גולשת הרוח שחר טיבי פתחה בסערה את השנה עם מדליות זהב וכסף בשתי התחרויות הראשונות לעונה בדגם ה-IQ פויל. "זאת הייתה המדליה הראשונה שלי בתחרות בין לאומית מאז גיל 17 וזה היה מאוד מרגש. חיכיתי לזה שמונה שנים וציפיתי שזה יגיע מוקדם יותר", אומרת טיבי ל'דבר'.

טיבי הובילה לראשונה בהיסטוריית ענף השייט פודיום כלל ישראלי, כשבאמצע חודש פברואר זכו לצידה שרון קנטור במדליית הכסף ומאיה מוריס בארד. "מהיום הראשון הדברים הסתדרו לי. הצלחתי לשמור על רמה גבוהה לכל אורך התחרות. בסוף שרון ואני סיימנו בשוויון עם שובר שוויון לטובתי, כשלי היו יותר פעמים שסיימתי במקום הראשון".

טיבי מספרת על האווירה הטובה שיש בנבחרת וההתרגשות המשותפת שהייתה על הפודיום. "מבחינתי אין דבר טוב יותר מלייצג את מדינת ישראל. אני, שרון ומאיה חברות מאוד קרובות, אז זה היה נחמד", היא אומרת, "יש מלא פרגון, אפילו שאני ושרון היינו בפייט. בסוף זאת תחרות. מה שקורה בים זה מה שקורה בים ומה שקורה בחוף זה בחוף. אנחנו עדיין חברות טובות".

הפודיום הישראלי: שחר טיבי עם מדליית הזהב, שרון קנטור עם מדליית הכסף ומאיה מוריס עם הארד (צילום: איגוד השייט בישראל)

"אני מקווה שנעשה את זה גם באליפויות אירופה או באליפות העולם", משיבה טיבי לשאלה האם ניתן יהיה לשחזר את ההישג ההיסטורי. "כמו שזה נראה, אם נמשיך בעבודה טובה זה ימשיך כך. זה לא יהיה פשוט, אנשים לא מבינים עד כמה זה מיוחד. יצאנו משם וכל מעצמות השייט בעולם הורידו את הראש ואמרו לנו כל הכבוד".

"עניין אותי ללמוד משהו חדש"

עם הרבה נחישות וכוח רצון, טיבי בת ה-25 סגרה מעגל מרגש, עם שתי מדליות ראשונות בקריירת הבוגרות שלה, שכללה בין השאר מעבר די יוצא דופן בספורט הישראלי, משייט 470 בו הופיעה בטוקיו 2020 לגלישת רוח. אותו ענף, אך סוג ספורט אחר לגמרי.

טיבי גדלה וחיה באילת, כבר בגיל שמונה נרשמה למועדון השייט המקומי והחלה כגולשת רוח, התחום בו המועדון שלה מתמחה. "ההורים שלי לא ספורטאים, אבל מאוד אוהבים את הים. בגיל 13 השתתפתי באליפות העולם הראשונה שלי, בגיל 14 הייתי אלופת אירופה לנוער עד גיל 14. אחרי זה עוד פעם אלופת אירופה עד גיל 17".

אחרי ההצלחה בגילאים הצעירים בגלישת הרוח, טיבי קיבלה הצעה לעבור לשייט סירות 470 נשים. למרות שגלישת הרוח ושייט סירות הם חלק מאותו ענף, זהו בעצם ספורט שונה מאוד. "470 זאת סירה שבחיים לא ראיתי, במועדון שייט אילת אין כאלו. המועדון שלנו מתמחה בעיקר בגלישה. לא ידעתי מה רוצים ממני. זה היה לקראת הקמפיין לריו, הייתי מאוד צעירה וביטלתי את זה על הסף".

כשהייתה בכיתה י"ב, טיבי החליטה לעזוב את הגלישה ולהתמקד בתיכון ובהכנות לצבא "בעצם בי"ב לא גלשתי בכלל, לא התחריתי. עזבתי את הגלישה והייתי תלמידה מן המניין".

הכל השתנה כשקיבלה שנתיים מאוחר יותר שיחת טלפון נוספת, הפעם משייטת 470 יהל ולך שחיפשה אשת צוות. "יהל התקשרה אליי ואמרה לי 'שמעתי שאת גולשת רוח טובה, אני מחפשת אשת צוות'. התלבטתי קצת ובסוף באתי להפליג איתה, אחרי פעם אחת על הסירה החלטתי שאני הולכת על זה".

"אז כבר הייתי במקום אחר, הבנתי שזאת הזדמנות מאוד טובה. לאתגר את עצמי לצאת מאילת, לעשות דברים חדשים. עניין אותי ללמוד משהו חדש. הייתי מאוד גרועה, אני לא אוהבת להיות גרועה בדברים אז זה גם הדליק אותי".

מה ההבדלים בין גלישת רוח לסירת 470?
"כמעט הכל. המשחק הוא אותו משחק, עושים את אותו המסלול שיוטים, מתנהלים מול הרוח. אבל הכלי הוא שונה לגמרי. זה כמו מרוצים של פורמולה 1 מול מרוצי אופנועי מוטוקרוס. המסלול הוא אותו מסלול, אבל כל העבודה היא שונה לגמרי. מבחינת טכניקה, טקטיקה, הבדל הכי גדול שזה צוות ולא אינדיבידואלי".

"אנחנו אותו ענף, אבל ההבדלים עצומים וגם ההפרדה כמעט מלאה. באתי עם אפס ידע בשייט. היה לי המון מה ללמוד. התחילו שנים מאוד קשות, לא מתגמלות במיוחד. ביום הראשון שלי על ה-470 הייתה רוח חזקה. התהפכנו שלוש פעמים, הרגשתי מאוד מגושמת על הסירה, צעדים מאוד גדולים כמו פיל על פסנתר".

"כל תוצאה חוץ מגמר אולימפי לא הייתה משאירה לי טעם כזה מתוק בפה"

טיבי החלה את הקמפיין האולימפי לטוקיו כחלק מנבחרת של ארבע צוותים. בשנתיים הראשונות היא למדה את הענף עם ולך ולאחר מכן שטה עם לינוי קורן. אז נוצרה הזדמנות להצטרף להפליג עם אחת משתי ההגאיות הטובות בארץ, נויה בר-עם. "היא פנתה אליי. גם ללינוי זה לא הפריעה, כי זאת הזדמנות שלא מוותרים עליה. הזדמנות להגיע לאולימפיאדה. בסוף 2018 התחלנו להתחרות ביחד".

הצמד החדש העפיל ביחד לאולימפיאדת טוקיו 2020 והפתיע לטובה עם ההגעה למקום השמיני בגמר. "אני מאוד מרוצה מההישג הזה. באנו עם הכנה מאוד טובה, משנה לא מוצלחת במיוחד. היו לנו יכולות גבוהות, אבל את אליפויות אירופה ועולם סיימנו עם תוצאות לא טובות. כל תוצאה חוץ מגמר אולימפי לא הייתה משאירה לי טעם כזה מתוק בפה. באנו לשם ובסוף שטנו הכי טוב ששטנו כל השנה הזאת".

שחר טיבי ונויה בר-עם מתחרות בשייט 470 באולימפיאדת טוקיו (צילום: Reuters/Carlos Baria)

ענף השייט ידוע כענף שאינו מצטלם טוב ולא זוכה להצלחה גדולה בשידור התחרויות עצמן, אך במשחקים האולימפיים הענף לובש חג והופך לתצוגה תקשורתית מרשימה. "זאת הייתה חוויה מדהימה. זה אירוע מיוחד, אנחנו יוצאות לים ויש מסוק שמצלם רק אותנו. זה דברים שלא נתפסים. את מרגישה שכל התקשורת מסביב סוף סוף מתייחסים לזה כמשהו רציני ומשמעותי. אני יכולה להגיד שאותי זה מאוד מילא, אני מאוד נהניתי מהחוויה, מהלחץ שזה הביא איתו".

אהבה חדשה-ישנה

כשחזרה לישראל, טיבי קבלה מספר הצעות להמשיך להתחרות בשייט 470 מעורב, אך הרגישה שכעת הגיע הזמן לחזור לאהבה המקורית שלה. שבועיים בלבד אחרי טוקיו, הגיעה טיבי למועדון השייט באילת והחלה להתאמן על הדגם החדש בגלישת רוח ה-IQ פויל.

"הדגם האולימפי החדש מאוד מתאים לי פיזית", מסבירה טיבי. "אני 1.73 מטר, 70 ק"ג. בטוקיו הגולשות בדגם הקודם שקלו בסביבות 56 ק"ג. אז כדאי להיות בגלישת רוח בדגם הקודם הייתי צריכה מאוד להתאים את מבנה הגוף שלי ולהיות בדיאטות מאוד קשות וזאת אחת הסיבות שלא המשכתי".

החזרה לגלישת הרוח הייתה לא פשוטה, אך עם נחישות יוצאת דופן טיבי התמלאה באהבה חדשה-ישנה. "לקחתי את הציוד, נכנסתי למים ונפלתי. היו לי שבועיים שגלשתי עם הילדים במועדון. כל יום שאת עולה על הגלשן את אומרת 'וואי איזה כיף'. זה משהו מדהים. תחושת הריחוף הייתה מאוד ממכרת".

גולשת הרוח שחר טיבי בדגם האולימפי החדש IQ פויל. "מאוד מתאים לי פיזית" (צילום: SAILING ENERGY)

אחרי חמש שנות הפסקה מגלישת רוח תחרותי, טיבי הצטרפה לנבחרת והחלה לאט לאט לסגור את הפער הטבעי שנוצר. "הגעתי מאוחר יחסית, אחרי שבנות כבר שנתיים על הדגם. נכון הנתונים והפוטנציאל שלי אדירים, אבל האם אני אצליח להפוך להישגית תוך שנתיים?", היא תוהה.

חודשיים בלבד אחרי טוקיו 2020, טיבי השתתפה באליפות אירופה בגלישת רוח, אותה סיימה עם החלטה סופית להשלים את המעבר בחזרה לגלישת רוח. "הגעתי לאליפות אירופה במארסי, אחרי שגלשתי בערך עשרים פעמים על הגלשן. אין לי מושג עדיין מה עושים, איך עושים. באתי, התחריתי וסיימתי במקום ה-22 מתוך כ-70 מתחרות. ואמרתי לעצמי שאם אני עכשיו אחרי יומיים על הגלשן מסיימת במקום 22 יש פה משהו ואני הולכת על זה".

"אנחנו כל הזמן דוחפות אחת את השנייה"

איך משלימים את הפער, אחרי חמש שנים שבהם לא התחרית בגלישת רוח?
"מלא שעות במים. כנראה הייתי יותר מכל גולשת אחרת בים. אבל בגלל שזה דגם חדש ובנות גלשו עליו רק שנתיים, אז הפער לא היה כזה גדול. הרמה לא מפסיקה לעלות. אנחנו מתחילים מנקודה מסוימת, כולם חושבים שזה המקסימום ואז מישהי דוחפת עוד טיפה והמקסימום עולה ועולה. היה ברור שהמדינות שהן מעצמות בגלישה מתרכזות בדגם הקודם ומיד אחרי טוקיו ייקחו את כל המשאבים שלהם לדגם החדש והתחילה העלייה הגדולה ברמה של הדגם".

סיימת במקום ה-22 באליפות אירופה, יש תחרות אדירה על הכרטיס לפריז, למה בכל זאת נשארת בגלישת הרוח?
ידעתי שהדרך תהיה לא פשוטה, אבל תהיה מתגמלת. גם מבחינת הישגים זה מאוד ימלא אותי. גם אם לא אגיע לפריז, אם אעשה מדליות בדרך בגראנד פרי, אליפויות עולם ואירופה. זה מספיק לי, כי אני עשיתי את הקמפיין הקודם בלי מדליה אחת וזה לא היה קל.

איך את מסבירה את האיכות והעומק הזה בנבחרת ישראל?
"זה כמה דברים, קודם כל העבודה שלנו ביחד. אנחנו קבוצה מאוד הישגית וכישרונית. יש בנות מאוד צעירות שעלו על הגלשן מאוד מוקדם והן בנו את הדגם. אני, קטי ספיצ'קוב ומאיה מוריס באות עם המון ניסיון מקמפיין אולימפי והדברים שלמדנו בשנים שבהן התחרינו באירועים גדולים. בנוסף מאמן הנבחרת, שחר צוברי, מביא את הניסיון שלו. כל זה עם המון תמיכה של האיגוד והמון שעות במים. הרמה מאוד גבוהה, אנחנו כל הזמן דוחפות אחת את השנייה. באליפות העולם האחרונה היו ארבע ישראליות בעשיריה האחרונה וזה לא משהו שרואים כל יום, עכשיו החוכמה זה לשמור על זה".

טיבי החלה את השנה בחתימת הסכם חסות עם חברת הטכנולוגיה נובה שמעניקה לה את השקט הכלכלי הנדרש לקראת פריז 2024. את שתי המדליות שלה היא מקדישה למשפחה שלה, שתמכת בה לאורך כל הדרך להצלחה "המשפחה שלי, עבדה לא פחות ממני ואני הצלחתי לתת להם איזה משהו שאני כבר רוצה לתת להם הרבה זמן".