"מאוד רציתי לבנות משפחה. זה היה החלום שלי שיהיו לי ילדים. בעולם ההיאבקות, במשקל שלי יש לפחות 7-8 אימהות", אומרת המתאבקת אילנה קרטיש בראיון ל'דבר', "אז זה לא כזה מפחיד להיות אימא וגם לחזור להתאמן ולהתאבק".

לאחר שילדה את בתה השנייה נויה, קרטיש עשתה את הקאמבק הרשמי לפני שבועיים  עם זכייה נוספת באליפות ישראל. "כמה שזה היה צפוי וברור שאני אצליח, אבל בפנים הייתה התרגשות לחזור. היה כיף להרגיש קצת את הלחץ, את המזרון ואת הכל. כולם הסתכלו עליי, זה עשה לי טוב וזה הרים עוד יותר את המוטיבציה. הכי חשוב זה עשה לי טוב בלב, אני התגעגעתי כל כך".

לנצל את הפציעה כדי להיכנס להריון

קרטיש, סגנית אלופת אירופה ארבע פעמים, חזרה ביום חמישי לזירה הבינלאומית המוכרת וסיימה במקום החמישי בתחרות בינלאומית בבולגריה. "השילוב הוא לא פשוט. הרבה חושבים שזה קל, אבל זה לא. למזלי יש לי כל כך הרבה עזרה מהמשפחה שתומכת ונותנת לי את המקום להשקיע גם באימונים. פעם זה היה לארגן את התיק ולנסוע. היום יש לי שתי בנות, צריך להתארגן אחרת עם לוגיסטיקה לא פשוטה".

אילנה קרטיש (צילום: מרי רון)

אתגר נוסף איתו התמודדה כספורטאית עילית, היא החזרה לכושר הגופני הנדרש ברמות הגבוהות של ענף ההיאבקות "הייתי צריכה גם לרדת במשקל. אחד האתגרים הכי גדולים שלי אחרי הלידות היה להוריד את המשקל. בלידה הראשונה הורדתי 35 ק"ג, בלידה הזאת הורדתי 50 קילו".

את החלטה להקים משפחה, היא קבלה אחרי שעשתה היסטוריה באולימפיאדת ריו 2016 והפכה למתאבקת הישראלית הראשונה המשתתפת במשחקים האולימפיים. "בתקופה אחרי ריו, היינו ארבע ספורטאיות שילדנו וחזרנו".

קרטיש ילדה את בתה הבכורה גאיה וחזרה להתחרות לאחר שנה וחצי של הפסקה. "רציתי להגיע לטוקיו והיה לי מקום חמישי באליפות אירופה. הרגשתי שאני יכולה להשיג את הקריטריון, אבל אז הייתה לי יציאת עצם בברך והייתי צריכה לעשות ניתוח בברך, שבועיים לפני תחרות הקריטריון האחרונה".

בעקבות הפציעה בברך, נאלצה לפספס את תחרות הקריטריון ולא השתתפה במשחקים בטוקיו. את זמן השיקום וההחלמה ניצלה כדי להרחיב את משפחתה. "אמרתי לעצמי שזה הזמן לעשות עוד ילד ונולדה לי עוד ילדה".

שנתיים לאחר שהשתתפה בתחרות הבינלאומית האחרונה שלה, חוזרת קרטיש לסייקל האולימפי בניסיון לעשות את הטוב ביותר ולנסות להגיע לפריז 24 "משפט שאני תמיד אומרת לעצמי הוא 'אני רוצה לדעת שניסיתי את הכל ולא לחיות עם ההרגשה שלא ניסיתי', אני מנסה עוד פעם. אני יודעת שזה קשה. הגוף לא אותו גוף של אילנה כשהייתה בת 26 באולימפיאדה. אבל אני נלחמת על זה, נלחמת עם עצמי לנצח את עצמי, כדי לחזור להיות טובה".

מדליה כבר בתחרות הראשונה בחו"ל

את צעדיה הראשונים בעולם הספורט החלה בגיל חמש בענף הג'ודו, אצל אביה אלכסנדר שהיה סגן אלוף ברית המועצות בענף. "15 שנה השקעתי בג'ודו. הייתי בין הטובות בנבחרת, גדלתי בדור של ירדן ג'רבי ואליס שלזינגר, הייתי בטופ הארצי", היא אומרת, "ב-2010 האיגוד העולמי החליט לשנות את החוקים, מה שגרם לערעור של המקום שלי. הרבה מהתרגילים שלי כבר לא היו מותרים".

במקביל קיבלה קרטיש הזדמנות יוצאת דופן לצאת ולהתחרות בענף ספורט חדש, בו מעולם לא התאמנה ולא הכירה. "איגוד ההאבקות הציע לי לצאת לתחרות בחו"ל על חשבונם", היא נזכרת. "זה היה רגע מאוד כיפי, אז ברור שהסכמתי. ממש בתחרות הראשונה, בלי לדעת ממש את החוקים, לא ידעתי איך נראה המזרון ומה אני עושה, זכיתי במדליה".

אילנה קרטיש (צילום: מרי רון)

את הניסיון הרב שצברה כספורטאית בענף הג'ודו, קרטיש לקחה שלב קדימה בענף ההיאבקות. היא יצרה לעצמה סגנון ייחודי וחדש בהאבקות המשלב את מה שלמדה בג'ודו סגנון המקשה על היריבות שלה.

חוץ מקרטיש בישראל אין מתאבקות ברמות הגבוהות. לכן כדי להתקדם ולהגיע לטופ האירופאי, היא החלה להתאמן במחנות אימונים ברחבי העולם "טסתי בכל העולם, כי בארץ לא היה לי איפה להתאמן. הייתי תקופה בבולגריה, אוקראינה וקנדה. כך הכרתי את כל הסגנונות והטכניקות מכל העולם. מה שגרם לי להבין איך לשלב את עצמי מול כל יריבות בעולם".

יעל ארד כהשראה: "ברגע שאת מנצחת את עצמך, את יכולה לנצח כל אחת"

ההשקעה והעבודה הקשה, החלה לתת את פירותיה ב-2013, וקרטיש, אז בת 22, זכתה במדליית הכסף באליפות אירופה שנערכה בגאורגיה ופתחה ברצף מדהים של ארבע אליפויות אירופה רצופות (2013-2016) בהן זכתה במדליית הכסף. במהלך התחרויות היא ניצחה שתי אלופות אולימפית, את נטליה וורוביובה הרוסיה, אלופת לונדון 2012 ואת אלין פוקן הגרמנייה, אלופת טוקיו 2020.

כאחת הטובות בעולם, קרטיש עשתה היסטוריה והעפילה למשחקים בריו 2016 "זאת הייתה חוויה מאוד מעצימה. עבדתי כל כך קשה כדי להיות במקום הזה. בכיתי. טסתי במטוס וכל כך התרגשתי לדעת שאני חלק מהתחרות".

את נחשבת לפורצת דרך בענף היאבקות נשים, את רואה מישהי שממשיכה את דרכך?
"לצערי אני מחזיקה את היאבקות הנשים בארץ. הענף לא התפתח מספיק טוב מבחינת הרמה ההישגית הגבוהה. כיום יש מספר ספורטאים מובילים בענף הגברים, אך לצערי בנשים אין כיום מישהי בעלת פוטנציאל לעשות הישג ברמות הגבוהות. אני חושבת שעוד 5-10 שנים הדור הצעיר של הבנות בענף יגיעו לרמות שאני הגעתי".

זה נשמע מאתגר להיות הספורטאית הבכירה היחידה בענף שלם?
"אני גדלתי בזמנו על יעל ארד, בתור אחת שהייתה היחידה. לא היו אז נשים כמוה בענף הג'ודו. מה שאהבתי שכמה שזה היה מאתגר אותה וקשה, היא לא ויתרה, היא תמיד נלחמה על ההישגים שלה ואני חושבת שאני בחרתי בדרך שלה, רק בענף ספורט אחר. צריך לדעת להילחם בעצמך. ברגע שאת מנצחת את עצמך, את יכולה לנצח כל אחת".

מה מצפה לך בהמשך הקמפיין האולימפי לקראת פריז?
"באפריל יש אליפות אירופה. בספטמבר יש אליפות עולם, שמהווה קריטריון אולימפי. אם אני אתברג בחמישייה הראשונה, אני כנראה אקבל כבר את הכרטיס האולימפי. אם לא, אז אני ממשיכה לתחרות קריטריון אירופאי ואז תחרות קריטריון עולמי שם אצטרך להגיע לגמר".

מה המטרות שלך לשנה הקרובה?
"המטרה שלי כרגע היא התחרות הקרובה, לאט לאט להמשיך לתחרות הבאה ועוד תחרות. אני עדיין עובדת עם הגוף שלי ולומדת להחזיר אותו למאה אחוז. אני יודעת שזה לא יהיה צעדים מהירים, אלא לאט לאט. אני ממשיכה להתאמן, אני מנסה לאזן את עצמי, יש לי טכניקה מצוינת שכל המתחרות בעולם לא מכירות אותה, כי היא באה מעולם הג'ודו. אני עובדת עכשיו הרבה על לחזור לכושר מקסימלי".