ה-OECD מפרסם היום (שני) את סקירת הכלכלה הישראלית, הכוללת המלצות מדיניות. הארגון שיבח את מדיניות הצמצום הפיסקלי והמוניטרי של האוצר ושל בנק ישראל, בהתאמה, והזהיר מההשלכות הכלכליות של פגיעה בעצמאות מערכת המשפט. לצד השבחים, כלכלני הארגון ציינו תחומים טעוני שיפור, בהם הכלכלה הישראלית מפגרת.
בין השאר, הסקירה מצביעה על השקעה לא מספקת בחינוך לקבוצות מוחלשות, פיגור חמור ברמת התשתיות, רמות זיהום אוויר גבוהות, מערכת מיסוי מעוותת, ופערים חברתיים חמורים. כלכלני הארגון המליצו לשמור על מדיניות המקרו המצמצמת, להאריך את גיל הפרישה לנשים, ובעתיד גם לגברים, להגדיל את ההשקעה הציבורית במערכת הבריאות, בתשתיות, במערכת החינוך ובשוק העבודה, ולהגדיל את המס על פליטת גזי חממה.
ההתאוששות המהירה של הכלכלה הישראלית ממשבר הקורונה זכתה למחמאות ונזקפה למגזר ההיי-טק ולעצמאות האנרגטית היחסית של ישראל. ה-OECD חוזה שהצמיחה תאט בשנה הקרובה לשיעור של 3%, כ-1.3% במונחים של צמיחה לנפש. ב-2024, הצמיחה צפויה להגיע ל-3.4%.
המלצות המקרו של הארגון עומדות בקנה אחד עם המדיניות המנוהלת על ידי בנק ישראל והאוצר: שמירה על מדיניות צמצום מוניטרי ואיזון תקציבי, במטרה למנוע לחץ אינפלציוני. לפי הסקירה, ישראל יכולה להאיץ את הצמיחה ואת ההשקעה הציבורית מבלי לחרוג ממדיניות האיזון התקציבי, דרך שינוי והגדלת המיסוי, הארכת גיל הפרישה, ושורת צעדים שיגבירו את ההשתתפות בשוק העבודה בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, קבוצות בהן שיעור התעסוקה נמוך במיוחד.
המהפכה המשפטית לא הופיעה כמוקד בסקירה. יחד עם זאת, היא לא מותירה ספק לגבי עמדת הארגון. בסקירה נכתב כי עצמאות מערכת המשפט, ומערכת האיזונים והבלמים שהיא מקנה, חיוניות לקיומה של סביבה עסקית שמושכת השקעות ומטפחת שגשוג כלכלי. בנוסף נקבע בסקירה שפגיעה בעצמאות מערכת המשפט תביא לירידה באמון בממשלה ובמוסדות הציבורים, לשחיתות ולהידרדרות בסטנדרטיים השלטוניים.
השקעה ציבורית ותשתיות: ישראל צריכה להגדיל את ההוצאה הציבורית האזרחית בכ-100 מיליארד שקלים לשנה
ההשקעה הציבורית ורמת התשתיות מהוות מוקד לביקורת בסקירה, שקובעת שלפיגור הישראלי בתחומים מחירים כלכליים כבדים. שיעור ההשקעה הציבורית האזרחית בישראל עומד על כ-35% מהתוצר, מהשיעורים הנמוכים ב-OECD. ההוצאה בקרב כמעט כל המדינות החברות מגיעות ל-40% מהתוצר, ורבות, כגון גרמניה, ספרד, איטליה, צרפת ובלגיה, נעות בין 45% ל-50% ואף יותר. כדי להגיע ל-40%, רף נמוך בהשוואה רחבה, ישראל צריכה להגדיל את ההוצאה הציבורית האזרחית בכ-100 מיליארד שקלים לשנה.
ערך מלאי התשתיות בישראל, 50% מהתוצר, נמוך במיוחד בהשוואה לשאר חברות ה-OECD, עם ממוצע של מעל 70%. כדי להשתוות לממוצע, צריכה המדינה להגדיל את מלאי התשתיות בלפחות 350 מיליארד שקלים. הארגון ממליץ על הגדלת ההשקעות בתשתיות, שכן הן תורמות להתפתחות הכלכלית.
אחד הביטויים לפיגור הישראלי, שמצוין פעמים רבות בסקירה, הוא הפריסה החסרה והבלתי שוויונית של תשתיות האינטרנט המהיר. כלכלני ה-OECD סבורים שהיא פוגעת בהתפתחות הכלכלית ובהשתתפות בשוק התעסוקה בפריפריה ובקרב קבוצות מוחלשות.
המחסור בהוצאה אזרחית מצטרף אל המחסור בתשתיות בהכשלת ההשתתפות בכלכלה. לפי המלצות הסקירה, ישראל צריכה להגדיל את ההשקעה שלה בחינוך קדם בית ספרי בקרב אוכלוסיות מוחלשות ולצמצם את הפערים בין זרמי החינוך השונים. כלומר, להשקיע במערכות החינוך הערביות והחרדיות. בנוסף, הארגון המליץ למדינה להשקיע בתכניות הכשרה לבגירים שנועדו לצמצם אף הן את הפערים במיומנויות התעסוקתיות.
ישראל סובלת מפערים חריפים במיומנויות תעסוקתיות בהשוואה בינלאומית, ועל כן יש להשקיע בחינוך ובהכשרה מקצועית, כותבים כלכלני הארגון. בעוד במדינות אחרות חברות מקיימות הכשרות במסגרת ההעסקה, שיעור החברות בישראל שמציעות הכשרה טכנולוגית הוא מהנמוכים ב-OECD, גורם שמחריף את הקיטוב במיומנויות התעסוקה.
בזכות היתרונות הכלכליים של השקעות אלו, ובעזרת צעדים נוספים, מאמינים כותבי הסקירה שניתן לממן את ההשקעות מבלי לפגוע באיזון התקציבי. הארגון המליץ לעלות את גיל הפרישה לנשים ל-67, ובכך להשוות אותו לגיל הפרישה לגברים. גיל הפרישה לנשים מצוי כרגע בתהליך הארכה ל-65, תהליך שיגיע להשלמה מלאה בשנת 2035. בעתיד, עקב העלייה בתוחלת החיים, המליץ הארגון להמשיך ולהאריך את גיל הפרישה לשני המינים.
מסים: שינוי הארנונה כך שתקבע לפי ערך שוק
אחת הדרכים לשמור על איזון תקציבי תוך הרחבת ההשקעות היא מיסוי. הסקירה מבקרת את מערכת המיסוי בישראל, ומדגישה שרוב ההמלצות ניתנו בעבר ושהממשלה לא ביצעה אותן. נטל המס בישראל, כ-30.2% מהתוצר, נמוך משמעותית מהממוצע ב-OECD שעומד על 33.4%. מדובר בפער של מעל 50 מיליארד שקלים, נכון ל-2022. לפי הסקירה, המס על הכנסה משכר נמוך יחסית בעוד המע"מ גבוה. המע"מ הוא מס רגרסיבי, שמעמיס ביתר שאת על העשירונים הנמוכים ומשפיע לרעה על רמת המחירים.
ההמלצות בתחום המסים כוללות ביטול הקלות מס לחסכונות פנסיה פרטיים, קופות גמל לטווח בינוני, והכנסות משכירות, הקלות המשרתות בעיקר את העשירונים העליונים. בנוסף על כך, הומלץ על שינוי הארנונה כך שתקבע לפי ערך שוק ולא לפי גודל הדירה.
כלכלני הארגון הביעו ספק גם בנוגע הקלות המס לחברות מוטות ייצוא וחברות בתחום ההיי-טק. הם המליצו לממשלה לבצע הערכה מחודשת של הקלות אלו. לפי הכלכלנים, לא ברור עד כמה ההקלות מושכות השקעות, ולכן גם לא ברור אם הן מצדיקות את הפגיעה בהכנסות המדינה, שהסקירה מעריכה ב-0.4% מהתוצר בשנה (7 מיליארד שקלים ב-2022). מס החברות לחברות הנהנות מהקלה נע בין 5% ל-16%, בעוד המס הסטטוטורי עומד על 23%.
ביקורת דומה מגיעה בתחום הקלות המע"מ, אותן הארגון טוען שיש לצמצם. אם יש צורך בסיוע, הארגון גורס שיש להעניק אותו דרך מערכת הרווחה או דרך תמיכה ישירה, ולא דרך הקלות מע"מ.
המעבר לאנרגיה ירוקה: 80% מהציבור בישראל נחשף לזיהום אוויר גבוה
על אף שפליטות גזי החמימה במגמת צמצום בישראל, במידה רבה בזכות שימוש הולך וגדל בגז טבעי אל מול נפט, מצבה של ישראל לא מזהיר בתחום זה. בסקירה מצוין ששיעור האנרגיה המתחדשת בישראל הוא מהנמוכים ב-OECD ועל מנת להאיץ את המעבר, הארגון המליץ לעלות את המיסוי על פליטות.
היבט נוסף של הפיגור מגיע מתחום זיהום האוויר. בעוד במדינות ה-OECD פחות מ-40% מהציבור נחשף לזיהום אוויר גבוה, ובמדינות אירופה פחות מ-30%, בישראל השיעור עומד על 80%.
מערכת הבריאות: תת תקצוב חריף שהנפגעים המרכזיים ממנו נמצאים בפריפריה ובשכבות החלשות
דוגמה בולטת למחסור בהוצאה האזרחית היא מערכת הבריאות. הסקירה מלאה בנתונים מדאיגים על מערכת הבריאות הישראלית, המציבים אותה בשלל פרמטרים בתחתית הדירוג של ה-OECD. הארגון קובע שהמערכת סובלת מתת תקצוב חריף ושהנפגעים המרכזיים מכך נמצאים בפריפריה ובשכבות החלשות.
ביטוי לכך הוא פער של כ-4 שנים בין ערבים ליהודים בתוחלת החיים, פער שהגישה לשירותי בריאות היא אחד גורמיו. בין נשים יהודיות, עם תוחלת חיים של כ-85 שנים, לגברים ערבים, הפער מגיע לכ-9 שנים.
בהשוואה לממוצע ה-OECD, ההוצאה הציבורית על בריאות נמוכה בישראל בכ-15% עד 20%. העובדה שהאוכלוסייה הישראלית צעירה יחסית, לא מחפה על המחסור. בישראל יש בערך 2 מיטות טיפול נמרץ ל-1,000 אנשים לעומת כ-3.5 ב-OECD. כתוצאה מכך, שיעור התפוסה שלהן בישראל הוא מעל 90% כשב-OECD הוא כ-75%.
ביקורת חריפה הובעה על חוסר ההשקעה בהכשרת רופאים מקומית. למעשה, מערכת הבריאות נשענת במידה רבה על רופאים מברה"מ לשעבר. שיעור הרופאים בגיל 55 ומעלה בישראל מגיע לכמעט 50% בהשוואה למעט מעל 30% ב-OECD. המשמעות היא שמערכת הבריאות בדרכה למחסור אדיר ברופאים. ללא השקעה מאסיבית, הישועה לא תגיעה מרופאים צעירים. ישראל מכשירה כשישה רופאים לכל 100,000 נפשות, פחות מחצי ממוצע ה-OECD.
הארגון המליץ להרחיב את ההשקעה במערכת הבריאות, בדגש על הכשרת רופאים וליצור תמריצים לרופאים לעבוד בפריפריה. בנוסף, המליץ הארגון להנהיג פיקוח מחירים קפדני יותר על הרפואה הפרטית.
