שני גברים, אחד בכפייה ואחד בכובע צמר, עומדים כשמאחוריהם אוהל ושלט עליו נכתב 'באנו לשתול ולבנות'. את האיור הזה, מהעלייה השנייה לביריה שבגליל העליון ב-1946, הפיצה הקרן הקיימת לישראל כחלק מעלון בזק שהופץ באלפי עותקים ביישוב היהודי בארץ, כדי לעודד את אנשיו להתגייס למען נקודת היישוב הקטנה שנמצאה בסכנה.

פרשת ביריה, שזוכה למספר שורות בודדות בספרי הלימוד לאורך השנים, חשובה ומרתקת מכדי שתישכח. העלון של קק"ל הוא אחד משורת פריטים שמאירים מחדש את הפרשה הנשכחת בתולדות ההתיישבות בארץ, שיכולה ללמד על דבקות במטרה וסולידריות בין חלקים שונים בחברה.

ב-8 בינואר 1945 חברי המחלקה הדתית של הפלמ"ח הקימו מחנה צבאי על ההר מול צפת ובנו בו מצודה מרשימה. אך שנה לאחר העלייה לקרקע, סדרה של אירועים ביטחוניים הובילו לכיבוש המצודה על ידי הבריטים ול-3 ניסיונות ציוניים של עלייה מחודשת לקרקע, שכללו נטיעות, עקירות, טנקים ועקבות דם שעד לאחרונה היו מסתוריות. תיעוד מקורי שנמצא בתיקי קק"ל הנשמרים בארכיון הציוני המרכזי, מלמד לא מעט על הפרשה הסבוכה.

מחנה צבאי במסווה של יערנים

המתיישבים הראשונים בביריה עסקו בעבודות ייעור עבור הקרן הקיימת, אבל לא פחות מכך, בילו את מירב זמנם בפעילות הגנתית של אימונים, גיחות וסיורים צבאיים. ביריה הייתה אז נקודה אסטרטגית חשובה בנוף הארץ ישראלי הצפוני, שהיה ערבי ברובו. ממקום זה, יכלו חברי הפלמ"ח להגן על היישוב היהודי בצפת, ולתת מחסה למעפילים שהגיעו מסוריה.

אך מסוף מלחמת העולם השנייה, ומתחילת ההתיישבות בביריה במיוחד, ממשלת המנדט החליטה להקשות על היישוב היהודי בכלל, ועל התיישבות יהודית בצפון הארץ בפרט. היחסים בין השלטונות הבריטים והישוב היהודי התקררו וההיתקלויות בין הצדדים הפכו תכופות יותר.

מאגר המים בכפר תבור עוטר בכתובת מחאה נגד הבריטים: "ביריה שייכת לנו!" (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון הצילומים של קק"ל)

ב-27 בפברואר, 1946, יצאו חברי חוליית הפלמ"ח לתקוף מחנה של הלגיון הערבי ששהה בסמוך על הר כנען. במהלך האירוע, חילופי ירי בין הכוחות הביאו לפציעתו של זקיף אחד בלגיון הערבי. בחלוף האש, יצאו לוחמי הלגיון לסקור את השטח ומצאו פריטי לבוש וכמות גדולה של דם. בעקבות הקרב המדמם, משטרת המנדט הבריטי כיתרה את היישובים ביריה ועין זיתים וביצעה חקירה, בסיומה קבעו הבריטים כי ביריה היא מרכז לאימונים צבאיים בלתי חוקיים, ועצרה את 24 המתיישבים במקום.

י"א באדר מכה שנית, אך גם פורים

הבריטים קיוו לחסל בכך את היישוב היהודי בביריה, אבל התגובה הציונית לא איחרה לבוא. ב-14 במרץ, י"א באדר באותה השנה, חל יום תל חי המסורתי, במסגרתו נהגו תנועות הנוער לעלות לתל חי לציון אירועי הגבורה שם. י"א באדר הוא גם יום תענית אסתר, הרלוונטי במיוחד לחניכי המזרחי ובני עקיבא, שמרביתם צמים באותו היום.

מתוך עלון קק"ל משנת 1946 המספר את סיפור ביריה וקורא להכנת משלוחי מנות לאסירים (באדיבות הארכיון הציוני המרכזי)

אנשי היישוב החליטו לנצל את המועד כדי להגיב לאירועי ביריה הטריים, ותחת מעטה העלייה לתל חי, גייסו לפעולה את הצועדים – חברי תנועות הנוער המזרחי, בני עקיבא, וכן פועלים וחיילים משוחררים – במה שכונה מבצע "הגידם", על שם יוסף טרומפלדור. בפעולה שינו הצועדים את מסלולם ובמקום להמשיך לתל חי, עלו לביריה והקימו שם את "ביריה ב'" במחנה אוהלים ועם דגל ישראל, במטרה להתנגד לשלטון הבריטי ולהמשיך ביישוב אדמות שנרכשו על ידי קק"ל למרות המגבלות, תחת מעטה של מחנה נוער ונטיעות.

החיילים שהיו במקום הגיעו למחנה הנוער וסיירו שם בחביבות, ואף השתתפו בנטיעות. אך כשמרבית בני הנוער התפזרו, הגיעו החיילים עם טנקים ונשקים שלופים, עקרו את הנטיעות וגירשו את השוהים במחנה לטבריה, לראש פינה ולעין זיתים.

מתיישבי ביריה בעלייה לביריה ב' (צילום: שטרנברג/ארכיון קק"ל)

אירוע העלייה השנייה לביריה הכה גלים ביישוב היהודי והפך לשיחת היום. ביום חמישי ה-15 במרץ החל חג הפורים, ובעוד היישוב היהודי חוגג את החג, דבר ההשתלטות הבריטית על ביריה ב' החל להתפשט ביישוב. קק"ל כבר הייתה מעורבת באירוע כבעלת הקרקעות עליהן הוקם הישוב, וכעת פעל הארגון בכובעו כגוף תעמולה וארגון, להפיץ את סיפור העלייה השנייה לביריה בקרב היישוב היהודי ולעודד התאחדות סביבו.

ברחבי היישוב ובבתי הכנסת בפרט, עודדו נציגי הציבור את אנשי היישוב להכין משלוחי מנות עבור אנשי ביריה הנמצאים במעצר במקום. האירוע איחד בין כלל חלקי היישוב והקריאה לשחרר את ביריה הייתה לזעקת המונים שהובילה לעלייה למקום של מאות יהודים מראש פינה ועין זיתים עוד באותו הלילה, אור ליום שישי ה-16 במרץ. "ביריה ג'" הוקמה לפנות בוקר אל מול מעט החיילים הבריטים שנותרו לשמור על המקום. במהלך השבת הגיעו למקום תושבי צפת ועין זיתים, בהיתר מיוחד שניתן להם מהרבנים, כדי להעביר אספקה וסיוע למאות מתיישבי ביריה.

איור מתוך עלון קק"ל המספר את סיפור פרשת ביריה (באדיבות הארכיון הציוני המרכזי)

במסגרת ההסכמות בין ההגנה והמנדט, הוחלט שבביריה ישארו 20 מתיישבים שיעסקו בייעור מטעם קק"ל. ואכן, כבר באותה שנה החלה קק"ל בנטיעת יער ביריה לכבוד מעפיליה, כובשיה, ומגיניה של ביריה בפרשה זו. הנטיעות במקום התחילו באותה השנה, והיער נחנך בחג ל"ג בעומר, כפי שניתן לראות בכרזה זו מהארכיון הציוני המרכזי.

עלוני בָּזָק, עיתוני קיר ונטיעות המוניות

כרוז המודיע על הקמת יער ביריה (באדיבות הארכיון הציוני המרכזי)

קק"ל פרסמה עלונים וחוברות שונות שסיפרו את סיפור המאורע. בתיקי קק"ל ההיסטוריים שבארכיון הציוני המרכזי נמצאה דוגמה ייחודית לפרסומים אלו, העלון כלל תיאור רקע המאורעות, עדויות של תושבי צפת והעולים לקרקע, ואף הסבר לכתם הדם המסתורי בעקבותיו פתחה המשטרה הבריטית בחקירה: כתם שהיה שייך כפי הנראה לכלב תועה ששוטט במקום, לפי הרשימות של "מודיע מוסמך" מטעם היישוב.

עלון ייחודי זה הופק במהרה, שכן הוא כולל קריאה לשלוח "משלוחי מנות" לרגל פורים לאסירי ביריה. העלון מכיל רישומים מקוריים מאירוע העלייה לביריה שמספרים את סיפור ההתיישבות הספונטנית. בין השרטוטים ניתן לראות את האוהלים שהוקמו במקום לאכלוס החלוצים, קירות המגן שהוקמו למטרת התבצרות, ושלט שהציבו העולים ועליו המילים "באנו לשתול ולבנות" בעברית ובאנגלית.

קק"ל המשיכה להפיץ את סיפור ביריה באמצעות דברי דפוס, תצלומים וכרוזים. העניין בקרב תושבי הארץ באירוע התעורר, והלחץ על המנדט הבריטי לאפשר יישוב יהודי בביריה עלה. בפרסומיה, דאגה קק"ל לספר את השתלשלות אירועי י"א באדר המיוחד של אותה שנה, ולהעלות על נס את גבורת ההתיישבות. קק"ל ביקשה להפוך את ביריה לסמל ההיאחזות בקרקע והיישוב בצפון, והפיקה כרוזים ועיתונים המחברים את היישוב היהודי ברחבי הארץ להתיישבות בגליל ובביריה בפרט.

עיתון קיר שהפיקה קק"ל ותיאר את פרשת ביריה בתמונות ובהסברים (באדיבות ארכיון קק"ל, הארכיון הציוני המרכזי)

כיום יער ביריה ומצודת ביריה הם אתרי טיולים המשרתים את הציבור הרחב, קק"ל הכשירה ביער מספר רב של מצפורים, דרכי נוף, שבילים וחניונים עבור המבקרים. כמו כן, בצד אתרים מרכזיים הוצבו שלטי הסבר המעשירים את חוויית הביקור ביער.

יובל ליובין הוא הארכיונאי ההיסטורי של קק"ל בארכיון הציוני