בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישים לב, ממשיכים פקידי האוצר להחליש את השכבה הבסיסית ביותר במארג המזון של ישראל: החקלאים. האנשים שמייצרים למעלה מ-90% מהמזון הטרי שהישראלים צורכים.
החקלאים הם אלה שלוקחים את הסיכון הגדול ביותר אל מול איתני הטבע, השינויים במחירי התשומות והשינויים בשערי המטבעות, ויחד עם זאת, הם בדרך כלל המוחלשים במשחק הכוחות של השוק. הם תלויים ברשתות השיווק, שיודעות שלתוצרת שלהם יש תאריך תפוגה, ולא חוששות להשתמש בכוחן כדי להוריד אותם על הברכיים.
קריאה בפרק החקלאות בחוק ההסדרים מובילה למסקנה אחת: האוצר סימן מטרה ברורה לפרק את מקורות הכוח הבודדים של החקלאים: האינטגרציות ומועצות הייצור. שני הגופים שנועדו לשמור על האיזון שבין שוק פרוע ומלחמת כל בכל לבין תכנון ארוך טווח, יציב ובטוח. שני הגופים שמאפשרים את כל מה שהחקלאי הבודד לא יכול לעשות לבדו: מחקר, פיתוח ואקלום זנים חדשים, טיפול במזיקים, פתיחת שווקי ייצוא, יציבות שרשרת האספקה ושקט תעשייתי המאפשר לצלוח עליות, ירידות ושאר טלטלות השוק.
את כל זה זה עושים באוצר בשם התחרות המקודשת. זאת ועוד, בשם אותו קודש קודשים מוכנים פקידי האוצר לפגוע ביכולת הייצור העצמי של מזון בישראל, וביכולתם של החקלאים הישראלים לקחת חלק באותה תחרות.
התרנגולת והביצה: מסלול עוקף הסכם וחיסול הסולידריות בענפי החקלאות
הדרישה למתן אפשרות לייבא ביצים באריזות קמעונאיות לצרכן עומדת בניגוד גמור להסכם הבין-משרדי (חקלאות ואוצר) שנחתם עם נציגי ענף ההטלה ואף היה הבסיס לחתימה עליו. הכללתו מחדש של סעיף זה בחוק ההסדרים היא ניסיון לפריצה של הסכמות שעוגנו חוקית. אדרבא, האוצר כבר ניסה ללא הצלחה לכלול את ההיתר לייבוא ביצים באריזות קמעונאיות, בטיוטה קודמת, בעת כהונת הממשלה הקודמת, ונכשל.
אם לא די בכך, מנסה האוצר להכניס שינויים רגולטוריים בהליך הייבוא, שעלולים להגביר את הסכנה לבריאות הציבור. כך למשל יבוטל הצורך בבדיקה מקיפה ומדוקדקת של נציגי השירותים הווטרינריים הישראלים את בתי הגידול בארץ הייצור, ויתאפשר יבוא בהסתמך על תעודת בריאות ומילוי שאלון מקוון בלבד.
ביחד נשרוד לחוד ניפול
האינטגרציות החקלאיות הם הארגונים המתכללים את שרשרת הערך בענף חקלאי אחד או יותר, ומאפשרים תיאום כמויות ומחירים על מנת לשמור על יציבות הייצור המקומי ולהבטיח את ויסות וסדירות האספקה. לשם כך, האינטגרציות החקלאיות מוחרגות מחוק ההגבלים העסקיים וקיים פטור גורף לענף החקלאות מהאיסור לקיומם של הסדרים כובלים. הפטור כולל את מגדלי ומשווקי התוצרת החקלאית.
משקי המגדלים יכולים להיות קשורים באינטגרציה מלאה (בבעלות) או באינטגרציה חלקית (בהתקשרות ארוכה). צורת התקשרות כזו בענפי חקלאות מקובלת בכל העולם, ובמיוחד במדינות המפותחות. בענף הלול כוללות האינטגרציות בין השאר: לולי רבייה, מדגרות, מכוני תערובת, חוות גידול, וכן משחטות ומפעלי עיבוד המשווקים את המוצרים.
בטענה של חיזוק התחרות והורדת יוקר המחייה, מציע האוצר לשנות את חוק התחרות, כך שמשחטות לא יוכלו להיכלל באינטגרציות החקלאיות המוחרגות מהאיסור ליצירת הסדר כובל ולתאם ביניהם מחירים, כמויות וכו'. משחטות, טוענים באוצר, אינן גורם חקלאי, אלא גורם תעשייתי.
מדוע מתעקש האוצר על המשחטות? התשובה פשוטה: באוצר מעוניינים לפרק את האינטגרציות. כפי שציין מפורשות רפרנט חקלאות במשרד האוצר גלעד קצב, בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכלכלה, "האינטגרציות הן גופים גדולים, טען קצב, "הן מכילות הרבה חלקים בשרשרת הערך. זה לא טוב לתחרות". יותר מכל, רוצים באוצר להחיל על החקלאים את האיסור לקיים הסדרים כובלים. אלא שקצב מבין, בדיוק כמו החקלאים, שיציאת מגדלים הגדולים מבעלי האינטגרציות מההסדרים בענף הפטם תבטל, דה-פקטו, את ההסדרים עבור כלל המגדלים, והתחרות המקודשת עליה חולמים באוצר תגיע לשיאה.
בשלב הראשון במלחמת הכל בכל תהיה הצפה של השוק והמחירים ירדו. אלא שאחריה יתבררו התוצאות העגומות: צניחת המחירים תביא לקריסתם של המשקים הקטנים. משקים רבים במושבי הפריפריה ייסגרו, והמגדלים יושלכו לכלבים ללא אלטרנטיבה תעסוקתית אחרת. המגדלים הקטנים שיישרדו יהיו תלויים במגדלים הגדולים כספקי משנה, במחירי רצפה שבקושי יכסו את הוצאות הגידול. הכל על מזבח התחרות המקודשת.
ומגדלי הפטם הגדולים, מה יהיה עליהם? מרבית המשקים הגדולים בענף הפטם הם בבעלות קיבוצים. להם יש ארגונים כלכליים ועתודות שיעזרו להם להחזיק מעמד אפילו שנתיים עד שההצפה תעבור. כשיתאזן המצב ויתייצבו המחירים, יישארו מעט בעלויות ומגדלים גדולים שאליהם מוכפפים מעט מגדלים קטנים. התוצאה: פגיעה קשה בתחרות.
הפסקת התיאום בענף הפטם ב-2015 הגדילה את ריווחי הרשתות ב-50%, הצרכנים לא זכו להנחות
מטרת המהלך, לטענת האוצר, היא לטפל בגופים הגדולים, האינטגרציות, ולא בחקלאים. אלא שפירוק הארגונים שהם בבעלות חקלאים יחליש את עמדת כלל המגדלים, והראשונים להיפגע יהיו המגדלים הקטנים. 70% מהמגדלים הם משקים משפחתיים, שהתיאום דרך האינטגרציה מאפשר להם לספק את דרישת השוק ושומרת עליהם מקריסה עקב עודפי ייצור.
כך היה בשנת 2015 כשכוונת הממשלה להגביר את התחרות בענף ולהוריד את המחיר לצרכן הביאה להפסקת התאום בענף הפטם. ב-2016 הייתה רווחיות סבירה למגדלים ולמשחטות, אך העדר יכולת לתיאום בין הגורמים השונים בשרשרת, הביא להגדלת כמויות הייצור, ובהמשך לצניחת מחירים. ב-2017, ללא פיקוח וללא הסדר, כמויות העופות גדלו. עודפי הייצור הביאו לירידת מחירי העוף עד כדי קשיים כלכליים למשחטות שרווחיותן ירדה ב-90% לעומת 2016. כמויות גדולות של עופות חיים הגיעו לשווקים. רשתות השיווק וסוחרי העופות ניצלו את המצב ולחצו את המשחטות להוריד מחירים עוד יותר. ההנחות כמעט שלא לא גולגלו לצרכן, מלבד מספר מבצעים.
לפי תחשיבי ייצור שערך משרד החקלאות, בתקופה זו נמכרו העופות החיים מהמשקים במחיר נמוך ממחיר הגידול שלהם. התוצאה: מגדלי הפטם והמשחטות נותרו עם הפסדים גדולים. רשתות השיווק והסוחרים לעומתם, העלו את רווחיהן ממכירת עופות מ-30% ל-50%. הצרכנים לא נהנו מירידת המחירים לאורך זמן. החשש הגדול היה מקריסה של היצרנים שתביא לעליית מחירים תלולה, בדיוק כמו שצנחו בשל עודפי הייצור.
הניסיון מוכיח ששוק חופשי ללא אפשרות תיאום אינו מתאים לענף העופות בישראל. התחרות הפרועה אינה מורידה מחירים לצרכן, אלא מטה את איזון הכוח לטובת רשתות השיווק שגוזרות את הרווח. ישראל היא מדינה קטנה עם דרישות ווטרינריות וכשרות מחמירות, המחייבות הקפדה על איכות הבשר. יש לכך מחיר.
באוצר צריכים להבין, לול תרנגולות זה לא מפעל ברגים
דווקא עכשיו מצופה מהאוצר לנהוג באחריות כלפי הצרכנים והיצרנים כאחד. הכנסת המשק לסחרור שכבר היינו בו לא תועיל לציבור. בינתיים מי שמתגלה שוב כמבוגר האחראי, הוא משרד החקלאות. בדיון בוועדת הכלכלה קרא אורי צוק-בר, סמנכ"ל בכיר למחקר כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, להקים צוות בין-משרדי משותף עם האוצר ורשות התחרות, במטרה לקדם צעדים שיטיבו עם כולם.
לדבריו, כשמדובר בגידול יצורים חיים וייצור תוצרת טרייה בעלת חיי מדף קצרים, דרושים ויסות ותיאום כדי להבטיח את המשך הייצור. במילים אחרות, במשרד החקלאות מבינים את הרגישות והמורכבות שכרוכה בייצור מזון טרי מן החי והבטחת אספקתו לאורך זמן. ההיגיון המוביל את פקידי משרד החקלאות מבוסס על ראייה לטווח ארוך וחשיבה על מכלול ההשלכות.
ההיגיון של פקידי האוצר הוא הגיון גזברי. לנגד עיניהם עומדות שורות רווח והפסד של שנת התקציב. כל מעייניהם במאזנים. הם פועלים בעולם של טבלאות אקסל ואקסיומות של צמצום והימנעות. מה שחמור מכך, הוא שבאוצר מתעקשים להחיל הגיונות קטגוריים על תחומים שונים במהותם. כך למשל, הוא הניסיון לייחס ללול תרנגולות את מאפייניו של מפעל ברגים. אלא שבמציאות שמחוץ למאזנים של האוצר, אין דינם של ברגים המיוצרים במפעל על פי תבנית וניתנים לאחסון במחסן במשך שנים, כדינם של עופות שהם יצורים חיים המושפעים מאיתני הטבע, חשופים למחלות, שתקופת גידולם מוגבלת וחיי המדף שלהם כבשר מקורר מוגבלים אף יותר.
כרגיל, מאבקים גלויים ומתמשכים אינם הולמים את השינויים שמבקשים באוצר לעשות. למה להילחם בוועדות הכנסת, להיות חשופים לביקורת פרלמנטרית וציבורית ולעבור את הפרוצדורה המעיקה של אישור חוקים ותקנות כהלכה, כשניתן לעקוף את המסלול המתיש ולהכניס הכל "קומפלט בבגט" בחוק ההסדרים. זה שחברי הכנסת מצביעים עליו בלי להכיר את פרטיו לפני ולפנים, ולרוב נאלצים לאשר מחשש לנפילת הממשלה. הכל אפשר להקריב על מזבח התחרות.
