אישור תקציב המדינה בממשלה מצביע על כך שלמרות ההצהרות הלוחמניות, גם הממשלה הזאת תמשיך ביישום החלטה 550 (תכנית ת'אקדום), שמפנה תקציבים של עשרות מיליארדי שקלים לחברה הערבית. במשרד לשוויון חברתי, שמרכז את יישום התוכנית, מצביעים על הצורך ליישם מרכיב בתוכנית שזכה לפחות תשומת לב עד כה – טיפול באשראי לחברה הערבית.

"הממשלה עשתה דרך גדולה מבחינת האחריות על החברה הערבית, אבל זה משולש", מסביר ל'דבר' מאיר בינג, מנכ"ל המשרד. "אנחנו מטפלים בצלע הפשיעה, ובצלע של המצב החברתי-כלכלי. אבל לא טיפלנו בצלע האשראי. חוסר אשראי מתדלק פשיעה ומדכא את הצמיחה הכלכלית".

מאיר בינג, מנכ"ל המשרד לשוויון חברתי. "הממשלה עשתה דרך גדולה מבחינת האחריות על החברה הערבית, אבל לא טיפלנו בצלע האשראי" (צילום: המשרד לשוויון חברתי)

"בבסיס החלטת הממשלה 550 ניצבת תפיסה של צמצום פערים בין יהודים לערבים בכל תחומי החיים", אומר חסאן טוואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית. "כשסקרנו את התחומים שיש לטפל בהם, מצאנו שסוגיית האשראי נמצאת בכולם.

"כדי לטפל באשראי, צריך לסגור את ברז האשראי הלא-חוקי ולפתוח את הברז החוקי. כיום המדינה מנסה לפתוח את הברז החוקי. המדינה פעלה לסגירת הברז הלא-חוקי כמו צמצום המזומן, הגבלות על חלפנות כסף. אבל מי שצריך את הכסף, ימצא את הדרך".

תוכנית להלוואות בערבות המדינה שהכין צוות מיוחד כדי להתמודד עם בעיית האשראי נתקלה בסירוב מצד משרד האוצר, בטענה שעלותה גבוהה מדי. במשרד לשוויון חברתי מקווים להתחיל בינתיים בפיילוט כדי להתניע את ההתמודדות עם הנושא.

"אם האשראי לא נגיש, אנשים מוצאים דרך"

למה המחסור באשראי הוא בעיה לוחצת כל כך?
טוואפרה: "בכל שנה 12 אלף זוגות במגזר הערבי מתחתנים. כולם צריכים מקום לגור בו, ועבור רובם אשראי לדירה הוא לא דבר נגיש. אחוז הערבים במקבלי משכנתאות הוא 2%, נמוך בצורה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. אז חלקם גרים אצל ההורים, ואם יש להם הון עצמי של 100 אלף שקל סוגרים שני חדרים. זו חלופה לא חוקית שמעמיסה על התשתיות.

"חלופה שנייה היא לחפש אשראי. אין על זה נתון מדויק, אבל יש הרבה ששוברים פנסיה או חסכונות ארוכי טווח. חלקם לוקחים הלוואות יקרות מאוד בבנקים, ויש שפונים לשוק האפור. גם בתוך השוק האפור יש גוונים. יש שוק אפור בריבית גבוהה שאולי לא יירו לך על הבית, אבל יש ריביות מטורפות של 10% בחודש".

מדוע קיים פער כזה בנטילת משכנתאות בין יהודים לערבים?
"כדי ליטול משכנתא צריך לרשום בטוחה, כלומר לשעבד את הבית לבנק. לרוב בחברה הערבית, הבטוחה לא רשומה. בתחילת הדרך, בימי המנדט, הרבה חלקות היו רשומות על אדם אחד. ניתן  לבנות באופן חוקי לגמרי עם אישור מבעל הקרקע. אבל כשמגיעים לקחת משכנתא, צריך שהקרקע תהיה רשומה על שם המבקש ספציפית. יש פערי רישום גדולים. יש המון גושים וחלקות לא מוסדרים. צריך פרצלציה (הליך של איחוד וחלוקה של הקרקע כדי לרשום אותו בצורה מסודרת) וזה לוקח שנים.

"למשל, יש שטח במע'אר שיושבים עליו 150 איש. אם רוצים לעשות פרצלציה, מספיק שלאחד מהם יש תיק בהוצאה לפועל או תיק איחוד, ולא ניתן לרשום את הקרקע. גם אם בעיית הרישום נפתרה, הבנק אומר שהבטוחה לא סחירה. מי יקנה בית באמצע חלקה משפחתית? זה כשל שוק שהמדינה צריכה להיכנס אליו. זו אחת הסיבות למעבר המסיבי לערים מעורבות".

הפתרון: הלוואות בערבות המדינה

כבר עם ביצוע תוכנית החומש הקודמת (החלטה 922) היה ברור שיש בעיה בנושא האשראי. לשם כך הוקם צוות בין-משרדי להכלה פיננסית בראשות מנכ"לית המשרד הקודמת יעל מבורך. הצוות כתב המלצות לטיפול בנושא, אך האוצר התנגד להכניס את ההמלצות הללו להחלטה 550.

מה הוצע כדי להתמודד עם הבעיה?
טוואפרה: "ההמלצות היו התחלה והאצה של תהליכי רישום ושכלול שוק הנדל"ן. בשלב הראשון זה מתן ערבות מדינה, ואז המדינה תצא לאט מהשוק. אנחנו מאמינים שהמדינה תוכל לצאת כשייבנה האמון של הבנקים בשוק".

בדיונים לקראת החלטה 550 הציע האוצר לכנס צוות חדש לנושא. הצוות בראשות החשב הכללי כונס וכתב המלצות דומות להמלצות הצוות להכלה פיננסית.

חסן טוואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית במשרד לשוויון חברתי. ""עסק ללא אשראי לא יתפתח. גם רשות צריכה ללוות כסף כדי לפתח את היישוב" (צילום: המשרד לשוויון חברתי)

איך המדינה ערבה להלוואה?
"המדינה אומרת לבנק: אם תמצה את כל התהליך והגעת לשלב שלא הצלחת למכור את הבטוחה, המדינה ערבה לכך. לא באופן מלא על 100% מההלוואה, אבל באופן חלקי. אנחנו לא אומרים לתת כסף למי שאין לו. למי שיש יכולת לקחת משכנתא והבעיה היא הבטוחה, המדינה תיתן ערבות, אבל רק אם יש כשל. אם בודקים את מקבלי המשכנתאות, אין כשל עודף אצל הערבים".

"המטרה היא לחלק את הסיכון בין המדינה לבנק", מדגיש בינג. "המטרה שלנו היא שהבנק ימשיך בהערכת הסיכונים שלו".

התנגדות משרד האוצר נובעת מחשש לחשיפה של קופת המדינה להפסדי אשראי בסכומי כסף גדולים. נוסף על כך, חוששים באוצר שמתן הערבות יגרום לבנקים לבדוק את המלווים בצורה פחות קפדנית, ולתת הלוואות ביד חופשית. בנק ישראל, מצדו, חושש ליציבות הבנקים, ודורש שהמדינה תיקח על עצמה את חלק הארי של האחריות.

יהלי רוטנברג, החשב הכללי במשרד האוצר, מכיר בחשיבות התוכנית, אבל התנה את מתן ערבות המדינה בשורת צעדים שכוללים מיצוי של תהליכי רישום המקרקעין, תהליך שיכול לקחת שנים.

"צריך להגביר את רישום הקרקעות", אומר בינג, "אבל אנחנו רוצים להתחיל בתהליך עכשיו. נבחר אזור שהמצב הרישומי בו יותר טוב, נקבע סכום כולל לערבות וניצור מקרה מבחן. מה שקריטי לנו הוא יישום בהדרגה באזור מסוים בסכום מוגדר. במקביל נעשה את שאר הצעדים".

תת-ייצוג דרמטי בבנקאות

בעיות נוספות שמעיבות של שוק האשראי בחברה הערבית הן אוריינות פיננסית נמוכה, זמינות נמוכה של הבנקים ביישובים הערביים והיעדרם של יועצי משכנתאות ערביים.

"יש תת-ייצוג דרמטי של הערבים בבנקאות", אומר בינג. "מספר הסניפים קטן בחברה הערבית. הוא אמנם גדל, אבל עדיין לא במקום טוב. נוסף על כך, אין יועצי משכנתאות ערבים. צריך ליצור אותם. יש הרבה בעיות".

מצוקת האשראי משפיעה גם על היכולת לתכנן את היישובים הערביים. "כשאין אשראי, אין בנייה לגובה", אומר טוואפרה. "אם יש חלקה רשומה אפשר לבנות עד שתי קומות. בניין בן שלוש קומות נחשב לעסק ודורש סכומים גבוהים יותר. השוק בחברה הערבית שונה מאוד. מדובר באדמות פרטיות.

"כשרוצים לחלק בין הבעלים את הקרקע, לא הוגן לקחת מאחד הבעלים את כל השטחים הציבוריים. לשם כך צריך להעביר את החלקה שלו לכאן או לשם. אנשים לא מבינים את זה. לא קל לעשות את זה. עד היום המדינה עשתה את זה בלי הציבור. קמיניץ אמר: תעשו שיתוף ציבור. יש לזה הצלחות במג'ד אל-כרום. שם היתה שקיפות. זה תרם לנכונות של התושבים לקחת חלק בתהליך".

בעיית האשראי לעסקים ולרשויות מקומיות היא בעיה נוספת שעוסקת בה החלטה 550. "עסק ללא אשראי לא יתפתח", אומר טוואפרה. "מדובר לרוב בעסקים משפחתיים. לפעמים יש דיווחים לקויים. צריך לתת כלים לניהול. גם הרשות צריכה ללוות כסף כדי לפתח את היישוב. היו תלונות שמשרד הפנים לא נותן מספיק אישורים ללוות. בהחלטה 550 דרשנו לייצר מסלול שיאפשר מתן אשראי".

יש ביקורת רבה על האופן שבו מנצלות הרשויות המקומיות את הכסף. לא פעם מלוות את הביקורת האשמות בשחיתות ובהלבנת הון.
בינג: "יש בעיה עם הרשויות המקומיות. הרשויות החלשות באמת לא מתפקדות טוב, ויש נוכחות של חמולות וארגוני פשיעה. בהחלטה רצינו לספק מוצר לתושב. את הכבישים עושים דרך חברת נתיבי איילון. חלק מהדברים נעשה דרך הרשויות וחלק לא".

כשעוקפים את הרשויות יש סכנה להחליש אותן עוד יותר.
"יש מתח, אבל במקביל גם מחזקים את הרשויות. מצד אחד עוקפים אותן, ומצד אחד מחזקים אותן. גייסנו כוח אדם איכותי לרשויות והכשרנו אותו. הרשויות נלחמות על זה. אלה האנשים שעונים לקולות הקוראים. הרשויות הערביות לא ידעו לגשת לקולות קוראים. כל התקציב התוספתי זרם לחזקים. יש הצלחה, השנה הייתה לראשונה היענות בינונית לקול קורא להקמת מעונות יום, והיענות גבוהה להקמת אזורי תעשייה. צעד נוסף הוא חיזוק מחלקות ההנדסה והוספת חצי תקן מהנדס. אמנם יש סתירה, אבל אתה לא יכול לתת לרשות חלשה כסף. היא לא תדע מה לעשות איתו".

טוואפרה מוסיף שהשלב הבא הוא בידול בין הרשויות. "להמשיך ללוות את הרשויות החלשות והמאוימות, ושהרשויות החזקות יפעלו לבד".

איפה הדברים עומדים כעת?
בינג: "אני מקווה שעכשיו אחרי הבחירות נחזור לעבוד בצורה משמעותית. הממשלה לא קיבלה החלטה אחרת, אז התוכנית ממשיכה. 15 מיליארד שקלים של המשרדים קיימים בתקציב. לגבי הסכום התוספתי של 15 מיליארד, צריך להגיש תוכניות ולאשר אותן".

התוכנית מצליחה למרות חוסר היציבות הפוליטי?
"התוכנית מצליחה. היא כמובן מושפעת מהשינויים הפוליטיים, הקצב קצת ירד, אבל בסוף הביצוע היה טוב מאוד. היקף ההוצאה הוא 5 מיליארד שקלים, רובם בהתחייבויות, מתוך 6 מיליארד שקלים מתוקצבים. בדרך כלל השנה הראשונה היא קשה, אבל ההישגים הם יוצאי דופן. ביחס לשנה ראשונה, זו הצלחה בלתי רגילה".