אורי בנקי, אביה של שירה בנקי שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים ב-2015, נאם הערב (מוצ"ש) בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית בירושלים, וקרא להידברות כנה ופתוחה על הרפורמה. לדבריו, רק דרך נכונות לוותר והבנת הוויתורים של המחנה האחר, ניתן להגיע לפשרה.
הנאום המלא של אורי בנקי:
"אפתח ואומר למי שחושב שעומד לפניכם אדם תמים, שאני את התמימות שלי איבדתי בקיץ 2015.
"אני גם רוצה לתקן את הפרסום בעניין דבריי הערב. באתי לדבר בהפגנה בעד הידברות.
"דיברתי עם כמה חברים טובים שלי שהם בעד הרפורמה. בימים האחרונים זנחנו את הנושא עצמו והתחלנו לדבר על איך מאחים את הקרעים. שאלתי אותם האם לדעתם ראוי שאנאם היום, והם כולם אמרו שחשוב שאנאם כי ההפגנה היא בעד הידברות. אמנם ההפגנה הזו ממוסגרת כהפגנה נגד הרפורמה אבל כל מי שעוקב אחרי מה שקורה כאן כל מוצ"ש בחודשים האחרונים יודע שהמחאה הירושלמית שמה דגש גדול לא רק על הנגד אלא גם על הבעד – בעד הידברות.
"על עצמי אני יכול לומר שאחרי הרצח של שירה בחרנו לנו דרך – דרך שמכירה שהמרחב הישראלי הוא מגוון מאד, לא כולם דומים לי ולא כולם מסכימים איתי וכמו שרובנו מבינים היום, לא לכולנו יש את אותו הסיפור. אבל רק דרך של סובלנות ומתינות תשמור אותנו כחברה מלוכדת על כל גווניה. אחרי הרצח של שירה בחרנו לצעוק מתינות.
"כדי להוביל את המחאה נגד הרפורמה או בעדה בוודאי יש מתאימים ממני.
"אני כאן כדי לומר שתפקידנו, ובמיוחד עכשיו כשיש כל כך הרבה שמרגישים מובסים ממה שקורה, הוא לראות מה ניתן לעשות כדי לצאת מחוזקים מהשבר הזה. לצאת להפגנה לצד מי שחושב כמוני ולהקשיב למשכנעי המשוכנעים זה נעים. לראות את כל הפוסטים שלוקחים כל אמירה קיצונית, מופקרת והזויה ולהדהד אותם תוך שאנחנו מתבשמים בצדקתנו זה מחזק את הביחד של הבועה שלנו אבל מגדיל את הקרע בחברה כולה, בין תומכי הממשלה הזו למתנגדיה.
"יש ציבור רחב בחברה הישראלית שחושב שצריך רפורמה – אבל מתנגד למתווה אותו ניסתה הקואליציה להעביר. בציבור הזה ישנם גם מי שהצביעו בבחירות האחרונות למפלגות הקואליציה. החיים מורכבים במדינת ישראל. תמיד.
"לכולם ברור שהמחאה שקמה לא הייתה רק נגד הרפורמה אלא נגד הרבה דברים אחרים שקרו מאז הבחירות האחרונות. ואחרי שאמרנו, או יותר נכון צעקנו בצדק, שלא ניתן להתעלם מזכויות המיעוט, זה הזמן להודות ביושר שגם לרוב יש זכויות. כפי שכתב העיתונאי בן דרור ימיני – אומנם דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב אבל היא גם שלטון הרוב. גבולות המחאה ועוצמתה צריכים להיות מותאמים גם להנחה שיש בישראל ממשלה שנבחרה בבחירות חופשיות, דמוקרטיות והוגנות ואשר מוכנה לנהל הידברות על השינויים העמוקים שהיא מבקשת לעשות במערכת המשפט.
"חודשים ארוכים אמרו המפגינים כאן ובצדק 'אנחנו לא שטופי מוח ואף אחד לא מממן אותנו. תראו את הכאב שלנו. בגלל הכאב ויש לומר גם בגלל הפחד, הפסדנו שינה, הפסדנו ימי עבודה, הקדשנו זמן וכוחות – כדי להיאבק על האמת שלנו ועל הסיפור שלנו'.
"אני לא חושב שיש במדינה אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' ואני חושב שהרטוריקה הזו מסוכנת. אני חושב שמי שעושה בה שימוש יודע את זה ובכל זאת עושה בה שימוש ציני ורע. ויחד עם זאת, אם הרטוריקה הזו לא הייתה יושבת על כאב אמיתי – היא לא הייתה תופסת.
לתמוך בפשרה הוגנת
"בצדק יש להצטער שאף אחד לא עצר את המהלכים לפני שלושה חודשים אלא נתן לחברה במדינה להידרדר אל פי תהום. בואו לא נחזור על אותה טעות ובואו נקבל את ההחלטה הנכונה לתת הזדמנות אמיתית להידברות.
"כל צד ימשיך למחות, ימשיך לצאת לרחובות, ימשיך להפגין ויחד עם זאת כולנו צריכים לתמוך בפשרה הוגנת. ונזכור שפשרה אמיתית מורכבת משני אלמנטים. הראשון ברור – צריך לוותר. השני פחות ברור אבל לא פחות חשוב – צריך להכיר ולדעת על מה הצד השני מוותר. וכשנבין כולנו בחברה הישראלית שהיום יום של כל אחד מאיתנו והפוליטיקה בכלל זה – מורכבים מוויתורים קטנים של אחרים, יהיה לנו קל יותר לוותר גם בעצמנו. והחשוב ביותר – נוכל לחיות כאן כולנו ביחד.
"אז כשאתם בוחרים מה לשתף, מה לצעוק ומה להדהד אני מציע שתבחרו במה שיקדם הידברות, פשרה והבנה. את הקיצוניים תשאירו במקום היאה להם – בשוליים."
