בית הדין הארצי לעבודה הבהיר בפסק דין שפורסם בשבוע שעבר, כי האחריות לתשלום פנסיה חובה לעובדות משק בית חלה על המעסיק, גם במידה והעובדת לא ביטחה עצמה בקרן פנסיה או לא העבירה את פרטי קרן הפנסיה לידיהם. במסגרת ההליך, נקבע כי מעסיקיה של עובדת משק בית שנפטרה, יידרשו לשלם לשאריה פיצוי לא רק בגין חלק המעסיק שלא הופרש לה לפנסיה – אלא גם בגין חלק העובד שלא הופרש.

פסק הדין ניתן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. העובדת, שעבדה במשך שנה וחודשיים אצל המעסיקים, תבעה פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה במהלך תקופת עבודתה. במהלך ניהול ההליך נפטרה העובדת, שארייה נכנסו לנהל את התיק במקומה, ותבעו בגין אבדן פנסיית נכות ופנסיית שארים על סך כ-391 אלף שקלים. המעסיקים טענו כי לעובדת ׳אשם תורם׳ (אחריות בשל התנהלותה לאי תשלום הפנסיה) של 100% בגין אי תשלום הפנסיה, שכן, לטענתם התבקשה על ידם פעמים רבות לבטח את עצמה בקרן פנסיה או להעביר לידיהם את פרטי קרן הפנסיה בה היא מבוטחת – אך לא עשתה כן. 

בית הדין האזורי קבע כי לעובדת ׳אשם תורם׳ על סך 20% מגובה הפיצויים. עוד קבע כי אחד התובעים, בנה של העובדת, לא הצליח להוכיח את מעמדו כיורש בהליך. על קביעה אחרונה זו ערערה המשפחה לבית הדין הארצי, ואילו המעסיקים ערעורו על גובה האשם התורם וטענו כי יש להגדילו ל-50-100%. כמו כן, טענו כי אין להטיל עליהם לשלם פיצויים בגין חלק העובד בהפרשה הפנסיונית.

בית הדין הארצי קבע כי "המעסיקים לא ביטחו את המנוחה בהסדר ביטוח פנסיוני בניגוד למתחייב מצו ההרחבה הפנסיוני. לנוכח האחריות המוחלטת המוטלת עליהם, טענותיהם לחוסר שיתוף פעולה מצד המנוחה, אינן מעלות ואינן מורידות לעניין עצם החבות". בנוסף הכיר בית הדין הארצי הכיר גם במעמדו האישי של בנה של העובדת ובהיותו יורש שלה.

לאור העובדה ששאריה של העובדת לא ערערו על 20% האשם התורם שנפסקו כנגדה – נמנע בית הדין הארצי מלבטלם. עם זאת הבהיר בית הדין הארצי לעבודה ברמה העקרונית כי הזכות לביטוח חובה פנסיוני הינה הוראה קוגנטית המטילה על המעסיק 'חובה מוחלטת' – כלומר כזו שאיננה תלויה בהסכמת העובד או בשיתוף הפעולה שלו. לפיכך הבהיר בית הדין כי לא ניתן לייחס אשם תורם לעובד שלא הופרשה לו פנסיה בהתאם לחובת ההפרשה הפנסיונית (על פי צו ההרחבה בנושא פנסיה חובה).

בית הדין הבהיר כי מאז שנת 2016 ישנה אפשרות לבטח עובדים בביטוח פנסיוני בקרן 'ברירת מחדל'. אולם גם בעת שעבדה העובדת, טרם חקיקת חוק קרן ברירת מחדל, ניתן וצריך היה לבטח אותה ביטוח פנסיוני מקיף באחת מקרנות הפנסיה השונות לבחירת המעסיק – וזאת אף ללא הסכמתה או שיתוף הפעולה שלה. בית הדין סייג קביעתו זו והוסיף כי "אפשר שייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם יסכל העובד את האפשרות לעריכת הסדר ביטוח פנסיוני שלא בידיעת מעסיקו, אשר בעטים לא יחויב מעסיקו בתשלום פיצויים על נזקם של העובד או שאיריו או כל חלק ממנו. נסיבות העניין שבפנינו רחוקות מרחק רב ממקרים אלה".

עוד הבהיר בית הדין כאמור כי יש לחשב את הפיצוי המגיע לשארי העובדת, בגין הפסדי פנסיית הנכות ופנסיית השארים שהמנוחה הייתה זכאית לקבל במידה והיו מופרשים לה מלוא ההפרשות – הן חלק המעסיק והן חלק העובד לפנסיה. בהתאם להחלטת בית הדין הארצי, יוחזר התיק לבית הדין האזורי לצורך  קביעת שיעור הפיצוי. עוד נקבע כי שאריה של העובדת יקבלו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין על סך 15 אלף שקלים.

"אני מברך על פסק הדין החשוב הזה ומזכיר ששנים אנחנו בהסתדרות אומרים שאחראיות על הפנסיה היא במלואה של המעסיק", אמר פיצ'י דובינר, מנהל חטיבה ומחזיק תיק עובדות משק בית בהסתדרות. "חשוב להזכיר שבין עובדות משק הבית ומעסיקהם יש יחסים של עובד ומעסיק לכל דבר ועניין. לכן האחריות היא על המעסיק כמו בכל מקום עבודה אחר".

את שארי העובדת בהליך ייצג עו"ד אייל אבידן.