בחמשת השבועות האחרונים בכל מוצאי שבת גם כיכר איתן שביישוב אפרת, הרחק מעבר לקו הירוק, היא מוקד להפגנות נגד הרפורמה המשפטית המוצעת על ידי הממשלה. בשבוע שעבר התכנסו בה כבר למעלה מ-200 מפגינים, ומולם התייצבה לראשונה גם הפגנה קטנה בתמיכה ברפורמה. "האנשים שמגיעים להפגנה שלנו הם אנשי הגוש: תושבי אפרת, אלון שבות, ראש צורים, נווה דניאל וכו'" אומר אבידן פרידמן (42), תושב אפרת וממארגני ההפגנות. "גם מרבית הדוברים הם תושבי הגוש. בדרך כלל יש גם כמה אנשים בודדים שבאים מבחוץ כי רוצים לראות את זה בעיניים".

"אי אפשר להגיד שהמפגינים הם 'המיינסטרים האפרתי'. באפרת יש כ-12 אלף תושבים ואנחנו בסופו של דבר רק 200", אומר פרידמן, "אני מעריך שהרוב המכריע של תושבי אפרת מזדהה עם הרצון לעשות רפורמות במערכת המשפט. אני לא חושב שרובם רוצים כאלה רפורמות קיצוניות ושיעברו באופן הזה, אבל ההרגשה הכללית היא שהם מעדיפים שתהיה הרפורמה הזו משלא יהיה שינוי בכלל".

"יש גם תחושה שכל התנגדות לרפורמה היא משמאל ובאה להפיל את הממשלה – אז גם אם רבים לא מסכימים עם הקיצוניות של הרפורמה, הם לא רוצים להיות מזוהים על השמאל, ולא עם קריאות נגד הממשלה", הוא אומר, "אבל אני מאוד מקווה שבאמת כל מי שגר בגוש עציון ורוצה להביע התנגדות לרפורמה הזו, המקודמת באופן הזה, ירגיש שהם יכולים לבוא ולקחת חלק ולהשמיע את קולם. זו זכותנו וחובתנו האזרחית."

ובאמת, המפגינים באפרת הם אנשי שמאל או ימין?
"האנשים שמגיעים להפגנות באפרת מגוונים מאוד. מגיעים אנשים מימין לי ומשמאל לי. גם פוליטית, גם כלכלית. הם באים גם ממגוון זוויות ופרספקטיבות הן לגבי הרפורמה המוצעת והן לגבי איך המשבר הזה צריך להיפתר. לכן אני יכול לדבר רק בשם עצמי, ואני בכלל לא חושב שהשאלה ביחס לרפורמה היא שאלה של ימין ושמאל. אני חושש מהנזקים שחיסול הפרדת הרשויות עשויה לעשות לכל תפיסה או עמדה אידיאולוגית, וגם למה שזה יכול לעשות לאנשים שלא חולקים את ההנחות האידואלוגיות שלי. משחיתות שיכולה לפגוע בכולם. גם כשהיהדות מדברת על מלוכה היא מדברת על מלוכה שיש לה מגבלות, שכפופה לסנהדרין".

אבידן פרידמן (צילום: עמיהוד פרידמן)

ברמה האישית ממה אתה חושש?
"יש לי חששות מהרפורמה ויש לי גם חששות על העם שלנו ועל שלמותו. הקיטוב בעם מאוד מאוד מטריד אותי, אבל אני לא בטוח שהקריאות שנשמעות כעת לאחדות הן בהכרח הפיתרון הנכון לקרע בעם. אני חושב שלפעמים הקריאות הללו נושאות את מושג האחדות לשווא כדי שיוכלו להמשיך ולקדם דברים שהם מסוכנים – שאנשים יקריבו את ההתנגדות שלהם לרפורמה בשם האחדות. וכך לא נראית בעיני אחדות אמיתית. לכן, מה שמטריד אותי יותר מהקרע זה ההשלכות שעשויות להיות לממשלה עם כוח בלתי מוגבל. אני חושש קודם כל ביחס לאוכלוסיות בשוליים והמוחלשות, אבל בטווח הארוך אני חושש שזה יכול לחזור ולפגוע ממש בכולנו. על מבקשי המקלט בישראל, על המיעוט הפלסטיני בשטחים אם יעבירו חוק שנותן חסינות לכל שוטר או חייל שמסירה ממנו כל אחריות ברמה המבצעית".

אז למה אתה מקווה? לגיבוש של מתווה פשרה כזה או אחר?
"אני חושב שהדבר הסביר ביותר הוא שהממשלה תיקח כמה צעדים אחורה, תרגיע ותעשה את הצעדים שהיא מבקשת לקדם בצורה איטית, הדרגתית, שקולה וקשובה יותר. אני לא בטוח שאהיה מבסוט מכל החלטה שיקבלו גם אז, ויכול מאוד להיות שאתנגד לרבות מההחלטות אבל זה בעיני הדבר השפוי. קודם כל לעצור".

"אני אגב, גם לא בהכרח מרגיש שזה חייב להיעשות מתוך הידברות. הממשלה הייתה יכולה גם מתוך עצמה להציע מהלכים מתונים יותר שלא היו מעוררים כל כך הרבה זעם והתנגדות מצד העם. זה היה לוקח להם יותר זמן אבל הם היו נהנים מיותר שקט. זו האופציה השפויה ואני מקווה שילכו עליה, למרות שגם בה יש נזקים. אם הממשלה תעצור אולי גם תתאפשר הידברות שתוריד את הלהבות, אני רוצה לקוות שדבר שכזה אפשרי".

איך התגובות ביישוב להפגנות?
"כדרכן של הרשתות החברתיות, התגובות ברשת הן שליליות ורעילות ברובן. קיבלנו כל מיני תגובות בסגנון 'עופו מאפרת' או 'לכו לעזה'. אבל האמת שכשנפגשים פיזית עם תושבי אפרת בכיכר זה שונה. יש לא מעט רכבים שצופרים לעודד לתמיכה, וגם כאלה שצועקים דברים בגנאי. אבל אף אחד מהמפגינים לא נודה או נזרק מבית הכנסת בגלל זה, בסוף חיים יחד כשכנים ויש גם הרבה פעמים שיחות מעניינות. בשבוע שעבר אחרי ההפגנה, הרבה מהאנשים שלנו ומהפגנת הנגד נשארו אחרי כן לשוחח שיחה רגועה וטובה. זה קשה הרבה פעמים לצאת מהבועות התקשורתיות שאנחנו נמצאים בהן".