שר החינוך יואב קיש אמר בשבוע שעבר לחיזוק כוחם של מנהלים להרחיק תלמידים מבתי הספר, כחלק מההתמודדות עם מקרי אלימות מצד תלמידים. אולם לטענת פרופ' לוטם פרי חזן, מומחית למשפט וחינוך, למנהלים יש יכולת ושיקול דעת נרחב להרחיק תלמידים לצמיתות מתוקף חוזר מנכ"ל. פרי חזן, פרופ' חבר בחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך באוניברסיטת חיפה, קוראת להעמיק את הידע של המורים והמנהלים ביכולת להתמודד עם אלימות בבית הספר, ומציעה לאמץ גישות של גישור וצדק מאחה.

בנאומו בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים בה הוצגה תוכנותיו למשרד החינוך, אמר קיש על מקרי האלימות בבתי הספר: "אנחנו ניתן גיבוי למנהלי בתי הספר בכל מהלך חינוכי שיבחרו, כולל סילוק תלמיד מבית הספר". הוא רמז בדבריו שמערכת החינוך מכילה תלמידים אלימים יתר על המידה.

פרופ' לטם פרי-חזן, אוניברסיטת חיפה. "ממחקרים שביצענו עלה כי מורים לא יודעים מה הם רשאים לעשות, ומה הם אינם רשאים לעשות" (צילום: אלבום פרטי)

"האמירה הזאת ריקה מתוכן", אומרת פרופ' פרי חזן, "חוזר מנכ"ל מגדיר כבר היום מהן הנסיבות שמצדיקות הרחקת תלמיד לצמיתות מבית הספר, ונותן מקום נרחב לשיקול דעתו של מנהל בית הספר".

84 תלמידים הורחקו בשנה האחרונה: "צעד מרחיק לכת שיש לבצע בכובד ראש"

לפי נתוני משרד החינוך, 84 תלמידים הורחקו בשנת הלימודים תשפ"ב ממוסד לימודיהם. כלומר, זהו הליך שנעשה בו שימוש, אך לא באופן תכוף. הנסיבות המצדיקות הרחקת תלמיד לצמיתות הן בתחום האלימות בלבד והיא יכולה להיות מקוונת, מינית פיזית ומילולית וכלפי תלמידים אחרים או עובדי ההוראה בבית ספר. הרחקת תלמיד לצמיתות כרוכה בנוהל שגם הוא מוגדר בחוזר המנכ"ל. לדברי פרי חזן, "הרחקת תלמיד לצמיתות היא צעד מרחיק לכת ויש לבצע אותו בכובד ראש".

נוהל הרחקת תלמיד, שעודכן לאחרונה באוגוסט 2022, מורכב משלושה שלבים. בשלב הראשון ועדה פנימית המוסד החינוכי מתכנסת, ושוקלת את האפשרות להרחקה לצמיתות. בשלב השני נשמעים דברי ההורים והתלמיד מול ועדה בהרכב רחב יותר מהמוסד החינוכי, ובשלב השלישי מתקבלת החלטה. ההורים יכולים לערער על ההחלטה בוועדה מחוזית אליו שייך המוסד החינוכי. במידת הצורך ניתן לקצר את ההליך ב'הרחקת תלמיד לצמיתות לאלתר' בו הדיון בהרכב הרחב וזכות הערעור של ההורים מתבטלת.

הרחקת תלמיד לצמיתות היא רק חלופה אחת מבין החלופות המוצעות בחוזר המנכ"ל 'אקלים חינוכי מיטיבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון', שפורסם במאי 2020. החלופות להתמודדות עם מקרי אלימות ומשמעת שונים ממוקמים בטבלאות. מלבד הטבלאות, מכיל החוזר התייחסויות שונות לאוכלוסיות מיוחדות, בהן תלמידי החינוך המיוחד ולגני הילדים.

"המורים מכירים את הטבלאות באופן שטחי, ועוד פחות מכך את חוזר המנכ"ל עצמו", אומרת פרי חזן. "ממחקרים שביצענו עלה כי מורים לא יודעים מה הם רשאים לעשות, ומה הם אינם רשאים לעשות. לדוגמה, רבים מהם חושבים שאי אפשר להוציא ילד מהכיתה, למרות שאפשר בתנאים מסוימים".

בפרספקטיבה היסטורית, ניתן לסמן את חוק זכויות התלמיד שחוקק ב-2000 כנקודה משמעותית שעיצבה את הנוהל כפי שהוא היום. עד לחקיקת החוק, מנהל בית ספר היה יכול להרחיק תלמיד לצמיתות בהחלטתו בלבד, ובלי יכולת של התלמיד והוריו להביע את דעתם.

"מורים אינם מכירים את התוכן המדויק של חוק זכויות התלמיד"

לדברי פרי חזן, ייתכן שהסיבה לאמירתו של קיש היא אי הטמעת חוזר המנכ"ל בשטח. "התפיסה של רבים מהמורים, היא שלהורים ולתלמידים יש יותר ידע רחב יותר מהם על לגבי זכויות תלמידים. מורים אינם מכירים את התוכן המדויק של חוק זכויות התלמיד, ושלא בצדק הוא הפך סמל לכוחם הבלתי מרוסן של התלמידים", מסכמת פרי חזן.

הדימוי של חוק זכויות התלמיד השפיע על חקיקתו לאורך השנים. כך ב-2010 יו"ר וועדת החינוך דאז ד"ר עינת וילף התנגדה לחוק בגלל 'הזכויות הרחבות שניתנות לתלמידים' ובזמן כהונתה נוספה האפשרות של הרחקת תלמיד לצמיתות לאלתר.

היבט נוסף שהשפיע על הרחקת תלמיד לצמיתות הוא הארכת לימודי החובה לי"ב ב-2007. עד נקודה זו תלמיד בתיכון שהורחק לצמיתות מבית הספר נפלט למעשה ממערכת החינוך. היום מערכת החינוך מחויבת לדאוג למוסד חינוכי חלופי לתלמיד, אך הנוהל אינו מתייחס לסוגיה זו. כך למשל, אין אמות מידה למוסד חינוכי שאליו התלמיד אמור לעבור לאחר שהורחק מהמוסד בו למד.

"אין חשיבה מערכתית על גישה של 'צדק מאחה'"

פרי חזן מערערת על הגישה המשפטית-חינוכית העומדת מאחורי הרחקת תלמיד לצמיתות, ומציעה להשתמש בגישה של 'צדק מאחה', שמטרתה לתת מענה לקורבן ולמבצע העבירה, בניגוד לגישה הפלילית הקלאסית של הענשת מבצע העבירה. גישה זו כוללת התמודדות של העבריין עם מעשיו, קבלת אחריות מצדו, גינוי מצדו של העבירה שביצע ושל הפגיעה באדם אחר, בקשת סליחה ופיצוי הקורבן.

"אנחנו עדים בשנים האחרונות לכניסת גישת 'צדק מאחה' לדין הפלילי, ולצערי אין חשיבה מערכתית על יישום גישה זו בבתי הספר", אומרת פרי חזן, "יש מעט בתי ספר שמיישמים הליכי גישור בענייני משמעת, ומלבדם ישנם בתי הספר הדמוקרטיים, שאימצו מודל בו תלמידים משתתפים בקבלת החלטות משמעותיות על חבריהם. אך מודל זה אינו מתאים בהכרח לכלל בתי הספר".

פרי חזן מוסיפה ש"במחקר החינוכי בעולם רווחת ההסכמה שגישת 'אפס סובלנות' אינה ממגרת את האלימות. ברוב המקרים היא גם מיושמת באופן שמפלה אוכלוסיות מוחלשות. אולי הגיע הזמן לשנות גישה?".