שבוע לפני ראש חודש ניסן תוכנן אירוע "ליל הבסיסה" המסורתי של יהודי צפון אפריקה בבית הכנסת בושאייף לעולי לוב שבמושב זיתן, אבל בשל הגשם החזק שהיה באותו יום, האירוע בוטל. "אין דבר כזה שהאירוע מבוטל!", אומר יואב דבוש, יו"ר אגודת בית הכנסת, "אנשים פנו אליי בלי הפסקה, מנתניה, מאשקלון, מאיפה לא, ובסוף באמת דחינו את זה להיום והצלחנו לעשות אירוע קטן".

כשדבוש אומר 'אירוע קטן', הוא מתכוון לכ-1,000 איש שהגיעו מכל רחבי הארץ, מצפת ועד לבאר שבע, "אם זה לא היה בערב שבו אנשים עושים את הבסיסה עם המשפחה, היו פה כמה אלפים, בדרך כלל זה משהו כמו 8-10 אוטובוסים וכמובן אנשים שמגיעים עצמאית".

יואב דבוש יו"ר אגודת בית הכנסת בושאייף. "לפני הקורונה היו מגיעים 25-30 אלף איש לשמחת בית השואבה" (צילום: אור גואטה)

"בתקופת הקורונה היה פחד שהאירוע ייפסק", אומר דבוש. "לפני הקורונה היו מגיעים 25-30 אלף איש לשמחת בית השואבה, שבה מקיימים את ההילולה של הצדקת בושאייף, שהיא אולי הצדיקה הכי גדולה של העדה הלובית". בניגוד למקובל לחשוב, לא כל יוצאי לוב הם "טריפוליטאים", אלא רק אלה המגיעים ממחוז טריפוליטניה שבצפון-מערב לוב, שהם ככל הנראה הרוב. בחלקה המזרחי של לוב נמצא מחוז קירנאיקה, בו חיו עשרות אלפי יהודים.

לבית הכנסת בושאייף, עליו עוד יסופר בהמשך, עולים לרגל בכל שנה עשרות אלפים מיוצאי לוב ומקהילות נוספות, "מגיעים לפה גם מיוצאי הודו, תוניס, אלג'יר, מרוקו, לא רק מיוצאי לוב", אומר דבוש. רבים נוספים שעולים לרגל הם פוליטיקאים. באלבומי התמונות של בית הכנסת ניתן למצוא את נשיא המדינה יצחק הרצוג, גדעון סער, דן מרידור, איילת שקד ובתמונה אחת שעל המדף גם את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"הפייטן יברך, והקהל יעננו בקול"

טקס הבסיסה הוא טקס עתיק, שאף אחד מהאנשים שהיו באירוע לא הצליח להגיד לי בדיוק מתי הוא התחיל, אך קיימת סברה שהוא מתקיים מתקופת הגלות שאחרי מרד בר כוכבא, במאה השנייה לספירה, כזכר לסולת הבלולה בשמן ששבטי ישראל הקריבו כמנחה בבניית המשכן, ומכאן אחת הפרשנויות לשם הבלילה שעל שמה הטקס, כבסיס לבית המקדש. פרשנויות נוספות מדברות על המילה הערבית "בוס" שמשמעה "לערבב", או המילה הארמית "בסיסא" שמשמעה "כָּן" או "בסיס".

"אגב, בסיסה יש גם אצל המוסלמים בלוב ואין לדעת מי לקח ממי", מגלה פדהצור בנעטיה, יו"ר מרכז מורשת יהדות לוב "אור שלום" שבבת ים, שחילק השנה מאות ערכות מוכנות לטקס הבסיסה לכל בית שמעוניין לשמר ולהפיץ את המסורת. "אנחנו כמובן תולים את זה בהקבלה לחנוכת המשכן שהיתה בא' ניסן, וביציאה מהחורף אל האביב ואל ההתחדשות, שזה בעצם ראש השנה האמיתי של עם ישראל".

משתתפים בליל הבסיסה בבית הכנסת בושאייף (צילום: אור גואטה)

באירוע שבבושאייף, לטקס קדמה חאפלה של כשעה וחצי, עם שירים וריקודים ממסורת יהדות לוב, וטקסים נוספים של ברכות שונות, הדלקת נרות וגירוש הרוחות הרעות והשדים עם קטורת מיוחדת.

עם סיום השירים והברכות, עמדה להיכנס כלת השמחה: תערובת הבסיסה. אפשר היה לכתוב שהורגשה תכונה בקהל, אבל זה יחטא לאמת. ההתרגשות שאחזה בכמאה האנשים שהצטופפו סביב השולחן המרכזי, הייתה כבמעמד דתי חד פעמי, עם עשרות סמארטפונים שלופים בשיחות וידאו לקרובים בכל הארץ, שיזכו להתברך בראש חודש ניסן, הוא ראש השנה למלכים ולרגלים.

מתכון לבסיסה

300 גרם חיטה גרוסה
50 גרם גרעיני כוסברה
50 גרם זרעי שומר

קולים את החיטה, הכוסברה והשומר, כל אחד בנפרד במחבת, וטוחנים דק עד לאבקה גסה. ניתן להוסיף גם מעט כמון טחון. לקראת הטקס נהוג להוסיף לתערובת גם שקדים, אגוזים, תמרים וסוכריות צבעוניות לפי הטעם. בטקס עצמו מכינים את הבלילה באמצעות הוספה של שמן ומים, מברכים ומערבבים עם מפתח עד שנוצרת בלילה אחידה.

הבסיסה. טעם של מסורת (צילום: ללא קרדיט)

לתערובת הוכנסו סוכריות, שקדים, תמרים ותכשיטי זהב, וכשהחל להימזג השמן לקערה, הפייטן דיבר והקהל יעננו בקול: "א פַתָּאח בְּלַא מַפְתָּאח (אתה הפותח בלא מפתח), יַא עַטַאי בְּלַא מַנַא (אתה הנותן ללא תמורה), "תַרְזַקְנָה וּתַרְזַק מִנַּה (תן לנו וניתן לאחרים)" – וכשאמר ברכות לפרנסה טובה, לשלום במדינה, לשלומם של חיילי צה"ל, לאחדות בעם ולחזרה בתשובה של ביבי, שאגות ה"אמן" של הקהל כאיש אחד גרמו לרמקולים הגדולים שהוצבו בבמה להישמע כמו לחישה חלושה.

כשסיימו לערבב את התערובת, חילקו אותה בכוסות קטנות להמוני האנשים שהעבירו אותן לשולחנות הרבים שאוכלסו באורחים שהגיעו מבתי הכנסת וקהילות יוצאי לוב וטוניסיה מרחבי הארץ. התערובת עצמה היא לא מהמטעמים המשובחים ביותר, כך שכל אורח הסתפק בכפית אחת מבורכת. לכותב שורות אלה זה היה טעם של מסורת, של יַלְדוּת.

"הגענו כי זה טקס ששומר על המסורת, אבל מסמל התחלה חדשה בכל שנה"

בגיל 9 נסעה גיטה דיין ללא הוריה וללא אחים גדולים מטריפולי לבית הכנסת העתיק בושאייף שבעיר זליטן, המרוחקת 177 קילומטרים משם. "חברה שלי אמרה לי לבוא איתה לבושאייף, שבאותה תקופה היו פותחים אותו רק פעם בשנה, אז שלחתי מישהו שיגיד להורים שלי שנסעתי למשפחת חכמון בזליתן", היא מספרת, "ניקינו את בית הכנסת, שאבנו מים מהבאר והדלקנו נרות", אך המעשה הטוב של גיטה הצעירה לא המשיך כל כך טוב.

גיטה דיין. "ניקינו את בית הכנסת, שאבנו מים מהבאר והדלקנו נרות" (צילום: אור גואטה)

"כשסיימנו לנקות אחרי כל היום, הייתי במרפסת בקומה השנייה של בית הכנסת, התחילה אצלי סחרחורת, התעלפתי ונפלתי 7 מטר למטה. כשהתעוררתי לא הבנתי איך אני חיה, אבל מישהו בשם קנפו היה למטה והוא זה שהציל אותי ורץ איתי לרופא. לא יכולתי לקום מהמיטה, לא הרגשתי את הרגליים כמעט והרופאים אמרו שאני לא אלך יותר. באותו רגע קמתי, החזקתי כיסא והתחלתי לנסות שוב ללכת. אחרי כמה שבועות הלכתי רגיל לגמרי. עד כדי כך גדולים הניסים של בושאייף. עד גיל 15 שעלינו לארץ, בכל שנה היינו הולכים לבושאייף כדי להודות על המזל הטוב, ומאז שיש פה את האירועים אני מגיעה לפה כל שנה".

לישראל עלו בסך הכל כ-50 אלף יהודי לוב מקום המדינה, לשם השוואה ממרוקו עלו כ-260 אלף, מתימן עלו כ-90 אלף, חלקם לפני קום המדינה ומעיראק כ-130 אלף. אחד האתגרים בשימור מסורת של קהילה יהודית קטנה יחסית כמו זו של עולי לוב, הוא בהעברתה לדורות הבאים. אם הפולקלור התימני, המרוקאי והעיראקי, עשירים במאכלים, מנהגים ומסורת שהשתמרה היטב וקנתה לעצמה שבת בתרבות הישראלית, תרבות יוצאי לוב ותוניסיה נשארה בעיקר בחוגי המשפחה ובקרב מי שעוסקים בכך.

"למרות שאבא שלנו תימני, המסורת אצלנו היא דווקא טריפוליטאית", מספרת לינוי חיון (25) מכפר סבא, שהגיעה עם אמה לימור ועם אחותה ספיר (21). את השירים שאני עצמי לא הכרתי, הן שרו והכירו כמעט כל מילה בהן, למרות שלא הגיעו לגלגלצ כפי שהגיעו השירים של השגרירים הנאמנים למסורותיהם להקות טיפקס ושפתיים, דודו טסה או ימן בלוז. "בדרך כלל אנחנו מגיעות לבסיסה אצל סבא וסבתא, אבל השנה הם בחו"ל אז הגענו לפה בפעם הראשונה", אומרת ספיר. "הגענו כי זה טקס ששומר על המסורת, אבל מסמל התחלה חדשה בכל שנה", מסכמת לינוי.

לימור, ספיר ולינוי. "למרות שאבא שלנו תימני, המסורת אצלנו היא דווקא טריפוליטאית" (צילום: אור גואטה)

השם שנשמע מפי כל אורח שדיברתי איתו היה רחל עזרא, שארגנה את הגעתם של מאות מבאי האירוע. "אבא שלי היה מביא לפה טיולים ואני ממשיכה את המסורת שלו, וחוץ מההילולות אני מביאה לפה ניצולי שואה כל השנה", מספרת עזרא, שעובדת כראש המחלקה לניצולי שואה בעיריית נתניה. "רחל עזרא היא אשת בושאייף, היא מספר אחת בחיבור של אנשים, עמוד התווך של המקום", מחמיא לה דבוש. "אני מגיעה לפה לפחות 4 פעמים בשנה, בשנה שעברה הבאתי 4 אוטובוסים לבסיסה, כי אצל הצדיקה בושאייף אין אחד שמבקש והברכה שלו לא מתקבלת".

הצדיקה בת 2,000 השנים של יהודי לוב

"אנשים מגיעים לפה ופוגשים אנשים שלא ראו מאז האונייה 'גלילה'", אומר דבוש, ומתייחס לאונייה של סיפונה הגיעו רבים מיהודי לוב לישראל, "חשוב להביא את הצעירים, זו הדרך היחידה שלנו לשמר את המסורת, הרי כבר שנים אין יהודים בלוב".

"המסורת התחילה בעיר זליתן שבלוב וזקני העדה החליטו שזיתן זה המקום האידאלי לשחזר את בושאייף, שהוא כיום העתק מדוייק של בית הכנסת שהיה בלוב", אומר דבוש ומתייחס לבית הכנסת העתיק בשם זה, שהיה מבתי הכנסת העתיקים בלוב. "כשהגענו לפה בשנות ה-50 היה רק את השם של בית הכנסת, אבל בשנות ה-70 אחרי שנאספו המון תרומות מכל הקהילה התחלנו לבנות את השחזור, ובכל כמה שנים הצלחנו לשחזר עוד פרט, עוד חלק".

ליל הבסיסה בבית הכנסת בושאייף. "אנשים באים לפה בשמחה" (צילום: אור גואטה)

על פי המסורת, בית הכנסת שבלוב הוקם במאה הראשונה או השנייה לספירה על ידי בושאייף, בתו של רבי ישמעאל כהן גדול, שהוגלתה ללוב לאחר שאביה נרצח. בושאייף נישאה ליהודי עשיר ולשניים לא היו ילדים. לאחר שנפטר, היא גילתה כי רכש חלקת אדמה גדולה בזליתן, והקימה בית כנסת ובית מדרש, בתקופה בה המוני בני ישראל מתפזרים בתפוצות אחרי מרד בר כוכבא.

"אנשים עולים לפה לרגל ומתפללים בשם בושאייף, שתזכה אותם בפרנסה, ברפואה או בפרי בטן", אומר דבוש. "המקום הזה מוכיח את עצמו בסגולות, יש ריבת אתרוגים מיוחדת ומבורכת שאנשים מגיעים לקבל פרי בטן. הצדיקה בושאייף מתגלה לאנשים בחלום ומנחה אותם, הרבה מאוד אנשים מספרים על זה וגם רואים ישועות אמיתיות. אנשים באים לפה בשמחה, גם כדי לשמר את המסורת וגם כדי להרוויח את הברכה של הצדיקה בושאייף, לוקחים עוגיות הביתה כדי להביא לילדים שתהיה להם ברכה".