ללימודי הכלכלה הגיע אילהן דוגוש מתוך נסיבות חייו. "את המחסור והדיכוי מן הממשלה חוויתי באופן אישי" מספר הכלכלן הכורדי טורקי, "הם נחקקו בי ומתוכם צמח הרצון להבין: למה יש כל כך הרבה עוני, כל כך הרבה אי שוויון, ואיך אפשר לטפל בהם?"
טורקיה נמצאת במשבר כלכלי חמור, עם אינפלציה שהגיעה בשנה האחרונה למעל ל-80%, והנשיא רג'יפ ארדואן נמצא לראשונה בפיגור דרמטי בסקרים לקראת הבחירות במאי. כלכלנים רבים מאשימים את מדיניות הריבית הלא שגרתית של ארדואן, שמסרב לעלות ריבית. דוגוש שותף לביקורת על ארדואן, אבל חולק לחלוטין על הטענה המרכזית שהעלאת ריבית תביא לירידת מחירים.
בראיון ל'דבר' הוא מצביע על בעיות העומק של הכלכלה הטורקית, על הקשר שלהם למדיניות ארוכת הטווח של ארדואן ומסביר מדוע המדיניות שמציעים גופים כמו קרן המטבע וחברות דירוג האשראי לא יוכלו לסייע למעצמה הכלכלית המקרטעת.
"בגיל 8 כבר למדתי על מאבק מעמדי"
דוגוש בילה את מירב שנות התבגרותו באיסטנבול, אך הסיפור שלו מתחיל הרחק מהעיר הגדולה בטורקיה, בכפר כורדי קטן, במחוז אלביסטן שבדרום-מזרח המדינה, אזור מוכה עוני שעלה בחודש פברואר לכותרות בגלל שהיה במוקד רעידת האדמה האחרונה.
"היינו מחוץ לציוויליזציה, ללא כבישים או דרכים, מוקפים בהרים. האזור כורדי-אלווי, ולכן בנוסף לעוני, סבלנו מדיכוי של הממשלה. השפה הכורדית הוצאה מחוץ לחוק ולא הייתה הכרה במוסדות הכורדים החוקיים. בסוף שנות ה-80, בעקבות פעולות גרילה של ה-PKK [מפלגת הפועלים של כורדיסטן, ג.ר], הדיכוי הפך לטבח. הכוחות הטורקיים שרפו אלפי כפרים כורדים והרגו 17,000 אזרחים".
בשנת 1987, כשאילהן היה בן 4 בלבד, עברה משפחתו לאיסטנבול, בניסיון להימלט מהמצוקה במחוז מולדתו ולהבטיח את עתידו ועתיד אחיו. שם, בעקבות אחיו הגדול, החל העניין שלו בסוגיות חברתיות ופוליטיקה.
"אחיי הגדולים החלו להשתתף בפעילויות פוליטיות שאפשר לכנות אותן לא חוקיות וקיצוניות, מה שזיכה את המשפחה בביקורים מן המשטרה, ואותם בשהות בכלא" הוא מספר. "בגיל 8 כבר הכרתי היטב מושגים כמו בורגנות או מאבק מעמדי".
לימודי הכלכלה שלו באיסטנבול נפתחו באכזבה. "עבורי הכלכלה תמיד הייתה סוגיה חברתית. מעולם לא ראיתי את הכלכלה כמעין בעיה טכנית עם פתרון נקי, בלתי-תלוי בפוליטיקה" הוא מסביר. "מהרגע הראשון הכרתי בכך שאת המערכת הכלכלית, על השחקנים השונים שפועלם בתוכה, ניתן להבין רק בהקשר של קונפליקטים חברתיים, המתקיימים בין אינטרסים וערכים מתנגשים".
העניין בסוגיות אלו נשמר גם בהיותו סטודנט, והיה המקור לביקורת שלו על לימודי הכלכלה שהתעלמו מהן והציגו תאוריה, שמבחינתו, לא התכתבה עם המציאות. ללימודי תואר שני ודוקטורט הוא נסע להמבורג שבגרמניה, שם למד את התאוריה הפוסט-קיינסיאנית, הקושרת בין סוגיות של מעמד וחלוקת הכנסות לדינמיקה מקרו-כלכלית. על בסיס תאוריה זו, הוא בנה את הניתוח שלו למחלת האינפלציה הטורקית.
הסבר חלופי לאינפלציה
ההסבר המקובל לפרק האינפלציה הנוכחי בטורקיה הוא ההתעקשות של ארדואן להוריד, במקום לעלות, את שיעורי הריבית. צעד פופוליסטי, שהיה נמנע אם, כמו שהתאוריה הכלכלית מכתיבה, הבנק המרכזי הטורקי היה גוף עצמאי שמנוהל על ידי כלכלנים מקצועיים.
מה הבעיה עם ההסבר המקובל לאינפלציה הטורקית?
"כדי לענות על זה, צריך לחזור לשנות ה-80, ולשאול למה שיעורי האינפלציה הגבוהים נבלמו. התשובה היא לא בנקים מרכזים עצמאיים עם יעדי אינפלציה, בגלל שהאינפלציה נבלמה גם במדינות ללא בנק מרכזי עצמאי."
אם כך, מה גרם לבלימה?
"במילה אחת, סין. בשנים הללו הייתה העברה אדירה של הייצור העולמי לסין, מה שהוריד דרמטית את עלויות הייצור ועמן את עליות המחירים. זהו מערך שרשראות האספקה שהשתבש בעקבות מגפת הקורונה, שיבוש שגרם לפרק האינפלציה הנוכחי.
"הטרנספורמציה בתהליך הייצור לכיוון עתיר-הון [מבוסס מיכון ואוטומציה. ג.ר] במקום
עתיר-עבודה, היא הסיבה השנייה. בתהליך עתיר-עבודה, עלות הייצור ליחידה לא קטנה עם עלייה בכמות היחידות בגלל החלק המשמעותי של העלויות המשתנות, כמו עובדים וחומרי גלם, בתהליך הייצור. לעומת זאת, בתהליך עתיר-הון, ככל שהתוצרת עולה, העלות ליחידה יורדת.
"הסיבה האחרונה היא הפחתת העוני."
אבל בשנות ה-80 אי-השוויון התעצם.
"נכון, אבל אני מדבר על עוני מוחלט. למה האינפלציה בכלכלות מתפתחות תמיד גבוהה מאשר בכלכלות מפותחות? בגלל שיש בהן יותר עוני ולכן חלק גדול יותר מהצריכה מופנה למוצרי בסיס כמו מזון, חשמל, חימום ומגורים. המחירים של המוצרים האלו רגישים יותר לביקוש מאשר מוצרי צריכה עמידים, מוצרי חשמל לדוגמא. לכן, פגיעה ברמת הביקושים היא לא דרך יעילה להילחם באינפלציה.
למה?
"חשוב על פירמידת הצרכים של מסלו. אם לדוגמא, אני מאבד את העבודה שלי, אני אמשיך לצרוך מזון, חשמל וכדומה. אבל כנראה, לא ארכוש רכב או מכונת כביסה. בעצם, הפגיעה בביקוש נוגעת דווקא למוצרים שהמחיר שלהם פחות רגיש אליו.
"אפשר לראות זאת בירידת האינפלציה בארה"ב ובטורקיה, שקרתה במקביל לעלייה ברמת הביקוש. בטורקיה, כשהזמנות למוצרי צריכה עמידים ירדו, האינפלציה עלתה. בפברואר, כשעלה הביקוש למוצרים אלו, האינפלציה ירדה. אותו דבר התרחש בארה"ב, שנהנית משיעור אבטלה נמוך במקביל לירידה באינפלציה.
"צריך להבין שחברות שמייצרות מוצרים שונים, מגיבות באופן שונה לשינויים בביקוש. חברות המייצרות מוצרים שלא ניתן לאחסן אותם או לייצרם מחדש בקלות, כמו מזון או נפט, ואשר מייצרות בתהליך עתיר-עבודה, מעלות מחירים בתגובה לעלייה בביקוש. חברות שמייצרות מוצרים עמידים, כמו מוצרי חשמל, בתהליך עתיר-הון, מגדילות את התוצרת. בשני המקרים, הרווחיות עולה. במקרה הראשון כי המחירים עולים, ובמקרה השני כי עלות הייצור ליחידה יורדת. "
אם ככה הימשכות האינפלציה הנוכחית לא מגיעה מביקוש גבוהה.
"נכון, היא הגיעה מהשיבוש בשרשראות האספקה. לראייה, שיעור השימוש בקיבולת הייצור לא גדול מזה שנרשם לפני המגפה, זה לא שמערך הייצור הגיע לקצה היכולת שלו. הרווחים העודפים הם הגורם הנוסף, שולי הרווח הגיעו לשיא היסטורי."
ארדואן והאינפלציה הטורקית
ובכל זאת, טורקיה סובלת מאינפלציה גבוהה גם בהשוואה למדינות מתפתחות. מה ההסבר לכך?
"למרות שיעורי הצמיחה הגבוהים, תודות למדיניות ארדואן, השכר הריאלי נשחק. פירות הצמיחה לא הגיעו להמונים. לכן, העוני הוא עדיין בעיה קשה בטורקיה שמתבטאת גם בשיעורי האינפלציה. הפגיעה בשכר אילצה את משקי הבית ליטול הלוואות כדי לשמור על רמת הצריכה שלהם. בכך נשמר הביקוש אבל בדיוק לאותם מוצרים שהמחירים שלהם נוטים לעלות.
"בנוסף על כך, הכלכלה הטורקית סובלת מריכוזיות גבוהה במיוחד בענפי הקמעונאות והמזון. בגלל שהביקוש למוצרים בענפים האלו אינו רגיש לשינויים במחיר, החברות הללו יכולות לעלות את מחיריהן ללא מעצורים."
מה לגבי בריחת המשקיעים, שרבים טוענים שהיא תוצאה של הורדת שיעור הריבית?
"בריחת המשקיעים קשורה לגורם דרמטי נוסף באינפלציה הטורקית, היחלשות המטבע המקומי".
דוגוש מתאר משבר החוב של המדינה ב-2002 כנקודת שבר בכלכלה הטורקית. קרן המטבע העולמית העניקה למדינה הלוואה שהייתה כרוכה ברפורמה כלכלית, שכללה ליברליזציה של סחר והפרטה משמעותית.
"רבות מהחברות שהופרטו, החליפו ייצור מקומי בייבוא. בעקבות המשבר, נעשתה הכלכלה הטורקית תלויה בייבוא לצריכה וייצור כאחד. היום, כדי לייצא ערך של עשרה דולרים, צריך לייבא תשומות בשווי שבעה דולרים. היחלשות הלירה מייקרת את הייבוא ובכך מרחיבה את האינפלציה."
אם כך, מדוע לא לעלות את שיעורי הריבית כדי למנוע את בריחת המשקיעים?
"העלאת הריבית היא פתרון טווח-קצר. היא שקולה לשימוש במשכך כאבים תוך התעלמות מהמחלה. לזמן מה הכאב יופחת, אך המחלה נשארת, ועם הזמן המינון של משכך הכאבים גדל וגדל. זה מה שקרה לארגנטינה, העלאת ריבית עקבה העלאת ריבית עד שהשיעור הגיע לגבהים מסוכנים".
מהי המחלה?
"המשקיעים רוצים פיצוי על הסיכון, חוסר הוודאות, שכרוך בהשקעה בטורקיה. המקור לכך הוא הפוליטיקה האוטוריטרית של ארדואן. ארדואן ניתק את הקשרים עם אירופה, ויצר חוסר ודאות ואמון במצב הפוליטי. הוא הגדיל את העוינות ליוונים, לישראל, לכורדים, בהם חזר להילחם החל מ-2016. פתאום, לכל מקום שתסתכל אליו, תראה אויבים, בעיניו של ארדואן. דברים כאלו מרתיעים משקיעים, שלא יודעים מה יוליד יום בכלכלה הטורקית."
אם כך, מדוע ארדואן הוריד את שיעורי הריבית, כדי להניע את הכלכלה?
"זה מה שהוא יאמר וזה נכון במידה מסוימת. נטל החוב של החברות בטורקיה כבד ולכן העלאות ריבית יכולות לגרום לפשיטות רגל. גם הצריכה, בגלל מדיניות שחיקת השכר, תלויה בנטילת הלוואות. אבל ככל הנראה, הסיבה המרכזית היא הקשרים הקרובים שלו לבעלי הון בתעשיית הבנייה, תעשייה שהעלאות הריבית עלולות להמיט עליה אסון."
הפתרון: טיפול בכלכלה האמתית
מה אם כך, הממשלה הטורקית צריכה לעשות כדי להחלים ממחלת האינפלציה?
"קודם כל, מה שלא יקרה תחת ארדואן, היא צריכה לשנות כיוון בתחום הפוליטי. לחדש תהליך דמוקרטיזציה, והתקרבות לאיחוד האירופי, במטרה להשיג יציבות פוליטית. תהליך כזה ימשוך משקיעים וימנע היחלשות של הלירה הטורקית.
"בנוסף, צריך לייצב ולחזק את הפעילות הכלכלית. גם כן, כדי למשוך השקעות ולמנוע היחלשות."
איך?
"על ידי הוצאה ממשלתית."
הגדלת הגירעון לא תרתיע את המשקיעים?
"ההוצאה הממשלתית תגביר את הפעילות הכלכלית וכך המגזר הפרטי ייהנה מרווחיות מוגברת שתמשוך משקיעים. בטווח הארוך, חברות רווחיות מושכות משקיעים ללא קשר לגירעון ממשלתי".
מה לגבי הגירעון המסחרי, עודף הייבוא על פני הייצוא, שמפעיל גם הוא לחץ על הלירה?
"אכן, הדבר השלישי שטורקיה צריכה לעשות, גם כאן, דרך השקעה ממשלתית, הוא שינוי של מערך הייצוא שלה. היא צריכה לייצא יותר מוצרים מתקדמים המיוצרים בתהליך עתיר-הון, במקום מוצרי בסיס שייצורם עתיר-עבודה. מדברים תמיד על סין כמייצאת הענקית, אבל במונחים יחסיים, מדינות כמו הולנד, שבדיה או דנמרק, מייצאות יותר. השכר במדינות אלה לא נמוך, הייצור מתקדם.
"לטורקיה יש המון פוטנציאל כלכלי לא ממומש. לדוגמא, יש בה כמה חומרי גלם אנדמיים [מצויים רק בטורקיה. ג.ר.] לתעשיית התרופות. במקום לנצל את המשאב כדי ליצור מוצרים מתקדמים הנמכרים לייצוא במחירים גבוהים, אנחנו מוכרים את חומר הגלם בזול לכלכלות אחרות שגורפות את הרווח. גם בתחום האנרגיה המתחדשת, לטורקיה יש פוטנציאל עצום ולא ממומש."
איך כל זה ישתקף בבחירות?
"ארדואן בצרות, ואפשר לקוות שאם הוא יפסיד, ייעצר תהליך הטרנספורמציה למשטר סמכותני, יירגעו המתחים, מה שיקל גם את הלחץ על הלירה וישפר את המצב הכלכלי. כל עוד הלירה הטורקית הייתה חזקה, יחסית, ארדואן נהנה מהצלחה בקלפי. בעקבות צעדים כמו הלחימה בכורדים והמעורבות במלחמה בסוריה, הלירה הטורקית נחלשה, ועמה המצב הכלכלי והפופולריות של ארדואן."
