כשנבחרת ישראל הייתה בפיגור אחת אפס מול נבחרת קוסובו, מנור סולומון יצא לעוד סלאלום מהיר ומסר את הכדור לדור פרץ, שכבש והשווה את התוצאה לאחת אחת. סולומון חגג עם פרץ ואז רץ לכיוון הספסל של נבחרת ישראל, שנמצא בקצה השני של המגרש. חשבתי, שאולי הוא רוצה לגשת למאמן, אלון חזן, כדי לקבל הוראות או לבקש בקבוק מים כדי להתרענן קצת.

כשסולומון התקרב לספסל, ביברס נאתכו קם לעברו, וסולומון, במהלך שנראה מתוכנן מצידו, זינק על נאתכו בחיבוק חזק והוסיף שאגה. "ביברס בן אדם מדהים. דמות כל כך חשובה בשבילנו על המגרש ומחוץ למגרש", אמר סולומון לאחר המשחק והוסיף: "הוא מודל לחיקוי והערצה עבור כל שחקן צעיר ועבור כל בנאדם בגלל הקריירה שהוא עשה ועוד יותר בגלל הדרך שבה הוא מתנהל ומדבר". ככה סולומון, שחקן ההווה והעתיד של נבחרת ישראל, בחר להיפרד מהקפטן שלו לאחר משחקו האחרון.

***

אחרי 14 שנים ו-88 הופעות בנבחרת ישראל ביברס נאתכו, שכבר חגג יום הולדת 35, החליט שהגיע הזמן לפרוש מהמדים הלאומיים ולפנות את הבמה לדור הצעיר: "צריך לדעת מתי להפסיק. זה לא פשוט. עדיף ללכת בצורה חיובית ובצורה טובה. אהיה תמיד אוהד של הנבחרת. זכיתי ללכת בראש מורם", אמר הקפטן אחרי התיקו מול קוסובו בשבת.

נבחרת ישראל בכדורגל מול קוסובו במוקדמות יורו 2024 (צילום: ההתאחדות לכדורגל בישראל)

התפאורה לפרידה מנאתכו הייתה מושלמת: אצטדיון בלומפילד ביפו, שם הוא התחיל את הקריירה, היה מלא עם 30 אלף אוהדים. האווירה הייתה חגיגית כיאה למשחק פתיחה בקמפיין חדש. הציפיות, כרגיל, היו בשמיים. שני אוטובוסים של משפחת נאתכו המורחבת וחברים הגיעו מכפר כמא, המקום שבו נולד וגדל ביברס. היה קל לזהות את המשפחה מחוץ לאצטדיון. הם לבשו חולצה מיוחדת שהכינו לכבודו עם תמונות שלו במדי הנבחרת והכיתוב: "הקפטן שלנו".

***

הקריירה של הקפטן שלנו לא הייתה שגרתית. הוא הגיע מכפר כמא, עבר דרך מודיעין והגיע למחלקת הנוער של הפועל ת"א ולכל נבחרות ישראל הצעירות. בפודקאסט המצוין "שער" של "כאן" ביברס סיפר, שבגיל 16, כשהיה עם נבחרת הנערים של ישראל במחנה אימונים בהולנד, אבא שלו, אכרם נאתכו, קיבל הצעה מפתה: "לקחו אותו למשרדים באייקס ועשו לו התרשמות. אמרו לו אם אתה מביא לנו שחרור מהצבא, אנחנו מחתימים אותו עכשיו" סיפר נאתכו בפודקאסט והוסיף: "אבא שלי לא הסכים. 'אני לא יכול לעשות דבר כזה', הוא אמר". אכרם, ששירת כמעט 30 שנה במג"ב, רצה שהילד יישאר קרוב, אז ביברס נשאר, אבל לא להרבה זמן.

השנים הבאות היו קשות מאוד עבור נאתכו. אביו, שהיה מאוד קרוב אליו, נפטר מדום לב. כמה חודשים אחר כך, שתי בנות דודות שלו נהרגו בתאונת דרכים. הילד התבגר מהר ובגיל 21 החליט להתחיל לנדוד באירופה ומאז הוא לא חזר. הוא שיחק בקאזאן ובצסק"א מוסקבה מהליגה הרוסית.

ביברס נאתכו במדי צסק"א מוסקבה בליגת האלופות (צילום: AP/Pavel Golovkin)

בסלוניקי ואולימפיאקוס מהליגה היוונית. והיום הוא משחק בפרטיזן בלגרד מהליגה הסרבית. הוא שיחק 83 משחקים בליגה האירופית. שלישי בהיסטוריה במספר ההופעות במפעל הזה. למרות שהייתה לו את אחת הקריירות האירופאיות הארוכות והמרשימות של שחקן ישראלי הוא הרגיש, שהוא לא זוכה להערכה בישראל, עד שב-2018 הוא קיבל את חותמת הערכה האולטימטיבית מהחברים שלו לנבחרת, כשמונה להיות הקפטן הלא יהודי הראשון של נבחרת ישראל.

***

קפטן הוא בראש ובראשונה תואר של כבוד. אין לו תפקיד מוגדר והאדם והספורטאי שקיבל את התואר הזה הוא שנותן לו משמעות. באופן טבעי תואר הכבוד הזה ניתן למי שנחשב בעיני השחקנים האחרים למנהיג של הנבחרת והוא גם ניתן, בדרך כלל, לאחד השחקנים המנוסים והוותיקים. נאתכו החכם, החרוץ והצנוע היה קפטן הנבחרת במשך חמש שנים ושימש דמות לחיקוי עבור הכדורגלנים בנבחרת: "האישיות שלו זה משהו מדהים. היה לי שבוע מאוד מרגש אתו ויהיה לי מאוד קשה כשהוא יעזוב אותנו". אמר מנור סולומון לאחר סיום המשחק בשבת.

ביברס נאתכו, מונאס דאבור ומנור סולומן חוגגים שער של נבחרת ישראל מול אוסטריה (צילום: REUTERS/Amar Awad)

שחקני נבחרת נוספים מהעבר והווה הביעו גם הם את הערכתם לקפטן שברגע אישי ומרגש עמד מול המיקרופון בסיום המשחק ושלח מסר מאחד: "שיחקתי בנבחרת בגאווה גדולה. בתקופה לא פשוטה למדינה שלנו. הראיתי שאפשר אחרת והלוואי שמדינת ישראל תלך בדרך של חדר ההלבשה של נבחרת ישראל, שבו אין שונה ואין אחר וכולנו בשביל מטרה אחת".

***

פרידה ראויה מספורטאים שפורשים היא חלק מתרבות ספורט בריאה. הרגע הזה שבו הקהל מקבל את ההזדמנות להגיד תודה לספורטאי שהיה שחקן מוביל בנבחרת ישראל מעל עשר שנים. אפשר להתווכח על אופן הפרידה: האם היה נכון להיפרד מהקפטן במשחק רשמי או דווקא במשחק ידידות? האם היה נכון להתחייב כלפיו שישחק למרות שמבחינה מקצועית אולי היה נכון להכניס בדקה ה-88 חלוץ ולא קשר? הוויכוח ראוי אבל עצם העובדה שבהתאחדות לכדורגל ובנבחרת ישראל בחרו לתת לנאתכו את האפשרות להיפרד כראוי – היא תעודת כבוד לספורט ולכדורגל הישראלי.

פרידה במשחק נבחרת, כשסרט הקפטן סביב הזרוע, במגרש שבו התחיל את הקריירה, מול המשפחה והחברים היא סגירת מעגל מתבקשת. זה היה מושלם אם הנבחרת גם הייתה מנצחת, אבל כנראה שזה כבר יותר מדי לבקש.