בית המשפט העליון קבע היום (שלישי) שישראל תכיר בנישואים שנערכו בהיוועדות חזותית במדינת יוטה בארה"ב. משמעות ההחלטה היא שזוגות שאינם יכולים להינשא לפי החוק הישראלי, בהם זוגות חד-מיניים או שאינם מוכרים כיהודים לפי ההלכה, יוכלו להינשא בלי לצאת משטח ישראל, ולהירשם כנשואים במרשם האוכלוסין הישראלי.
ההחלטה התקבלה בעקבות שני ערעורים שהגישה המדינה על פסקי דין של בתי המשפט לעניינים מינהליים, שבגדרם הורו למדינה לרשום כנשואים במרשם האוכלוסין בני זוג שנישאו בטקס שנערך בהיוועדות חזותית והונפקה להם תעודת נישואין של מדינת יוטה בארצות הברית. סגן הנשיאה השופט עוזי פוגלמן, השופטת גילה כנפי-שטייניץ והשופט יחיאל כשר החליטו פה אחד לדחות את ערעורי המדינה וקבעו שהנישואים יירשמו במרשם האוכלוסין.
ערעור המדינה בא בעקבות עתירה שהגישה עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון, יחד עם שמונה זוגות ששנרשמו לנישואין ונישאו באמצעות "זום" מול רשויות הנישואין במדינת יוטה.
"נישואי יוטה" הם נישואים הנערכים בהיוועדות חזותית מול עורך נישואין במדינת יוטה שבארה"ב, ואפשרה כבר לאלפי בני זוג מכל העולם, ובהם גם כבר כ-600 זוגות מישראל, להינשא ממקום מגוריהם ללא צורך להגיע פיזית ליוטה. כידוע, בישראל קיימת אפשרות להתחתן רק על פי הדין הדתי. על פי ההערכות של עמותת חדו"ש, כ-700,000 איש אינם יכולים להינשא כלל בישראל, ביניהם כחצי מיליון עולים שנחשבים לחסרי דת, זוגות חד מיניים, מתגיירים רפורמים וקונסרבטיבים, וזוגות פסולי חיתון לפי ההלכה (כמו כהן וגרושה, או כהן וגיורת). כל אלה, וכמובן זוגות המסרבים להינשא ברבנות מטעמים מצפוניים, יכולים להינשא ב-"נישואי יוטה" מבלי לצאת מהארץ.
בני הזוג בערעורים נישאו על פי דיני מדינת יוטה באמצעות היוועדות חזותית. חלקם מסרו לפקיד הרישום הודעה על שינוי מצבם האישי בצירוף תעודת נישואין שהונפקה במדינת יוטה. פקיד הרישום סירב לרשום אותם, ובחלוף מספר חודשים נמסרה להם ההנמקה שלפיה לשיטת המדינה מדובר בטקס שנערך למעשה במדינת ישראל, וככזה לא חלות עליו ההלכות שנפסקו בבית המשפט העליון בנושא רישום נישואין.
בתי המשפט לעניינים מינהליים קבעו שסירוב זה נעשה שלא כדין, והמדינה ערערה על הכרעתם. בית המשפט העליון דחה את ערעורי המדינה וקבע שעל פקיד הרישום לרשום את הזוגות כנשואים במרשם האוכלוסין.
בית המשפט העליון עמד על ההלכה המושרשת שמבחינה בין רישום הנישואין, לבין שאלת תוקפם בדין המהותי. לפי הלכה זו, חובתו של פקיד הרישום להימנע מהכרעה בשאלות בדבר תוקפם או פסלותם המהותית של הנישואין. בהתאם להלכה זו, כמו גם לנהלי רשות האוכלוסין וההגירה, כאשר מוצגת לפקיד הרישום תעודה ציבורית כדין, עליו ככלל לרשום את האמור בה, ולהימנע מהכרעה בשאלות משפטיות מורכבות. ראשיתה של הלכה זו בפסק דין שניתן בבג"ץ בשנת 1963 בפרשת 'פונק שלזינגר נגד שר הפנים'. המדינה לא ביקשה לבחון מחדש את הלכת פונק שלזינגר, אך טענה שפקיד הרישום מצא שטקסי הנישואין נערכו בישראל, וכי מדובר אפוא באי נכונות גלויה לעין בתעודה הציבורית.
בית המשפט העליון קבע כי שאלת מקום עריכת טקסי הנישואין במקרה דנן היא שאלה שמעוררת סוגיות סבוכות, שאין להן מענה בחוק או בפסיקה. בהקשר זה, ציין בית המשפט בין היתר כי טקסי הנישואין נערכו על פי חוקי מדינת יוטה, על ידי גורם מוסמך במדינה וכי בעקבות זאת הוציאה מדינת יוטה תעודת נישואין. סוגיית מקום עריכת הטקס, כאשר מתעוררות בהקשר זה שאלות סבוכות, אינה מסורה אפוא להכרעתו של פקיד הרישום, כפי שנפסק באופן עקבי במהלך עשורים רבים. משכך, היה עליו לרשום את בני הזוג כנשואים בהתאם לתעודה הציבורית התקפה שהוצגה לו. לבסוף הדגיש בית המשפט כי ההכרעה מוגבלת לשאלת רישומם של הנישואין במרשם האוכלוסין, ואין בה משום נקיטת עמדה בשאלת תקפם.
הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש, הביע סיפוק מהחלטת בית המשפט: "הפסיקה פותחת ערוץ נוסף של נישואין בפני אזרחי ותושבי ישראל, במציאות בה מדינת ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם אשר שוללת מאזרחיה את חירות הנישואין בשל דרישת המפלגות הדתיות. חשוב להבין כי מצד אחד אין בפסק הדין חידוש משפטי, אלא המשכה של הלכה עקבית שבית המשפט פועל לפיה מזה שישים שנה. אך מאידך גיסא מדובר על פתיחת שערים רחבים בפני זוגות ישראלים אשר רוצים לממש את זכות הנישואין שלהם בין משום שמדינת ישראל מונעת מהם להינשא ובין משום שהיא שוללת מהם את האפשרות להינשא בטקס שוויוני ההולם את תפיסת עולמם ואורחות חייהם, וזאת בשל הכפייה הדתית הקיימת עדיין במדינה, בניגוד לרצונו של רוב גדול בציבור היהודי בישראל."
"חדו"ש תפעל בהמשך לפסק הדין להפצת מידע וסיוע לציבור הרחב בדבר האפשרות להינשא בדרך פשוטה, זולה ומהירה זו, ובכך נמשיך ונתרום את חלקנו לקידום מימושה המלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון לכל."
