אביב לוי היא הכישרון הגדול של ענף הטריאתלון, אלופת ישראל לבוגרות בשלוש השנים האחרונות ומתכוננת להגן על תוארה באליפות ישראל שיתקיים ב-14 באפריל בכנרת. בראיון ל'דבר' היא אומרת: "החלום הגדול שלי הוא להגיע לאולימפיאדה. בדרך, במסע שלי, יש הרבה חלומות נוספים".
לוי בת ה-19 עשתה השנה המעבר מנערות לסבב הבוגרות. בצמד התחרויות הראשונות שלה היא סיימה במקום ה-9 וה-15 המצוינים בגביע אוקיאניה בניו זילנד. "העונה רק התחילה, זאת רמה שונה לגמרי", אומרת לוי. "האיכות של ספורטאיות הייתה ברמה גבוה".
לוי הייתה צעירת המתחרות והרשימה מול מתחרות יותר מנוסות ממנה. "אני עוד לא בת 20 והתחריתי מול ספורטאיות בנות 27 ומעלה. זה אתגר להתחרות עם ספורטאיות מבוגרות ממני בהרבה", היא מודה. "מאוד נהנתי בתחרויות מהרמה הגבוהה, חזרתי עם כלים של מה אני צריכה לעבוד ובאיזה רמה אני צריכה להיות".
על מה את שמה דגש בעבודה שלך?
"תמיד יש על מה לעבוד. גם אם את במקום הראשון, תמיד יש על מה לעבוד. הרמה רק עולה ועולה כל הזמן. כרגע אני בעיקר מרוכזת בעבודה על הריצה, שם אני צריכה להשתפר ביחס לרמה העולמית. הפוקוס כרגע הוא על הריצה, אבל עובדים כל הזמן על הכל ולא מרפים לרגע".
לוי החלה את צעדיה בענף בגיל 7 בחוג אופניים ביישוב שמשית שעמק יזרעאל, תוך זמן קצר היא עשתה את המעבר לענף הטריאתלון המשלב ריצה, שחייה ואופניים. "נכנסתי לקבוצת טריאתלון וזה מיד שאב אותי. אהבתי את זה מהשנייה הראשונה, ככל שזה נהיה יותר רציני, התאהבתי בזה יותר".
בגיל חמש עשר היא הצטרפה לאקדמיה בווינגיט כספורטאית מצטיינת והפכה מאז 2020 לאלופת ישראל לבוגרות. באותה השנה היא הגיעה להישג השיא שלה כאשר סיימה במקום החמישי בסבב גביע אירופה לנערות בסרביה וב-2022 היא סיימה במקום התשיעי בסבב גביע אירופה לנערות בספרד. בעקבות הישגיה נחשבת לוי על ידי הוועד האולימפי כפוטנציאל למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028.
"פנצ'ר אפשר להחליף, אבל זה לא תמיד מתאפשר"
מה את אוהבת בענף?
"הערכים שאני מקבלת, הסדר, הארגון והעמידה במצבי לחץ. בגלל זה התאהבתי בטריאתלון. זה ערך מוסף לחיים. זה שלושה ענפים, זה גיוון מטורף, אף פעם לא משעמם. כל יום את עושה אימונים שונים".
מתוך הריצה, השחייה והאופניים איזה ענף את הכי אוהבת?
"זה בא אצלי בתקופות, כל פעם זה משתנה. כרגע אני הכי אוהבת רכיבה על אופניים. שזה גם מה שהתחלתי איתו ואפשר להגיד שאני גם מאוד טובה בו מן השלושה. עם האופניים ניתן לטייל ולראות נופים, זה לא כמו בשחייה שאת שוחה הלוך וחזור בבריכה".
טריאתלון דורש יכולות מגוונות במעברים החדים בין ענפי ספורט השונים ורמה גבוהה של חוזק מנטלי. "זאת תחרות שיכולים להיות בה הרבה דברים, גם חיוביים וגם שליליים. אם עשיתי התחלה לא טובה, יש לי מלא זמן לתקן. מלא נקודות מפתח שאני יכולה להיות בהן יותר טובה וזה יעזור לי לצמצם פערים או להגדיל פערים. אנחנו מדמים את זה באימונים ומדברים על הרגעים הקשים האלו, איך זה יבוא לידי ביטוי בתחרות".
אחת הדוגמאות הבולטות לתקלה אכזרית שיכולה להיות ההבדל בין ניצחון בתחרות להפסד כואב הוא פנצ'ר בלתי צפוי בגלגל האופניים. לוי חוותה זאת על בשרה, באליפות ישראל לנערות האחרונה. "יש המון תקלות באופניים. כשהן קורות אין לך מה לעשות ואת פשוט נאלצת לעצור. פנצ'ר אפשר להחליף, אבל זה לא תמיד מתאפשר. זה רק אם את ליד העמדה. לרוב זה הקפה של ארבע ק"מ ומעלה. זאת תחושת פספוס ואכזבה, אבל לומדים לקום מזה. להסתכל על המטרות הגדולות יותר".
כדי להגיע למשחקים האולימפיים לוי צריכה לצבור מספיק ניקוד עולמי ולעלות בדירוג העולמי לעבר המקומות שמקבלים את ההזמנה לתחרויות הגדולות בסבב העולמי ולאליפויות אירופה ועולם. בחודש מאי תצא לתחרות הסבב האפריקאי במצרים ותנסה להמשיך לצבור ניקוד חשוב ולהמשיך לעלות בדירוג העולמי.
"כרגע המטרה שלי היא להצליח בתחרות במצרים", היא אומרת. "אני יכולה להשיג שם ניקוד עולמי, אבל לא ניקוד אולימפי. אני מתרכזת כרגע לצבור ניקוד עולמי ולעלות את הדירוג העולמי שלי, שיאפשר לי להצטרף לתחרויות שבהם ניתן לצבור את הניקוד האולימפי."
מה המטרות שלך לשנה הקרובה?
"להצליח בסבב בוגרות, להביא הישגים המוכיחים שאני חלק מהרמה הזאת. לצבור ניקוד עולמי ואולימפי ולהשתתף באליפויות אירופה ועולם".
"רוב הנטל נופל עליי וההורים שלי"
כמו ספורטאיות אולימפיות רבות בתחילת דרכן, גם לוי נאלצת להתמודד עם העלויות הגדולות בנסיעות והשתתפות במספר רב של תחרויות ברחבי העולם. "אלו הוצאות ממש גדולות, המשפחה שלי תומכת בי. לא הייתי מגיעה לאן שאני היום, בלי העזרה במימון שלהם וכל המעטפת שהם נותנים לי. האיגוד גם עוזר לי במימון של כמה תחרויות בשנה, אבל זה לא מספיק לאן שאני שואפת להגיע".
לוי מקווה שעם ההצלחה בסבב העולמי, יגיעו גם הספונסרים והתקציב שיעזור לה להגשים את החלום האולימפי שלה. "מדובר על בין 10 ל-12 תחרויות בשנה, שכל אחת היא בקצה השני של העולם. אלו הוצאות מאוד גדולות, רוב הנטל נופל עליי וההורים שלי. אנחנו מנסים לגייס כספים של חסויות ועזרה של חברות כאלו ואחרות".
