בכפר מבודד בלב המדבר המצרי, לפני 3,189 שנים, הכריזו בוני הקברים של המלכים על שביתה. הם היו פועלים, שרטטים וציירים שחפרו ועיטרו את קברי המלכים ובני משפחותיהם בעמק המלכים ועמק המלכות בנקרופוליס של תבאי, בגדה המערבית של נהר הנילוס (ליד העיר לוקסור כיום). הם שבתו בעקבות הלנת שכר שהובילה לסכסוך עבודה ממושך. בזכות מסמכים שנשמרו מאותם הימים, מוכרת שביתתם כשביתה הראשונה בהיסטוריה.

בשנת מלכותו ה-29 של המלך רעמסס ה-3, ב-1166 לפנה׳׳ס בערך, הקבר המיועד לו כבר היה כנראה מפואר דיו. בוני הקברים עמלו על הקבר הזה במשך למעלה משני עשורים, וכנראה הספיקו גם לכרות את קבריהם של בני משפחתו. החוקרים מעריכים שזו אחת הסיבות לכך שזנח רעמסס ה-3 את בוני קברו. בשנה שקדמה לשביתה, המשכורות שלהם לא שולמו במועד, או ששולמו רק חלקית. למרות מכתבי התלונה שהסופרים של קהילת בוני הקברים שלחו לווזיר (השר הראשי של המלך), שהיה אחראי לבניית הקבר המלכותי, המצב לא השתפר. הדינמיקה תועדה בכתבי פפירוס שנשתמרו, והתגלו ב-1880.

First recorded labour strike in world history took place c. 3,177 years ago this month!

The ‘Strike Papyrus’ records that tomb workers of Ramesses III at Deir el-Medina in Egypt, downed tools over pay and conditions, in November, c. 1155 BC. ????: Museo Egizio, Turin.#Archaeology pic.twitter.com/RGHoDLkur0

— Alison Fisk (@AlisonFisk) November 22, 2022

השביתה הראשונה נמשכה שמונה ימים בחודש השני של החורף, מספרת ד"ר דבורה סויני מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, שחקרה את טקסט הפפירוס שנשתמר מאותם הימים ומוצג במוזיאון טורינו באיטליה. בוני הקברים פסקו מעמלם בבתי הקברות המלכותיים, והלכו להפגין ליד המקדשים הקרובים ביותר, במרחק כמה קילומטרים ממקום עבודתם שבעמק המלכים. "למקדשים היו אסמים לאספקת מנחות לאלים ומשכורות לכוהנים, וגם חלק ממשכורות בוני הקברים הגיע באמצעות המקדשים", היא מסבירה. "לכן השובתים קיוו למצוא שם עזרה למצוקתם".

במהלך השביתה נפגשו השובתים עם פקידים מדרג נמוך, וביקשו מהם להציג את טענותיהם בפני המלך והווזיר. פקידים אלו נתנו להם מעט תבואה, אך לא ענו לדרישותיהם. מחאה נוספת התקיימה לאחר כמה שבועות, בחודש השלישי של החורף. הפועלים שבתו שוב והביעו מחאה על העוולות במקום עבודתם. כמה חודשים לאחר מכן, בחודש הראשון לעונת הקציר, נערכה שביתה נוספת.

"השובתים קיבלו קצת עזרה מהמקדשים המקומיים ומראש העיר תבאי הסמוכה", מספרת סויני. "הווזיר העניק להם בסופו של דבר חלק מהמשכורת שהמלך היה חייב להם, אך מבחינתם לא היה בכך די. אילולא היו שובתים, לא היו מקבלים אפילו את הנחמה הדלה הזו".

היא מדגישה שכשהפועלים יצאו להפגין, הם לא חצו אף פעם את הנילוס, ולא הגיעו לעיר הגדולה בגדתו השנייה. "הם לא הביאו את השביתה לידיעת הציבור הרחב. המאה ה-12 לפנה"ס לא הייתה עידן של תקשורת, ודעת הקהל בעניין הנושאים שעל סדר היום לא הייתה חשובה".

השכר: מזון, עצים להסקה ושירותי כביסה

בוני הקברים לא היו פועלים פשוטים, אלא אומנים מהמשכילים והמיומנים ביותר בכל מצרים. סויני מסבירה שבעבור עבודתם הם השתכרו במשכורת חודשית נאה מהממשלה, ששולמה במזון ובאספקה ולא במטבעות, שעדיין לא היו בשימוש כאמצעי לתשלום. "כל פועל בצוות השתכר מדי חודש בשקי דגנים שמספיקים לעשרה אנשים, ירקות, דגים, עץ לחימום, כלי חרס ושירותי כביסה".

שירותי כביסה?
"הכפר שהתגוררו בו בוני הקברים, דיר אל-מדינה שמו, היה כפר מבודד בלב המדבר, הרחק מהנילוס ומיתר האוכלוסייה של מצרים, וקרוב לעמק המלכים שנקברו בו הפרעונים. בידוד הכפר נועד גם לשמור על סודיות הקברים. לכן שירותי הכביסה היו נחוצים להם. זה היה כפר של 60-40 פועלים ומשפחותיהם שעבדו כולם בבניית הקברים".

איך נראו חייהם של בוני הקברים?
"הם עבדו קשה מאוד, במיוחד בחציבת מנהרות הקברים וגילוף עיטורים. הפועלים עסקו בחפירת הקבר של השליט ובני משפחתו במשך כל תקופת שלטונו. הפרעונים לא מצאו אנשים חיים שהם יכלו להתחרות איתם, ולכן הם התחרו בקודמיהם. כל מלך ניסה להפגין את כוחו ועושרו, ואחת הדרכים לעשות זאת הייתה באמצעות הקבר. זמן קצר לאחר שהשליט עלה על הכס נבחר האתר שייקבר בו, ומאותו רגע עד מותו העמיקו את החציבה בתוך ההר והוסיפו עיטורים ככל שהתקדמו. עם מות המלך, היה על הפועלים לעבוד באופן קדחתני כדי לסיים את חציבת הקבר. לאחר קבורת המלך ועם עלייתו לשלטון של יורשו, החל התהליך מחדש.

"כשתקופת המלכות התארכה ל-15 שנים ויותר, וקברו של המלך כבר היה מוכן, הפועלים נדרשו לחפור את קברי המלּכֹות והנסיכֹות, כדי שתהיה להם תמיד תעסוקה".

זו הייתה עבודת פרך?
"זו הייתה עבודה פיזית קשה בתנאים מחפירים. ד"ר אן אוסטין מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית, שחקרה את השלדים של בוני הקברים, גילתה שרבים מהפועלים סבלו מדלקת פרקים כתוצאה מההליכה היומיומית המתישה אל מעבר לגבעות התלולות בדרך לעמק המלכים, ומעבודות החפירה במנהרות ארוכות, שבהן הם סיתתו, חרטו וצבעו בתנאים של חום מדברי, חושך ואבק. התנאים הקשים האלה היו חלק בלתי נפרד מעבודתם".

קברם של רעמסס ה-5 וה-6, לוקסור, מצרים. "בניית קברים הייתה עבודה פיזית קשה בתנאים מחפירים" (צילום: R Prazeres/ויקימדיה)

נשמע שהם סבלו כמו העבדים העבריים.
"הם לא היו עבדים. נהפוך הוא. בוני הקברים היו גאים מאוד בעבודתם. הם היו קהילה נבחרת ומיוחדת, והם ביצעו משימה שאף אחד אחר במצרים לא ידע לעשות. המצרים האמינו שבניית קבר המלך כמו שצריך, כדי להבטיח את כניסתו לחיי הנצח שלאחר המוות, יתגבר את כוחות הצדק והסדר שהבטיחו את קיום היקום, ולכן בניית קבר המלך נחשבת לפרויקט בעל חשיבות דתית עליונה".

משביתת המרצים לשביתת המצרים

ד"ר סויני החלה את דרכה כחוקרת שפה של הטקסטים המנהליים והיומיומיים ממצרים העתיקה במאות ה-13 עד ה-11 לפני הספירה. עם הזמן גברה משיכתה לתוכן של הטקסטים האלה, ולא רק לניתוח השפה. "רציתי לדעת יותר על חיי הקהילה המרתקת הזאת של בוני הקברים של המלכים". סויני חוקרת את קהילת בוני הקברים כבר שני עשורים, ולצד זאת מתמחה גם בחקר הנשים במצרים העתיקה.

את המאמר היחיד שנכתב בעברית על שביתת בוני הקברים פרסמה סויני בכתב העת "זמנים" של החוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב ב-2007. "הייתה אז שביתת מרצים, בשל שחיקת השכר שלנו. ליד הכניסה לאוניברסיטת תל אביב הוקם אוהל מחאה כדי להסביר לעוברי אורח את הסיבות לשביתה. במאהל נערכו הרצאות על שביתות בהיסטוריה, ואני הרציתי על שביתת בוני הקברים. משם הגיעה הבקשה לפרסם על כך מאמר בכתב העת".

ד"ר דבורה סויני. "רציתי לדעת יותר על חיי הקהילה המרתקת הזאת" (צילום: אלבום פרטי)

היו מאבקי עובדים נוספים במצרים הקדומה?
"סביר להניח שהיו עוד, אבל אנחנו לא יודעים עליהם, כי התעודות והמסמכים שנכתבו – אם בכלל נכתבו – לא שרדו. מרבית הערים והכפרים במצרים העתיקה נבנו קרוב לנילוס. כיום הם נמצאים מתחת לערים, לכפרים ולשדות מודרניים, וקשה מאוד להגיע לטקסטים המנהליים שפעם היו שם. במיוחד בדלתא של הנילוס (האזור בצפון מצרים שבו נמצא שפך הנילוס לים התיכון), שבה מי התהום הגבוהים הרסו את כל הפפירוסים. כפר בוני הקברים לעומת זאת נבנה במדבר, ולכן העדות על השביתה הזאת נשמרה".

זו השביתה הראשונה שתועדה?
"יש פפירוס נוסף מקהילת בוני הקברים שפרופ' הנס-וורנר פישר-אלפרט מאוניברסיטת לייפציג גילה במוזיאון ברלין. הפפירוס הזה מזכיר שביתה בימי המלך מרנפתח, בערך 50 שנה לפני השביתה שחקרתי. הבעיה היא שמהטקסט הזה שרד רק חלק קטנטן, כך שלא ידוע לנו כמעט דבר מעבר לעובדה שהשביתה התקיימה. בכל מקרה, לא ידוע לנו על אף קהילה אחרת ששבתה בתקופה כל כך קדומה".

מה לגבי משה רבנו והעבדים העבריים?
"קשה למצוא עדויות מצריות ליציאת מצרים כפי שהיא מתוארת במקורות, ומה שיש לעתים קרובות שנוי במחלוקת. המקורות ממקמים את כל המתרחש ביציאת מצרים בדלתא של הנילוס, ובאזור הזה יש רק אנדרטאות עם כתובות חרוטות על אבן. נוסף על כך, המלכים המצרים לא הקימו אנדרטאות לזכר תבוסותיהם או לזכר אנשים שנספו באסונות.

"אף שיש טקסטים שמזכירים אנשים מהלבנט שעבדו במצרים בתקופה הזאת, המצרים לא הבדילו בין קבוצות ממוצא שונה בלבנט, ונטו להתייחס לכולם ביחד כשמיים, ולכן אין אזכור ספציפי לבני ישראל".

את חושבת שבוני הקברים ראויים לתואר שניתן למשה רבנו – מנהיג העובדים הראשון?
"הם לא באותו ליגה! שביתת הבונים של קברי המלכים הייתה רק סכסוך עבודה על אי-תשלום משכורת. הם אמנם הצליחו לקבל בחזרה חלק משכרם, אבל הם לא שינו את אורחות חייהם. משה הוביל עם מעבדות לחירות".