בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק פיצוי של 35 אלף שקלים לאישה, אחות במקצועה, שהופלתה על רקע מוגבלותה הנפשית בתהליך הקבלה לעבודה כאחות בבית אבות.
האישה עדכנה את מנהלת משאבי האנוש על מוגבלותה וביקשה להתקבל לתקופת ניסיון, אולם קיבלה תשובה ממנהלת משאבי האנוש שהמשרה אינה רלוונטית ולכן לא תוכל לקבלה. זאת, למרות שהמשרה הייתה עדיין פתוחה ורלוונטית.
בעקבות הדברים, פנתה האישה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, שפנו בשמה לבית הדין לעבודה בתל אביב. לטענתה, הסכימה מנהלת משאבי האנוש לתת לה שלושה ימי ניסיון, אך בהמשך כשביקשה פרק זמן מעט יותר ארוך (שבועיים), קיבלה את התשובה שהמשרה איננה רלוונטית יותר.
במהלך הדיון, טענה חברת "מעונות יניב", שמפעילה את בית האבות, שהמועמדת לא נבחרה לתפקיד בשל סיבות ענייניות, בהן חשש שתתקשה לעמוד בעומס העבודה וכן לאור טענה כי פוטרה ממקום עבודתה הקודם על רקע מקרה חריג.
האישה טענה כי לא פוטרה, אלא התפטרה וכי המקרה שקרה לה אינו חריג וקורה לאחיות רבות בעבודה השוטפת, כאשר בעניינה זקפו זאת לחובתה רק בשל מוגבלותה. באשר לטענה שלא תעמוד בעומס העבודה, טענה התובעת שלא ניתן להסיק זאת ללא מתן הזדמנות אמיתית. בנציבות שוויון זכויות הדגישו כי האישה מטופלת, יציבה, מועסקת מזה מספר שנים בבית אבות אחר בו היא אהובה ומוערכת בקרב מטופליה.
לאחר ניהול התיק בבית הדין ושמיעת העדים, החליט הרכב בית הדין לעבודה, בראשות השופטת, אסנת רובוביץ-ברכש, כי מוטלת אחריות על מעסיקים לעשות 'מאמץ נדרש', על מנת לאפשר לאנשים עם מוגבלות להשתלב במקום העבודה. בית הדין קבע כי התובעת הוכיחה את כישוריה למשרה, ומנגד בית האבות לא הרים את הנטל להוכיח שפעל באופן לא מפלה: לא הוכיח כי ניסה לבצע התאמות לשילוב התובעת על ידי פיקוח, הכשרה והדרכה צמודה, לתת לה תקופת ניסיון או להציע לה תפקידים אחרים.
כמו כן, לא הצליח להוכיח שהתקיימו בעניין התובעת חריגים שאינם מאפשרים קבלתה לעבודה. בין היתר הדגיש בית הדין בהחלטתו שבית האבות לא טען בזמן אמת כי היה לו מועמד עדיף על פני התובעת, וכן ציין כי בבית האבות היו משרות פנויות נוספות שלא הוצאו לתובעת.
לפי כך כאמור, החליט בית הדין כי התובעת תקבל 35 אלף שקלים פיצוי, בגין הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. זאת בנוסף לשכר טרחת עו"ד על סך 12 אלף שקלים.
בית הדין לקח בחשבון את העובדה שהנתבעת החליטה שלא לקבל את התובעת, על אף שמנהלת משאבי האנוש חשבה לתת לה הזדמנות, אך המנהל כלל לא נפגש עם התובעת ולא נעשו ניסיונות לבצע התאמות. בנוסף, בית הדין התחשב גם בעוגמת הנפש, שנגרמה לתובעת בשל הפגמים שנפלו בהליך הגיוס לעבודה.
הממונה על תביעות תעסוקה בנציבות, עו"ד סיגלית פורת גורנשטיין, שייצגה את התובעת: "מדובר בפסק דין אמיץ וחשוב שלא מפחד מהמוגבלות הנפשית אלא בוחן את האדם עצמו ויכולותיו. השופטת מנתחת ומפריכה את הטיעונים 'הלגיטימיים' לכאורה, שהציג המעסיק לאי קבלת התובעת לעבודה".
"תיקי הקבלה לעבודה הם הקשים ביותר להוכחה, ומאידך – חשובים ביותר, משום משזו הדלת לשילוב אמיתי של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, כזה שלא מסתפק בהצהרות אלא במעשים. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות פועלת ללא לאות בתיקים אלה ופועלת להעלות עוד יותר את רף הפיצויים. התובעת בתיק, היא אישה אמיצה וחזקה ובזכות המאבק שהובילה עשינו עוד צעד חשוב בקידום שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות והשתלבותם בחברה הישראלית".
מחברת מעונות יניב טרם נמסרה תגובה.
