ליובל כליל החורש יש בבית 250 ארגזים עם חומרים שונים, שאת כולם ליקט בטבע: "עלי קקטוס מיובשים, קליפות פקאנים, פירות של אקליפטוסים, רימונים מיובשים, מיני זרדים", ובאמצעותם הוא יוצר פסלונים, מיניאטורות שמתארות סיטואציות דמיוניות ונאיביות. "בגלל האמונה שלי שהטבע הוא האלוהים", הוא אומר, "אני נותן לו להוביל".

הוא בן 41. נולד למשפחה דתית בקרני שומרון, גדל בצפת, אבל כשהיה בן 17 התרחק מהדת, חזר בשאלה, יצא מהארון והחל במסע נדודים בארץ, עד שהתיישב ברמות נפתלי בגליל. בתקופת הקורונה קרס העסק שלו לתוכן אינטרנטי והוא חיפש את דרכו. "יום אחד", הוא מספר, "ישבתי בטיילת ברמות נפתלי ושוחחתי עם אלוהים: 'נגמר הכסף, לאן אלך?', יצאה קרן אור והאירה על מרכז המבקרים של אגם החולה". וכמו באגדה חסידית, שם הוא מצא את מקומו.

"הפעלתי באגמון את עמדת המציאות המדומה", הוא מספר, "יום אחד פתחו לידי שולחן עם חומרי יצירה מהטבע ואמרו שרוצים לעשות שם עמדה קבועה למבקרים, שאכין דוגמאות לילדים". אז הוא החל להכין מדי יום משהו מהחומרים האלה. "אתגרתי את עצמי", הוא משחזר, "לא ידעתי לאן זה ייקח אותי". וזה לקח. כעבור 500 ימים היו לו 500 יצירות.

מאיפה שאבת רעיונות?
"אם בבוקר ראיתי זיקית שחיכתה לי על הקיר בבית, הגעתי לעבודה וניסיתי ליצור זיקית שהפכה להיות פרויקט מטורף". הפסלונים הלכו והצטברו, "נגמר המקום בפינה שלי באגמון. כל יום עוד יצירה שתופסת מקום על המדף". אבל אז יום אחד הוא פוטר. "נשארתי לבד עם כל האמנות והיצירות והייתי תקוע. היצירות שלי לא עניינו אותם יותר".

מה עשית?
"הבנתי שאם אני רוצה להמשיך ליצור אמנות טבעית, אני צריך לפתוח בקריירה עצמאית".

הוא הקים את "ים חומרים", עסק שפועל כיום מביתו ובו הוא יוצר, מציג ומפעיל סדנאות יצירה מחומרים טבעיים. הוא מקדיש ליצירה בין שעתיים לשש שעות ביום. "החומרים פרוסים בקופסאות בסלון, ויש בבית פינת יצירה שפתוחה למבקרים".

איך נראה תהליך היצירה שלך?
"היצירה אצלי נובעת מרעיון. עכשיו אני עובד על כרכרה שעשויה מרימון מיובש. אני רוצה לקרוא לה 'כרכרימון'. אני יושב ומשרטט, ממש רואה בראש את התמונה המלאה".

"הטבע הפך למקום של גילוי"

ואז מגיע האתגר האמיתי: התאמת החומרים ליצירה. "אם זה רהיט, למשל, אני משתמש בגומא, סוף, או דקל. בסופו של דבר, אתה מסתכל על רעיון שלם. ברוב המקרים, האמנות שלי נאיבית. אני משתדל לא להיכנס לפינות אפלות. אני מחפש דברים שעושים לי טוב. זה ממכר והחומרים בחינם. בכל עיר, מושב וקיבוץ יש חומר גלם – איפה אתר פסולת הגזם הקרוב? יש לי צורך מאוד חזק והטבע הפך להיות מקום של גילוי".

אז אתה משוטט ואוסף חומרים?
"כל הזמן, בצורה מודעת וגם לא מודעת. כל הזמן אוסף. הרבה יצירות התחילו בענף יפה שמצאתי, ככה אני לרוב מתחיל יצירה. מוצא ענף יפה וכבר רואה בו את היצירה. קרה לי בעבר שמצאתי משהו ולא ידעתי מה לעשות איתו, אז פרסמתי בפייסבוק ואנשים נתנו לי רעיונות. אני מאוד אוהב אתגרים. אני מכיר משפחה שעברה אצלי סדנה, שלילדים שלה יש קבוע בתיק 'שקית איסוף' שהם מניחים בה חומרים מהטבע שהם פוגשים בדרך. אני כל הזמן בחיפוש".

"לימדתי את עצמי להסתפק במועט"

הוא החל לפרסם את העבודות בפייסבוק, "ואנשים התחילו לפנות אלי ולרכוש את היצירות שלי".

בימים אלה הוא מציג בגלריה קטנטנה תחת גרם מדרגות בשכונת פלורנטין בתל אביב. "מישהי המליצה על היצירות שלי והאוצרת של הגלריה הקטנה, מיוריאל כהן, התקשרה. היא הבינה שזה פשוט מטורלל, אז היא הגיעה אליי לבחור את היצירות לתערוכה".

מבחינתו, הוא פיתח "ז'אנר חדש של אמנות טבעית". הוא מצלם את הפסלונים מכיוון שהם מתכלים. "אם מישהו רכש יצירה שלי ונפל ממנה ענף, אני אומר לו שהוא יכול לצאת לחצר ולהחליף אותו. כך שהיצירה הופכת בסופו של דבר לשלו. אני גם חותם על היצירות שלי באופן כזה שהחתימה תיעלם בסופו של דבר".

אתה כבר מצליח להתפרנס מהיצירה?
"רוב החיים לימדתי את עצמי להסתפק במועט, בקצת. עדיין לא הגעתי להכנסות גדולות מהעסק, אבל יש התעוררות לגבי הסדנאות. עם 5-4 סדנאות בחודש אני יכול לשרוד ולהתפתח. אף פעם לא הייתי לחוץ. יש לי המון השגחה ושמירה. למשל, כשהייתי צריך להוציא סכום כסך מסוים, פתאום נסגרה לי סדנה באותו סכום. השליחות פה היא יותר ממני וכל הזמן קורים ונוצרים דברים".

לאן החלום הזה הולך?
"השאיפה שלי היא להקים בכל הארץ מרכזי יצירה טבעית. אני חושב שיש צורך מאוד חזק בהקניה של ערכי למידה, איך להשתמש בטבע בחדווה, להפוך אותו לחלק מהקיום שלנו ולא להתייחס אליו בטריוויאליות. הרצון שלי כאמן וכיוצר הוא שיהיה מרכז יצירה בכל עיר. שנוכל לשאול כל ראש עיר: איפה מרכז היצירה הטבעית שלכם?"

"אני עוקב בדאגה אחרי המחאה"

בחלק מהתערוכות הוא מפעיל גם פינת יצירה. "בחנוכה הצגתי בתערוכת בובות בערד. הגעתי עם חומרי היצירה והילדים ישבו ויצרו יחד. בפינות היצירה ילדים ערבים וילדים יהודים יושבים יחד. הטבע מאחד ומבריא כל אחד".

תמיד קראו לך יובל כליל החורש או שזה שם שאימצת כאמן טבע?
"זה שם המשפחה המקורי שלי. קשה להאמין, אבל ככה יצא. המקור של המשפחה מהולנד, סבא וסבתא ניצולי שואה, שם המשפחה של סבא שלי היה דה-רוס (השושנה). כשהם עלו לארץ, הילדים שלהם מאוד רצו שם משפחה ישראלי, אז הם בחרו שם מהטבע – כליל החורש. זה ייעוד שנקבע לי על ידי השם (תרתי משמע)".

המדינה סוערת בימים אלה. כתבה שפורסמה עליך ב-2013, הרבה לפני שנעשית אמן, תיארה את המאבק שלך נגד ההתחרדות ובעד חיים חילוניים בצפת. איפה אתה היום בעניין הזה?
"אני עוקב בדאגה אחרי המחאה של היום. אני פחות פעיל בה כי בן הזוג שלי חולה בפרקינסון ומתנייד בכיסא גלגלים, אז אני צריך לדאוג לו. אבל כשהייתי צעיר יותר והתגוררתי בצפת הייתי יותר פעיל ומעורה במה שקשור למאבקים בין חרדים לחילונים. זה התחיל כשחרדים תקפו אותי וחבר נוסף כשישבנו ברכב ביום שבת. היו אז הרבה התנכלויות לחילונים. פתחתי קבוצת פייסבוק, 'צפתיים חילוניים'. מניסיוני בצפת, אני פחות אופטימי לגבי היכולת לגשר בין חרדים לחילונים. לצערי, גם המדינה היום פחות דואגת לאזרחים שתורמים".