"זכותו של אדם לפרטיות נעה עמו גם עת יצא מביתו, ובתוך כך גם למקום עבודתו" אמרה נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט לבנה, היום (חמישי) בכנס אילת לנושאי עבודה.
וירט ליבנה התייחסה לשינויים הטכנולוגיים בשנים האחרונות ולהשפעתם על יחסי העבודה בהיבטים של שמירת פרטיות העובדים. היא הבהירה שהזכויות המוגנות בחוקי היסוד, ביניהן הזכות לפרטיות, חלות גם במסגרת משפט העבודה ויחסי העבודה. לדבריה, בהקשרים אלה אף ניתן להן משנה תוקף "נוכח חובותיהם ההדדיות והמוגברות של הצדדים ביחסי העבודה לתום לב, אמון והגינות".
"השינויים בשוק העבודה והשינויים הטכנולוגיים שינו את המאזן בכל הנוגע להגנת הפרטיות. זאת מכיוון שהיום מקום העבודה לא נמצא רק בעבודה אלא גם בבית", אמרה וירט לבנה. "במצב זה המעסיק מבקש להגביר את היכולת לפקח על עובדיו, בעוד שהעובד מבקש להגן על פרטיותו. בעוד שבעבר היה מדובר בתופעה אזוטרית ואמצעי המעקב היו פרימיטיביים ביחס להיום, כיום מעסיק הרוצה לוודא כי עובדיו אכן עובדים במהלך יום העבודה, עושה שימוש באמצעיים פולשניים הרבה יותר". היא הוסיפה שהדיון המשפטי בסוגיות אלה נמצא עדיין בחיתוליו, ועל פי הערכתה סוגיות מסוג זה צפויות בעתיד הקרוב להגיע לבתי הדין לעבודה בקצב גבוה יותר.
וירט לבנה הצביעה על כך שכיום מעסיקים עושים שימוש בתוכנות לניטור תנועות העכבר וקצב ההקלדה של עובדים במהלך יום העבודה, במטרה לבחון את רמת הפרודוקטיביות שלהם. בנוסף לכך מתבצעים גם צילומי מסך במרווחים קבועים ונעשית בדיקה לאילו אתרים ואפליקציות נכנסים העובדים במהלך יום העבודה. "אין מדובר בעניין תיאורטי: החברות שעוסקות בפיתוח התוכנות הללו דיווחו בחודשיה הראשונים של התפרצות מגפת הקורונה על גידול בהכנסות ובלקוחות של פי שלושה. זאת בשל הגידול בצורך של המעסיקים באמצעים אלו, עם הגידול בעבודה מהבית".
עוד הוסיפה שבשנה שעברה נחתם הסכם קיבוצי בחברת תחבורה ציבורית המתיר התקנת מצלמות באוטובוסים, במטרה לבחון את תנועת העיניים של הנהגים במהלך הנהיגה לצרכי ביטוח. "מכאן ניתן לראות כי ההשפעות של התהליכים הללו מתחילות לחלחל גם למשפט העבודה הקיבוצי. זו סוגייה שמעלה שאלות האם ניתן בתוך ההסכם הקיבוצי לוותר בשם העובדים על פרטיות באופן שמאזן גם את האינטרס של המעסיק. סוגיות אלו גם מעלות שאלות גם לעניין הסכמתו של העובד לפגיעה בפרטיותו".
לדבריה, כאשר בית הדין נתקל בשאלות הנוגעות להגנת פרטיותו של העובד לאור הטכנולוגיות החדשות הללו, עליו לנסות ולראות תמונה רחבה – לבחון האם הפגיעה היא מידתית באותן נסיבות, אך גם לעשות זאת תוך איזון הזכויות הקנייניות של המעסיק והזכות לפרטיות של העובד. להבנתה, הדבר נעשה מורכב יותר כאשר העבודה נעשית מרחוק.
וירט לבנה הביאה דוגמה מתוך פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט בקנדה, אשר התיר את פיטוריה של עובדת שהועסקה בחברת רואי חשבון, ופוטרה בטענה כי 'גנבה שעות'. הראייה העיקרית שהייתה בידי החברה הייתה תיעוד ממערכת שהותקנה במחשבה של העובדת, שסופק לה על ידי החברה. המערכת ניטרה את פעולות העובדת ומצאה כי במהלך השעות בגינן דיווחה שעבדה, ביצעה בפועל פעולות לצרכיה הפרטיים. הקלטות ורישומים אלו היוו את הבסיס לדחיית תביעתה של העובדת בטענה לפיטורים שלא כדין, ולקבלת התביעה של המעסיקה.
לצד זאת, דיברה נשיאת בית הדין באופן כללי על מחויבותם של בתי הדין לעבודה לקידום סביבת עבודה בטוחה. מחויבות זו באה לידי ביטוי בפיתוח פסקי הדין בנושא מניעת התעמרות בעבודה, ומניעת הטרדה מינית במקומות העבודה.
"מאז פרוץ מגיפת הקורונה והעלייה בעבודה מרחוק אנו עדים לשיטות חדשות של התעמרות, אשר מביאות איתן שאלות משפטיות חדשות שבוודאי נדרש אליהן בעתיד הקרוב", אמרה השופטת וירט-ליבנה, "כך לדוגמה, אנו עדים לאירועים בהם מנהלים שמים עובדים על 'השתק' במהלך שיחות זום, הוצאת עובדים מקבוצות ווטסאפ במקום העבודה, הסרה של עובדים מרשימות תפוצה במיילים, מקרים של שיימינג במערכות פנים ארגוניות שונות ועוד."
היא נתנה מספר דוגמאות לפסיקות כאלה, בהן פסיקתה האחרונה בנושא 'יחסי השפעה' בין עובדים. "פסק הדין לטעמי ממחיש את החשיבות בהבנה שבחינת אירועי הטרדה מינית לא יכולה להצטמצם לראיה הצרה של הגדרות החוק וקיים צורך ממשי בלנסות ולחדש את הפסיקה מתוך הבנה שמקום העבודה הוא מקום מורכב יותר מההגדרות הדיכוטומיות הקבועות בחוק, ועלינו לנסות ולחדש את הפסיקה כך שתותאם להבנה זו. ניתן לראות כי פסק הדין אכן התקבל בצורה חיובית, , התפיסה לפיה בית הדין מגדיר נורמות חברתיות רצויות ברורה כיום יותר מבעבר. והעבודה העתידה לנו בנושא עוד רבה."
