה. היא נתנה לי השראה ורציתי לאחוז בה".

בסרט מסופר שדמארי לימדה את נינה סימון שירים ולחנים של שירה עברית, כמו "ארץ זבת חלב ודבש", וסימון ביצעה את חלקם בהופעות. "שאלתי את עצמי איך נינה סימון מתעסקת במוזיקה כזאת, בעברית, בלחנים עממיים. זה הגניב אותי לחשוב על המפגשים שלהן".

שושנה דמארי נולדה בערב פסח 1923 בשם שודיה דמארי בכפר בשאר במחוז דמאר בתימן, כבת זקונים במשפחה בת חמישה ילדים. משפחתה הגיעה ברגל לנמל עדן, ומשם הגיעה ארצה ברכבת דרך קנטרה. מגיל צעיר ליוותה דמארי את אמה הזמרת והמקוננת בשירה ובתוף באירועים שונים בקהילה התימנית.

באמצע שנות ה-30 הצטרפה כשחקנית וזמרת ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית", בעקבות המלצתו של אחיה הבכור סעדיה, שהיה אז שחקן, קריין וזמר. ב-1939, כשהיא בת 16 בלבד, כבר  קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של המלחין נחום נרדי.

"אני מזדהה איתה במיליון רבדים", אומרת לוי, "אני ילדה מאילת, גדלתי בבית מזרחי עם אבא ממצרים ואימא מעיראק. כשהגעתי כנערה צעירה לתל אביב, העיר הגדולה, כאב לי הראש מעומס המידע שיש ברחוב".

אבל כאימא צעירה, לוי מסתכלת על דמארי האישה והאם. "כל אישה ואימא תזדהה עם המתח בין המוזיקה לבין החיים האישיים. זה מתח שאתמודד איתו כל החיים. גם אני כמוה, מופיעה פעמיים-שלוש בשבוע ומרגישה שאני מפספסת את גידול הילדים שלי".

אבל דמארי מתחה את הקריירה עד הסוף כשנסעה למסע הופעות בחו"ל והשאירה את בתה היחידה נאווה בארץ. "היא לא ראתה אותה שבועות. בסרט מובאת התכתבות קורעת לב בין השתיים. אם זה היה גבר, זאת לא הייתה שאלה בכלל".

בתקופה שצפתה בסרט, הייתה לוי המנהלת האמנותית של פסטיבל קווינטה הראשון לג'אז נשי, שכלל עיבודים מחודשים שלה לשירי דמארי. בימים אלו יוצא האלבום "שושנה" של קווינטה אנסמבל, שמרכיבות אותו לוי בשירה, הדר נויברג בחליל, ענבר פז בבס, קטיה טובול בפסנתר ומאי סגל בתופים.

לקחת את שושנה דמארי לג'אז זה לא צעד מובן מאליו.
"נכון, אבל אני לא ראיתי את זה כך. צללתי לתוך הדמות שלה, צפיתי בראיונות שנעשו איתה ושמעתי פודקאסטים. ניסיתי קודם כל להתחקות אחרי הלב שלה, ולאט הבנתי שאני רוצה להתחבר לטקסט, שזה יהיה המצפן שלי. ככה גם בחרתי את השירים. כשקראתי טקסט שאני מבינה אותו מהנפש שלי, לשם הלכתי".

דמארי אמנם באה מרקע מזרחי, אבל הלחנים שכתבו לה וילנסקי וארגוב הם מאוד מערביים.
"זה שילוב מעניין בין הקול שלה ללחנים של וילנסקי. הרגשתי שהעיבודים התזמורתיים כלאו אותה. זאת אמנם פרשנות שלי ולא כולם יסכימו איתה, אבל אני חיפשתי בעיבודים חופש. כשכתבתי אותם, באמת היו רגעים שנתקעתי, ואז חזרתי להקשיב לשיר שלה כי שם יש זהב, אוצרות. אתה שומע ניואנסים – ויברציה במילה מסוימת. ככה הבנתי מה צריך לעשות.

"ניגשתי לזה בהרבה כבוד, לא מתוך יראה, אלא מתוך אהבה. היא עשתה דברים כל כך יפים, ומתוך זה פרשתי את השירה".

איך השירים התקבלו?
"בחום ובאהבה. מישהו אמר לי על העיבוד של 'כלניות' שהוא חתרני. אני יכולה להבין את זה. אני עושה שם כל מיני דברים. מחקתי מילים בפזמון, שיניתי את כל ההרמוניה והפכתי אותה לרעה, פלרטטנית ומלאה בתשוקה.

"ההופעות שלי עם ההרכב היו טובות. כשיש על הבמה חמש נשים, זה משב רוח מרענן שעושה מחווה לאישה. הסיפור גדול מסך חלקיו. זה מאוד תורם לדבר הזה בהופעות. כיף לנו מאוד יחד, יש לנו חדווה וגם המוזיקה כיפית. כשדבר מגיע עם אמת, היא ממגנטת וממכרת, ועל הרקע הזה נוצר החיבור".

אנסמבל קווינטה ישיק את האלבום "שושנה" ב-15 בפברואר במזקקה בירושלים, ב-25 בפברואר במהדורת החורף של פסטיבל ג'אז בים האדום באילת, ב-4 במרץ בצוללת הצהובה בירושלים, וב-8 במרץ במועדון שבלול בתל אביב. 

פסטיבל QUEENTA – JAZZ WOMAN FESTIVAL בהפקת הצוללת הצהובה יתקיים בין 31 במאי ל-3 ביוני.