עובד הרצנגהל הלך בתחילת השנה לבדו לאימון כושר שגרתי בפארק מקומי בנוף הגליל, היכולות הגבוהות שלו כספורטאי לאומנויות לחימה בלטו בעיני קשישה נחמדה שישבה בפארק. "היא אמרה לי 'אתה טוב מאוד, כדאי שתלך להצטרף למועדון לחימה'", נזכר הרצנגהל. אותה עצה קטנה הפכה לאחר חודשיים את הרצנגהל לאלוף ישראל בקיקבוקסינג ומועמד לנבחרת הלאומית בענף, אבל באותו רגע הרצנגהל לקח את העצה והחל לחפש מועדון להתאמן בו.

"אמרתי לה שהיא צודקת והתחלתי לחפש בגוגל איפה יש מועדון בנוף הגליל, שאני יכול להצטרף אליו", הוא אומר. "הלכתי לשם פעמיים, אבל הם היו סגורים. אז חיפשתי מועדון אחר ומצאתי את המועדון הקיקבוקסינג ליד הישיבה. אז הלכתי והצטרפתי אליהם. שם פגשתי את המאמן שלי דוד רמון, שהוא מאמן מעולה".

"תמיד חלמתי להפוך לאלוף ישראלי"

הרצנגהל הוא בעל ניסיון בענף מהודו, בלט ביכולות הגבוהות שלו מתחילת הדרך במועדון "Ramon Gym". מאמנו דוד רמון ראה את הכישרון האדיר של הרצנגהל ורשם אותו לאליפות ישראל שנערכה לפני שבועיים בכפר יאסיף, שם זכה במקום הראשון במשקל עד 57 ק״ג.

איך הייתה ההרגשה לזכות באליפות ישראל?
"זה הרגיש נהדר. זה לא כמו שום מקום אחר, זה ישראל, זאת הארץ המובטחת. תמיד חלמתי לעלות לארץ ישראל ולהפוך לאלוף ישראלי".

עובד הרצנגהל זוכה באליפות ישראל בקיקבוקסינג (צילום: מועדון Ramon)

הרצנגהל מסמן כבר את המטרה הבאה והיא התקווה שיקבל את ההזדמנות לייצג את נבחרת ישראל "אני מקווה שאם אמשיך כך, אני מקווה שאקבל את ההזדמנות והאישור לייצג את נבחרת ישראל. החלום הכי גדול שלי הוא שכעת אוכל להתחיל לייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות ובשבילי זו תהיה סגירת מעגל נהדרת״.

הרצנגהל בן ה-28 הוא בן קהילת בני המנשה, מתגורר בנוף הגליל ולומד בישיבה בעיר מעלות, אותה קהילה ממנה הגיע יואל להנגהל, שנרצח בראש השנה האחרון בקטטה אלימה בקרית שמונה.

מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא עוסק באומנויות לחימה. "כשהייתי בן שש הייתי מרותק לסרטי אומנויות לחימה", הוא מספר. "אז אני ומספר חברים שלי התחלנו לעסוק באומנות לחימה וכשהייתי בתיכון התחלתי להכין לעצמי שקי אגרוף".

בגיל 18 עבר ביחד עם הוריו מהכפר לעיר אייזול, עיר הבירה של מדינת מיזוראם שבמזרח הודו, ולאחר שנה החל להתחרות במספר תחרויות מקומיות. "התחלתי להתחרות במחוז שלנו וזכיתי במספר אליפויות מחוזיות", הוא משחזר. "התחריתי בקראטה באליפות הארצית, אך לא הגעתי רחוק. רגע השיא מבחינתי היה כשהשתתפתי בתחרות באליפות מדינת מערב בנגל (המונה 91 מיליון תושבים-ל.ב.) זכיתי שם במדליות כסף וארד".

בדצמבר 2020, הוא עלה לישראל ביחד עם הוריו, רות וגבריאל באמצעות ארגון שבי ישראל, שפועל למען עליית בני המנשה כבר למעלה מ-20 שנה. "היום הראשון שלי בישראל היה מאוד אמוציונלי, בגלל שחלמתי תקופה ארוכה להגיע לישראל. זה היה מדהים ונוגע ללב. זה קשה לבטא את הרגשות שהיו לי. חלמתי להתגייס לצה"ל, אבל כאשר הגעתי נאמר לי שאני כבר מבוגר מדי להתגייס".

קהילת בני מנשה מונה היום כחמשת אלפים איש החיים בישראל, כאשר חמשת אלפים נוספים מחכים בהודו לקבלת האישור לעלות ארצה. הכמיהה שלהם לחזור ולהתאחד עם בני עמם בארץ הקודש החלה להיות מוכרת יותר לציבור בשנים האחרונות, מאז החלו לעלות לארץ.

"חוויתי גזענות. לא עושים את זה פנים מול פנים"

ב-18 באוקטובר 2022 טרגדיה קשה פקדה את בני הקהילה הקטנה, כאשר הנער בן ה-18 יואל להנגהל נרצח בקטטה על רקע גזעני בעת בילוי לילי בקרית שמונה במוצאי ראש השנה. כאשר שמו של יואל עלה בראיון, משהו בקולו ורוחו האופטימית של הרצנגהל נשבר.

יואל להנגהל ז"ל (צילום: רשתות חברתיות, סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

השניים הכירו במהלך לימודיהם בישיבת ההסדר במעלות. "הוא רק הצטרף לישיבה, הוא רצה להתגייס לצבא", נזכר הרצנגהל. "זאת חוויה נוראית. זה היה בלתי צפוי. במיוחד בשבילנו, זה נורא עצוב. מה אפשר להגיד, זה פשוט קרה".

אי אפשר להתעלם מהמניע הגזעני באותה קטטה שהתפתחה בין חבורת צעירים מקריית שמונה ליואל וחבריו. לצערו הרצנגהל בעצמו חווה לא פעם גזענות בישראל "חוויתי בחיי גזענות. לפעמים הם עוברים לידי במכונית וצועקים לי 'סיני', אבל אף פעם לא עושים את זה פנים מול פנים".

בניגוד לאלימות, הספורט מקרב בין אנשים וציבורים שונים. ההצלחה של הרצנגהל בזירה הבינלאומית, כחבר קהילת בני מנשה יכולה להעניק הזדמנות להיכרות עמוקה יותר עם סיפורה יוצא הדופן של הקהילה ולקרב לבבות.

כעת מחכה הרצנגהל לקבל את האישור לצאת ב-28 באפריל לתחרות בינלאומית ביוון. הוא מקווה להמשיך לתרום למדינת ישראל ולהביא לה כבוד בינלאומי בדרכו הייחודית "אם אקבל עד אז את הדרכון שלי, אני מקווה שאוכל לנסוע לשם ובעזרת השם אוכל לייצג בכבוד את ישראל".