האם בקרוב יחויבו כל תושבי המדינה לתת את כתובת הדוא"ל שלהם למרשם האוכלוסין? משרד האוצר מציע כחלק מחוק ההסדרים לחייב זאת, למטרות דיוור דיגיטלי עם גורמי מדינה. המהלך נועד לחסוך בזמן, נייר ושירותי דואר מיושנים, אך כולל מחאה בשל האופן שבו מוצע ליישם אותו. באיגוד האינטרנט הישראלי מתריעים מפני פגיעה מוגזמת בפרטיות ומניעת שירות אפשרית לאזרחים.
לפי חוק הדיוור הדיגיטלי, שאושר בכנסת ב-2022, יורחב המידע האישי שנאסף ונשמר במרשם האוכלוסין, לרבות פרטי המען הדיגיטלי של כל תושב שמלאו לו 16 שנים. עוד כלל החוק הסדרים לקבלת המידע מהאזרחים והעברתו בין רשויות וגופים ציבוריים.
אלא שבחוק נקבעו הגבלות רבות, שהאוצר מבקש עתה להסירן. לפי תזכיר החוק המוצע, יבוטלו דרישות רבות מגופי המדינה, מסרי אזהרה כמו הודעה לפני מתן קנס לא תחייב מבחן מיומנות דיגיטלית שנועד לוודא שהנמען אכן מסוגל לקבל את המסר, ושר הפנים יוכל לקבוע בכל עת שהרשות לקבל דיוור דיגיטלי תהפוך לחובה.
התיקון לחוק צפוי להיטיב עם הסביבה, בזכות הפחתת הניירת והשינוע שלה, אבל גם להפחית את דברי הדואר, מה שיאיץ את קריסת דואר ישראל.
הרב אברהם רובינשטיין, ראש עיריית בני ברק, פנה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' במכתב: "שים לנגד עיניך את אוכלוסייה זו, אוכלוסיית הקשישים – דור המייסדים של חיינו בארץ הזו, מושא הערצה של כולנו, ונסה לתאר את חייהם נטולי המחשוב והדיגיטציה, כאשר כלל הודעות הביטוח הלאומי, משרד הביטחון, דו"חות, עדכוני בריאות מיסוי וכדומה, יועברו באמצעות דיגיטליים. מדובר בעינוי והתשה קיומית לאוכלוסייה הזכאית לכל הנגשה".
לגבי תושבי בני ברק, כתב רובינשטיין כי רוב תושביה נמנעים משימוש באמצעים דיגיטליים. "להנחית על פלח אוכלוסייה משמעותי זה צו ניתוק ממערכות החיים הממשלתיות, זו פגיעה אנושה ברמת השירות הבסיסית שהם זכאים לה כאזרחים, והצבת אתגר בלתי עביר לחלק ניכר ומשמעותי באוכלוסייה".
לפי המצב החוקי הקיים, גם אם האזרחים יחויבו למסור כתובת דוא"ל, הם יוכלו לאחר מכן להודיע שהם לא מוכנים לקבל מסרים מהמדינה דרכה, אלא בדואר רגיל. במקרה זה, המידע בכל זאת יישמר במאגר רשות האוכלוסין.
שורת ארגוני זכויות דיגיטליות מתנגדים גם הם לחוק. לפי עמדה משותפת של איגוד האינטרנט הישראלי והקליניקה למשפט, לטכנולוגיה ולסייבר באוניברסיטת חיפה, הקליניקה לפרטיות והקליניקה לזכויות ניצולי שואה ואנשים בזקנה באוניברסיטת תל אביב, המטרה של שיפור הקשר עם הציבור היא רצויה, אבל הדרך שבה המדינה בוחרת לבצע זאת היא פוגענית שלא לצורך ויכולה גם לגרום לנזקים שונים בלתי מכוונים.
לטענתם, הבחירה בדוא"ל היא לא מיטבית. "רק 70% מהציבור הישראלי עושה שימוש בדוא"ל. השיעור יורד דרמטית בקרב חסרי השכלה אקדמית ל-60%, ובקרב המגזר הערבי ל-40% בלבד". לעומת זאת, טלפונים חכמים, שניתן לבצע בהם בדיקות הזדהות מאובטחות, נמצאים בשימוש של מעל 85% מהאוכלוסיה.
בעיה נוספת נוגעת למסרי אזהרה שנשלחים גם אם אין ודאות שהנמען יודע לקבל מסר דיגיטליים. לפי הצעת החוק, עצם ההרשמה למאגר הממשלתי מספיקה כדי להוכיח כשירות כזו. לטענת הארגונים, פעמים רבות אוכלוסיה מבוגרת נרשמת לשירותים שונים על ידי קרובי משפחה, ללא כשירות אישית וללא הבנה של מלוא המשמעות של ההרשמה.
הרשמה כזו מחייבת את התושב לבדוק תדיר את הדוא"ל שלו, לא לשכוח את הסיסמה, ולבחון את תיקיית הספאם. מעבר לכך, היא תאפשר לחברות מסחריות כמו גוגל, שמספקות שירותי דוא"ל, להיחשף לתכני ההודעות הרשמיות של הממשלה לאזרחים.
הארגונים טוענים שההיתר לא להשתמש במערכת ממשלתית מובהקת עלול לפגוע ברמת אבטחת המידע בה. מגרעות נוספות בהצעת החוק היא הסרת חלק נכבד מהפיקוח של הכנסת על החלטות שר הפנים בנושא הדיוור הדיגיטלי.
החלופה שהארגונים מציעים היא הקמת מערכת מידע ודיוור דיגיטלי ממשלתית, שתפעל בצורה ניטרלית טכנולוגית, בדומה למערכות שהקימו קופות החולים.
