כ-20 מפגינים שובתים שביתת רעב מול הכנסת החל מיום ראשון, בדרישה לקידום הסכמה רחבה סביב הרפורמה המשפטית. מדובר בקבוצת אנשים מגוונת המורכבת מתומכי ומתנגדי הרפורמה, חילוניים ודתיים, ימנים ושמאלנים. ״אנחנו דורשים משני הצדדים: השהו, דברו, הסכימו, חוקקו״.

"החלטתי לשבות רעב, כי המטרה מבחנתי כעת היא להציל את החברה הישראלית מחורבן, לא פחות", אמר ל׳דבר׳ יוזם המהלך, איש התקשורת, התסריטאי והפעיל החברתי אודי לאון. "איך? הדרישה שלנו פשוטה. להשהות, לדבר, להסכים ולחוקק. הדבר הייחודי בקריאה שלנו היא שיש בקרבנו גם תומכים וגם מתנגדים של הרפורמה. אנחנו עכשיו בעשרת הימים הנוראים – עד יום שני או רביעי בשבוע הבא יש לנו זמן למנוע שבר, שאם יקרה – יהיה קשה לתיקון".

לדבריו, היוזמה החלה במכתב פתוח שפרסם לחבריו לפני כעשרה ימים. ״תמיד הייתי טיפוס שמגשר על פערים. יצרתי סדרות כמו מעורב ירושלמי ועבודה ערבית. אני בוגר ישיבת מרכז הרב, ואישתי מהשומר הצעיר, היא לא חזרה בתשובה, ואני לא חזרתי בשאלה. כך אנחנו חיים ביחד כל השנים".

"אולי אפתיע אתכם ואומר שלא נגזר עלינו לחיות יחד. יש אלטרנטיבה: לפרק את החבילה. אבל הפירוק הזה לא יקרה כאן בארץ. לפירוק הזה יש משמעות אחת: חורבן וגלות חדשה. כולנו זוכרים את 'שורפי האסמים' של בית שני וכולנו משוכנעים שאלו ה'אחרים' שהינם האויב מבפנים כיום. אבל האם ליהודי אלפיים שנות הגלות המדממת זה באמת משנה 'מי התחיל'? ויש עוד אלטרנטיבה. היא כרגע הרבה פחות טהורה ומלהיבה. אלטרנטיבה 'מלוכלכת' של פשרות כואבות (כדרכן של הסכמות בכלל)".

מאהל המחאה מאוייש 24 שעות ביממה. במהלך היום פוקדים את האוהל מאות אנשים החרדים כמוהם מהקרע הנורא ובאו להשתתף ולדבר יחד- על ההכרח בהשהיה, בדיבור ובהסכמה ההכרחית לחקיקה. בין המבקרים הרבים פרופ' שלמה פישר, הרב יואל בן נון, הרבנית הדסה פרומן, יעקב לזוביק ועוד. המבקרים באים מכל חלקי החברה, תומכי ומתנגדי רפורמה, מכל רחבי הארץ ,ירושלמים ותל אביביים, מרכז ופריפריה, ההתישבות העובדת וההתנחלויות. בין השובתים הרבה תמר אלעד-אפלבום (48) מייסדת קהילת ציון ומראשי בית המדרש לרבנות ישראלית, תומר גקלר (44) מנהל תכניות חברתיות בג'ונייט אשלים.

״אם תהיה פה הכרעה אנחנו עלולים לאבד את המכלול״

"אני ממתנגדי הרפורמה", אומר אחד משובתי הרעב, ערן אבידור, בן 41, חקלאי ומחנך מתנועת המחנות העולים ותושב קיבוץ נערן שבבקעת הירדן. "אבל לצד ההתנגדות, התחושה שלי היא שהפעם, בסיטואציה הזו, לא נכון שזה יגמר בהכרעה לכאן או לכאן. לאף אחד מהצדדים. אם תהיה פה הכרעה אנחנו עלולים לאבד את המכלול. אני מבין שבפוליטיקה כולם עוסקים בלהכריע האחד את השני, אבל במקרה הזה זה חייב להיות אחרת. זה חייב להסתיים בהסכמה".

ערן אבידור, משובתי הרעב מול משכן הכנסת (צילום: באדיבות המצולם)

"ברחוב, בעם, בין האנשים יש קרע נוראי", הוא מוסיף. לדבריו, בחודשים האחרונים הוא קולט טונים שמעולם לא שמע, גם מאנשים שהוא מכיר על פי רוב כאנשים מתונים. בין היתר, הקריאות לסרבנות."באופן אישי מה שבאמת הפעיל אותי והבהיר לי שיש פה מצב חדש זה אבא שלי בן ה-75, שבימיו לא היה בהפגנה וכעת לא מפספס ולו אחת. הוא יצא כבר ל-15 הפגנות וזה אומר שכנראה קורה פה משהו חריג. אנשים מודאגים עד אימה. מרגישים שהמדינה נשמטת מתחת לרגליהם. וגם מהצד השני, של תומכי הרפורמה, אני שומע תחושה שזה רגע גורלי. שזו ההזדמנות ואם זה לא יקרה עכשיו מבחינתם זה סוף העולם. שני הצדדים מרגישים שאנחנו בסוף הדרך וזה דבר נורא".

אבידור קורא לציבור להגיע למאהל לחזק את שובתי הרעב, לתמוך ולשוחח, ומספר: "הרעיון של לעשות מעשה של 'מתינות קיצונית' מנקר בראשי כבר זמן מה, וברגע שאודי לאון התחיל את זה הצטרפתי. אני מודאג מאוד ונסער אבל גם מלא תקווה מההתרחשות כאן. יש פה חבורה מדהימה של אנשים מבוגרים, שעצרו את החיים שלהם, והפסיקו לאכול למען העם, למען היכולת שלנו לחיות פה ביחד. אני חושב שלמרות הקיטב העמוק, יש ציבור מתון ענק בישראל, אנשים שאוהבים את המקום הזה ומוכנים לשלם מחירים כבירים כדי לחיות בו. הפוליטיקה של ההכרעות לא הולמת את רוב הציבור הישראלי שהוא מתון. יש פער אדיר בין השיח התקשורתי והפוליטי לשיח האנושי. זה מעורר בי הרבה תקווה, ההתרחשות האנושית שיש פה, המגוון של האנשים שיש כאן, הדאגה ההדדית. חששתי מלא לאכול, זה בהחלט קשה, אבל הרוח פה מרוממת".

״הרגשתי שקורה פה משהו שממש צריך לצום עליו״

״אנשים מודאגים עד אימה״. יאיר אנסבכר, משובתי הרעב במאהל (צילום: באדיבות המצולם)

"אני לא מעוניין שיפרשו את הצום שלי כקריאה פוליטית לממשלה לעצור", מחדד אנסבכר את ההבדל שהוא מזהה בינו לבין יתר חבריו למאהל. "אני חושב שהממשלה עשתה מהלך של ריכוך הרפורמה וניסתה לרדת מהעץ, והתחושה שלי היא שזה נותר בלא מענה. אבל בסוף, צריך להגיע לאיזון, למיצוע, ואני רוצה לראות הסכמות ומאמין שהן אפשריות".

"אני חושב שמה שקורה כאן הוא חלק מתהליך משמעותי שלמרות שהוא מאוד כאוב, קשה ומפחיד בעיניים אמוניות ודתיות אני רואה בו גם צד של בירור מאוד גבוה, של קדושה", הוא מוסיף. "יש פה הרבה מאוד ישראלים שצועקים את מרת ליבם ובסופו של דבר אני מאמין שנצליח לצאת מכאן לדרך חדשה ומשותפת, שכוללת אמנה חברתית ישראלית ויהודית חדשה, שתוביל אותנו לאופק טוב יותר, לעתיד משותף, שתתיך את הטוב שיש בכל קבוצות האוכלוסיה. אני מתפלל שנשכיל לשמור האחד על השני וגם לשמור על הפרופורציות. אני מייצג כאן יוזמה שנקראת 'אנשים אחים אנחנו' שמדגישה שחשוב לשמור על המאחד והמשותף".