"כולם מנסים לחסוך כסף, ובינתיים אנחנו עובדים בסביבת עבודה מסוכנת ולא בריאה", אמר לדבר טל זנו (54) העובד בממגורת חיפה משנת 2009. היום (שלישי) השביתו עובדי הממגורה את פעילותה וחסמו את הכניסה לאתר במחאה על תנאי הבטיחות הלקויים בו.
"אנחנו פורקים את כל הדגנים שמגיעים לארץ באוניות, כ-4 מיליון טון בשנה שהם כ-75% מהתבואה שמגיעה לישראל. חיטה, שעורה, תירס, סויה ועוד, שמשמשים אחר כך לקמח, שמן, מאכל, מספוא לבהמות ותעשיות נוספות", אומר זנו. לדבריו, עבודת הממגורה כוללת שאיבת הדגנים מהאוניה באמצעות שלוש משאבות, המעבירות את הסחורה ללמעלה ממאה תאים בממגורה, שבכל אחד מהם סוג אחר של סחורה. משם משונעת הסחורה באמצעות מערכת של מסועים להעמסת משאיות וקרונות משא של רכבת ישראל.
"התהליך הזה מייצר המון אבק אורגני, שמרחף בחלל הממגורה, וזה דבר מסוכן מאוד כיוון שמדובר בחומר נפיץ ברמה מאוד גבוהה", מסביר זנו. "ראית את הפיצוץ שהיה בממגורה בלבנון? דבר דומה עשוי לקרות גם כאן במפרץ. מה שאמור למנוע זאת זו מערכת שאיבת אבק. כשהיא פועלת כראוי יש מינימום אבק בממגורה, שאותו העובדים כל הזמן מנקים. אבל בשנים האחרונות המערכת הזו מוזנחת. המנוע של המשאבה הוא משנת 1966 והוא כבר מקולקל. המשמעות היא שאנחנו פשוט עובדים בתוך ענני אבק שניתן לראות רק מטר אחד קדימה. לא יותר מזה. זה לא היה ככה בעבר, עד לפני כחמש שנים. זו סכנת פיצוץ, אבל לא רק – זו גם פשוט סכנה בטיחותית ובריאותית לעבוד כל הזמן באבק עם ראות מוגבלת".
האבק אינו הסכנה היחידה. גם מערת בקרי המכונות באתר, המפעילה ומכבה אותן, מיושנת ובחלקה כבר אינה תקינה. "אני מסגר אחזקה. אני לוחץ על הסטופ של מכונה מסויימת כדי להפסיק את פעולתה, שם ידיים בפנים לתקן ופתאום – היא מתחילה לעבוד שוב. יש לנו עובד שכבר איבד כך שליש אצבע, בגלל אירוע כזה בדיוק".
״רוצים לעבוד בלי לשלם בבריאות״
לדבריו, בעוד שמאז שנות ה-50 בהם הוקמה הממגורה ועד שנת 2019 היא הופעלה על ידי חברת דגון – מאז הספיקו העובדים לעבור כבר שתי זכייניות חדשות: חברת גדות שהפעילה את הממגורה ממש עד לפני 3 ימים, וחברת מילניום שנכנסה כעת בנעליה. הבעיה היא, שבמקביל מתוכננת הקמת ממגורה חדשה על ידי חברת גדות בתוך נמל חיפה, כשהממגורה הוותיקה צפויה להפסיק לפעול בשנים הקרובות.
"מעבר לעובדה שהעובדים מודאגים מעתידם התעסוקתי, בעצם נוצרה תקופה ארוכה שבה לחברות המפעילות אין אינטרס לטפל ולהשקיע בתשתיות האתר, לרבות בסוגיית הבטיחות", הוא מסביר. "זו מערכת שכוללת המון מסועים, מכונות, משפכים ובהם מנועים, ממסבים. הכל דורש תחזוקה שוטפת. לחדש את הבקרים זה עלויות. להביא מנוע חדש למשאבת האבק זו השקעה. המפעיל אומר אני לא רוצה לעשות את זה, שבעל הנכס יעשה את זה. ובעל הנכס אומר שהמפעיל יעשה את זה. אנחנו העובדים מוצאים את עצמנו באמצע ואלה שנפגעים. הגיעו מים עד נפש, ואנחנו לא מוכנים יותר לעבוד בתנאים שמסכנים את חיינו ובטיחותנו. גם ההסתדרות שהגיעה לכאן וראתה אתה המצב נותנת לנו גיבוי. לכן הכרזנו על השביתה".
"אנחנו עובדים שרוצים לעבוד. עבדנו גם בקורונה בקפסולות. עובדים עבדו גם נגד צו המצפון שלהם בשבתות כשביקשו מאיתנו. אבל על הבטיחות והזכויות שלנו אנחנו לא יכולים לוותר", אומר זנו. "בן אדם יוצא מהבית לעבודה, לא רוצה לאבד יד בדרך. לא רוצה לשלם בבריאות. לא רוצה לעבוד בסביבה עם סכנת נפיצות".
לצד זאת, הוא מוסיף שהעובדים דורשים גם הסדרת זכויותיהם עם הקמת הממגורה החדשה והכוונה לסגור את הממגורה הנוכחית. "יש כאן אנשים שעובדים 20-30 ואפילו 40 שנה. אנשים באו לכאן לעבוד, בשכר לא גבוה ובעבודה פיזית קשה, פה כי ידעו שזה מקום לעבוד בו עד הפנסיה. מה שמתכוונים לעשות לנו זה שברגע שקמה הממגורה החדשה כל העובדים שכאן ילכו הביתה. מי שאחראי מבחינתנו זו חנ"י, חברת נמלי ישראל. הם כל הזמן מתנערים מכך, אומרים שאנחנו לא שייכים להם אלא למפעילים של הממגורה. אבל יש לנו פסקי דין שקובעים שגם להם יש אחריות וגם הם חייבים לדאוג לנו. זה שהם מתנערים מאיתנו זה כמו להתנער מהבן שלך".
