הצלם ראאד בואיה מגדיר את עצמו אזרח אוניברסלי. הוא נולד ב-1971 בכפר קטאנה ליד ירושלים, אבל מ-2006 גר בפריז, ויוצא למסעות בעולם. "אני מסתובב ללא זהות", הוא מספר ל'דבר', "אני לא פלסטיני, לא צרפתי, לא סיני. לא יודע מה אני.

"הקו שמחבר בין התמונות שלי הם בני האדם", אומר בואיה בראיון מפריז לקראת פתיחת התערוכה שלו בישראל. "אני מנסה להביא את האנשים משולי החברה, דרך המצלמה שלי, למרכז החברה המודרנית של היום, למוזיאון, לגלריה לפסטיבלים".

ראאד בואיה. "אני מסתובב ללא זהות" (צילום: יח"צ)

בילדותו ובנעוריו עבד כרועה צאן, פועל בניין ומוכר בשוק בעיר העתיקה, שם נחשף בפעם הראשונה לצילום. בראשית שנות ה-2000 למד בבית הספר לצילום מוסררה בירושלים. עם סיום לימודיו, התקבל למלגת שהות ויצירה (רזידנסי) בקריית האמנים "הסיטה" בפריז, שבה הוא מתגורר מאז.

"צל פנים". שטוטגרט, גרמניה, 2008 (צילום: ראאד בואיה)

למה אתה מצלם בעיקר אנשים שחיים בשוליים?
"אלו אנשים שהחברה לא רואה אותם, אבל הם קיימים ויש להם את הכבוד שלהם. החברה היא זאת שדוחפת אותם לשוליים. כאמן אני מביא אותם למרכז הבמה ומראה שהם קיימים. מי שמגיע למוזיאון יהיה חייב לראות אותם עכשיו".

"בית חולים פסיכיאטרי". מתוך הסדרה "דדליין", בית לחם, 2004 (צילום: ראאד בואיה)

כיצד האמנות שלך משקפת את תפיסת העולם הזו?
"האמנות היא חלון שנפתח בפני האנשים ומציג להם איך האחר חי, איך חיים האנשים השקופים שהחברה לא רוצה לראות אותם. כשאתה מסתכל בתמונה, בדרך כזאת או אחרת אתה מסתכל בעצמך. זה משקף אותנו כבני אדם ואנחנו רואים בהם אותנו. אנחנו משתתפים כי הצילום מדבר בשפה אוניברסלית".

אתה צלם יותר טוב בזכות הביוגרפיה שלך?
"מי שאני עובר דרך הצילום שלי. יש לי חותמת משלי על העבודות האלו. צילום בשבילי זאת חוויה חברתית, אני לומד הרבה דברים דרך המצולמים שלי, דרך המסע שלי. זה נוגע בחיים שלי שגדלתי בכפר כילד עני, וזה גם מה שבנה את האישיות האמנותית שלי".

"וילה קור דה ויי". פריז, צרפת (צילום: ראאד בואיה)

מתוך הסדרה "נסיעה טובה", אוברוויליה, צרפת, 2007 (צילום: ראאד בואיה)

כמי שנדד בין מדינות, יש לך גם זהות של מקום?
"בחרתי לגור בצרפת. אני מרגיש שנולדתי כאן. אני אוהב את המשפחה שלי ואת הארץ, אבל החיים שלי כאן. אני צלם בינלאומי. כשאני מצלם חקלאים ברומניה, אני רומני".

התצלומים בתערוכה מוצגים לפי אזורים, ובין השאר מופיעים בהם שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) ושוטרים פלסטינים, מתמודדי נפש, עובדי תעשיית הפחם, כפריים פשוטים, מהגרים, בני הרומה (צוענים), אנשי רחוב, נוער שוליים, עובדי תעשיית מין ועוד – המודרים ו"האחרים".

"שוטר פלסטיני". מתוך הסדרה "פנה ימינה", יריחו, 2009 (צילום: ראאד בואיה)

מתוך הסדרה "שנה טובה, ג'נין", ג'נין, 2008 (צילום: ראאד בואיה)

יש לך מסר לקהל הישראלי?
"אני מציע לאנשים להתעסק יותר באמנות, כי זה הגשר החזק ביותר בין בני האדם. יותר משפה, דת או תעודת אזרחות. אני רוצה שאנשים בישראל יראו את הצילומים ויחשבו על האחר, העני, החקלאי, העובד, הפלסטיני".

התערוכה "השחור הוא החיים, הלבן הוא האמנות" של ראאד בואיה מוצגת בביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. אוצר התערוכה: גיא רז.

המוזיאון פתוח בימים שני ורביעי מ-10:00 עד 16:00, בימים שלישי וחמישי מ-10:00 עד 20:00, ביום שישי מ-10:00 עד 14:00 ובשבת מ-10:00 עד 18:00. בשבתות יתקיימו סיורים ב-11:00 וב-12:30. התערוכה תינעל בשבת 27 במאי.