אלי שוקרון הגיע למסגור תמונות רק אחרי שירותו הצבאי. "היה איתי בבסיס בחור בשם דוד, הוא היה ילד ספרים עדין, ממשפחה הונגרית מבוססת", הוא נזכר. "אני גדלתי הפוך, בשכונה קשה ביפו – בילויים וסנוקר. יום אחד שיחקנו כדורגל בבסיס ויצא אליו איזה פּוּשְׁט שרצה להרביץ לו סתם. התערבתי ופוצצתי את השמוק הזה במכות".

מאז שוקרון ודוד נהיו חברים. "הוא הפך לבן בית אצלנו. כשהשתחררנו, הוא שאל אם ארצה להצטרף אליו לעבוד בשביל אבא שלו בחנות למסגור תמונות. זה היה ברחוב המקביל לכאן". שוקרון החל לעבוד תמורת אחוזים מהרווחים. "הייתה כל כך הרבה עבודה, שהיינו משתמשים גם בקבלני משנה. הרווח על המסגרות היה 400%-500%". אחרי שמונה שנים, פתח שוקרון את "מסגרות אלי" ביפו.

שוקרון בחנות. עבד עם ציונה תג'ר, יוסלה ברגמן וגלריות מפורסמות (צילום: יונתן בלום)

"התחלתי לעבוד עם גוורדיית האמנות של תחילת שנות ה-80. עבדו איתי ציונה תג'ר, יוסלה ברגמן וגלריית שי דנון, תירוש וטובה אוסמן. הייתי ממסגר לבנק לאומי את התמונות שתלו בסניפים שלהם בכל הארץ. גייסתי את האחים הצעירים שלי שיעזרו לי בעבודה בחופשים".

"ממשפחה מכובדת במרוקו נהיינו עניים בישראל"

שוקרון גרוש, אב לשלושה ילדים וסב לשישה. על עיר מולדתו, עיר הנמל אסואירה במרוקו, הוא אומר שהיא "כמו יפו, עם שוק ודייגים". הוא עלה ארצה עם משפחתו ב-1954, כשהיה בן 6. "זרקו אותנו לפחונים בחצור הגלילית עם עוד שש משפחות", הוא מספר, "בלי חשמל, שירותים או מים זורמים. רק נחשים ועקרבים היו. ממשפחה מכובדת במרוקו נהיינו עניים בישראל".

כשדודתו מיפו באה לבקר אותם היא הזדעזעה. "'מה אתם עושים כאן?', היא שאלה. אמא נסעה איתה ליפו, וכשחזרה אמרה לאבי: 'תארוז, אנחנו עוברים ליפו עכשיו!'".

הפסקת סיגריה. "ביפו ישנו ראש לרגל על שטיחים" (צילום: יונתן בלום)

המשפחה עברה לגור בשכונת גבעת עלייה. "היינו שישה אחים וההורים ביחד בחדר של 6 על 3 מטרים. ישנו ראש לרגל על שטיחים, עד שנולדו עוד שני אחים ועברנו לבית של 2.5 חדרים ברחוב קדם". שוקרון סייע מגיל צעיר בפרנסת המשפחה, עבד בשוק הכרמל במריטת עופות, פחחות, צביעת רכב ושיפוצים. "הייתי היחיד מבין החברים שהתגייס, כי ראיתי בזה הזדמנות לצאת מהעוני וללמוד כמה כישורים".

עבודות ללובר וגם זיופים משכנעים

שוקרון מספר שהשוק השתנה רבות מאז שנות ה-80. "פעם כל המסגרות היו מעץ טבעי. היית מקבל חומר גלם, משייף וצובע עם אפקטים כמו ברונזה וזהב. היו כל מני טכניקות ליצירת סגנון של מסגרת ענתיקה. במקום לגלף ידנית בעץ, שהיה כבר נדיר בתקופתי, היינו מייצרים קישוטים כמו פרחים וצמות מיציקה של חומר מיוחד, ואותם מדביקים על העץ. זאת הייתה עבודה מאוד קשה שדרשה הרבה זמן ומיומנות, אבל יכולת לקבל הרבה כסף בתמורה".

חתיכות עץ למסגרות. "נשארו מעט קליינטים שמוכנים לשלם את המחיר למסגרת איכותית מעץ" (צילום: יונתן בלום)

עם השנים, הסוחרים התחילו לייבא מאיטליה ודרום קוריאה פרופילים מוכנים מראש. "זה הוריד את המחירים ופגע לנו ברווחים". אחר כך הגיע תורו של המזרח הרחוק, שבו התחילו ליצור פרופילים מאוד זולים מפלסטיק. "לא רציתי לעבוד עם פלסטיק כי זה חומר לא איכותי, אבל לא הייתה ברירה, כי לא יכולתי להתחרות יותר. מסגרת עץ שהייתי מוכר ב-500 שקלים,  מפלסטיק אפשר למכור ב-180. נשארו מעט קליינטים שמוכנים לשלם את המחיר למסגרת איכותית מעץ".

כיום התחרות העיקרית היא מול האינטרנט. "אתה יכול להזמין מסין תמונה ממוסגרת, או את המסגרת בלבד, בגרושים. חומר הגלם אצלנו עולה יותר ממוצר מוגמר שלקוח יכול לקנות ברשת". כך נשאר שוקרון עם לקוחות שרוצים למסגר דברים מיוחדים ומחפשים עבודה איכותית. "אבל אני ממשיך להתפרנס, ברוך השם. בניתי את שמי במשך שנים. התורה שלי היא לתת שירות שווה לכל לקוח, לא משנה אם הוא משלם 100 שקלים או אלפי שקלים. זה מה שבונה אותך ומביא עוד קליינטורה".

חיתוך עם מסור גרונג. "התורה שלי היא לתת שירות שווה לכל לקוח" (צילום: יונתן בלום)

חותך זכוכית (צילום: יונתן בלום)

בוחן את מידותיה (צילום: יונתן בלום)

מניח לוח קרטון שישמור על המסגרת (צילום: יונתן בלום)

היו תמונות מיוחדות שמסגרת?
"סוחר האמנות שלמה צפריר עבד איתי. פעם נתן לי 12 ציורי שמן ענקיים של יחזקאל שטרייכמן וכל התותחים הישראלים של התקופה שיוצגו במוזיאון הלובר. כל ציור שווה עשרות אלפי דולרים. הייתי בחרדה שיקרה נזק לאחת התמונות אצלי. הכול היה מבוטח אצלו, אבל החתמתי אותו על מסמך שהאחריות עליו – כי ידעתי שלא אשן בלילה בלי זה. שמתי את כל העבודות האחרות בצד, ועבדתי יומיים רצופים עד שסיימתי למסגר הכול".

יש לו גם סיפורים מסוג אחר. "פעם הגיעה אלי אישה תמוהה עם ציור שמן קטן שהיא מצאה בערמת הפטרוזיליה בשוק. הקנבס היה ישן ונראה ממש עתיק, ובגבו היו כל מני חותמות של מוזיאונים. היא השאירה למסגור והלכה. הציור היה של תחנת רוח הולנדית, והיה מוכר לי, אבל לא הצלחתי למקם אותו. ואז נזכרתי. הייתה פעם אופנה לרקום ציורי גובלן של יצירות קלאסיות, והייתי ממסגר הרבה כאלה. זכרתי את תחנת הרוח משם – של ואן גוך! מה אישה כזאת עושה עם ציור של ואן גוך?!"

סכין פספרטו (צילום: יונתן בלום)

חותכי זכוכית (צילום: יונתן בלום)

השחקן ואיש התקשורת מני פאר היה לקוח קבוע של שוקרון, והוא בדיוק נכנס לחנות ועזר לפתור את התעלומה. "הוא היה אספן ומבקר אמנות מהמפורסמים בארץ, ובן בית אצל כל האמנים הישראלים. היו נותנים לו ציורים למכירות הפומביות שלו, והוא מסגר אצלי את העבודות. הראיתי לו את הציור והוא נדהם. הוא יצא מהחנות, החזיק את הציור מול השמש וקבע: 'זה זיוף ברמה עולמית'".

מה המיומנות העיקרית של מסגר?
"מסגור תמונות הוא כמו הלבשה: לדעת איך להציג את התמונה בצורה שתחמיא לה, בלי לגזול ממנה. הרבה באים אלי ואין להם מושג איך הם רוצים למסגר את התמונה. זה האתגר שלי, וכשהלקוח מרוצה – זה מה שגורם לי לסיפוק".

קטלוג המסגרות (צילום: יונתן בלום)

מסגרות אלי, רזיאל 8, תל אביב-יפו