דקה ו-35 שניות בתוך הרבע השני לוקה דונצ'יץ' ביצע את העבירה הראשונה שלו במשחק וירד לספסל. בשלב הזה הסלובני המצוין כבר קלע 13 מתוך 31 הנקודות של דאלאס, שהובילה בחמש נקודות על שיקאגו. אבל מרגע שהתיישב על הספסל הוא נשאר לחמם אותו ולא חזר למגרש עד הסיום. דונצ'יץ' לא נפצע, לא התחצף ולא עשה שום דבר חריג. הדבר היחיד שדונצ'יץ' עשה, כשהיה על המגרש, היה להשאיר סיכוי לקבוצתו לנצח במשחק, שאותו הם לא היו אמורים לנצח.
אחזור לתחילת הערב. ביום שבת המאבריקס של דונצ'יץ' אירחה את שיקאגו בולס בידיעה, שהיא חייבת לנצח כדי לשמור על הסיכוי שלה להיכנס לפליי-אין של ה-NBA. זה היה משחק אחד לפני אחרון של דאלאס בעונת 2022/23. ומבחינה ספורטיבית זה היה אמור להיות המשחק הכי חשוב של הקבוצה. כולם ידעו שהפסד יחסל את הסיכוי האחרון לעלות לשלב הבא. אבל ההחלטה איך לשחק את המשחק הזה לא הייתה החלטה ספורטיבית אלא החלטה ניהולית. כבר בהכנות למשחק היה ברור שמשהו מוזר קורה. חמישה שחקנים מובילים של הקבוצה כלל לא היו בסגל למשחק ביניהם קרי ארווינג, שהגיע לקבוצה לפני חודשיים בדיוק בשביל לנצח משחקים חשובים כאלה.
במשחק קריטי עבור הקבוצה מבחינה מקצועית קרי ארווינג בכלל לא שיחק ולוקה דונצ'יץ' שיחק רק 13:35 דקות. השחקנים, שהיו על המגרש ברבע האחרון וברגעים המכריעים, לא היו השחקנים הכי טובים של דאלאס ואני מאוד עדין. למעשה הבעלים, המאמנים, השחקנים והאוהדים ידעו, שהמטרה של דאלאס, היא לא לנצח את המשחק אלא דווקא להפסיד אותו. הפלא ופלא דאלאס אכן הפסידו את המשחק בתוצאה 115:112. ההפסד אומנם חיסל את הסיכוי של דאלאס לשחק בפלייאוף העונה אבל נתן לה את האפשרות לקבל בחירת דראפט משופרת לקראת העונה הבאה.
***
דאלאס לא המציאה את שיטת ה"טנקינג" – הרצון להפסיד משחקים כדי לקבל בחירה טובה יותר בדראפט. יש קבוצות NBA שהפסדם הוא אומנותם. קבוצות שמכרו את כל הנכסים שלהן כדי להפסיד כמה שיותר משחקים ולקבל בחירת דראפט גבוהה יותר. השיטה הזאת פוגעת בספורטיביות בטווח הקצר ובמותג ה-NBA בטווח הארוך. קבוצות רבות הופכות להיות לא רלוונטיות ולא תחרותיות. אבל ההבדל בין קבוצה, שבוחרת להיות גרועה ומחתימה שחקנים בינונים, לבין קבוצה, שיש לה שחקנים מצויינים ובוחרת לא לתת להם לשחק כדי להפסיד, הוא גדול.
דאלאס מאבריקס היא ממש לא קבוצה גרועה, ההפך, היא קבוצת כדורסל מצוינת. בשנה שעברה היא הגיעה עד לגמר המערב וגם את העונה הנוכחית היא התחילה עם שאיפות דומות. יש בסגל שלה שניים מהשחקנים היצרתיים והטובים כרגע בכדורסל. שני סופרסטארים, שהיו בחמישיית האולסטאר רק לפני פחות מחודשיים. ובכל זאת, הקבוצה הזאת החליטה להפסיד משחק בכוונה.
אפשר לעטוף את ההחלטה של דאלאס להפסיד במילים יפות אבל את הבושה אי אפשר יהיה להחביא. הפארסה הזאת תדבק למי שהיה מעורב במשחק הזה ובעיקר לבעלים של המועדון, מארק קויבן, שכנראה נתן את ההוראה לא להתאמץ יותר מידי. העונה של דאלאס אולי הייתה מאכזבת אבל היא לא הייתה מביכה. המשחק האחרון הפך את העונה הזאת מביכה. ההפסד האחרון הוא לא מהלך שנוי במחלוקת אלא הוא מהלך שמבזה את הערך הספורטיבי הכי בסיסי שקיים.
***
בסיום המשחק לוקה דונצי'ץ', שסיים את העונה עם ממוצעים אדירים של 32.4 נק', 8.6 ריב' ו- 8.0 אסי למשחק, קיבל אישור לא להתראיין וג'ייסון קיד, המאמן, אמר: "התכוונו לשחק עד שיאמרו לנו אחרת. היום אמרו לנו לעשות משהו שונה, לכן לוקה שיחק ברבע הראשון ולא יחזור לשחק העונה. הרבה אנשים לא יחזרו בשנה הבאה".
24 שעות אחרי המשחק הנהלת ה-NBA הודיעה שהיא תפתח בחקירה סביב החלטות הסגל של דאלאס וההתנהלות במשחק עצמו, כולל המניעים שמאחורי ההחלטות הללו. זאת לא הפעם הראשונה, שדאלאס עושה תרגיל כזה. ב-2018 מארק קיובן ספג קנס כספי של 600 אלף דולר לאחר שהודה שהקבוצה שלו ניסתה להפסיד בכוונה, כדי לשפר את סיכוייה לפני הדראפט.
האירוע הזה צריך לנער את הנהלת ה-NBA כי הוא מעמיד למבחן את הספורטיביות של המשחק. מה הטעם בכלל לקיים משחק שבו קבוצה אחת לא רוצה לנצח בו? איזה ערך ספורטיבי יש לכזה משחק? למה שצופי הטלוויזיה ירצו לראות משחק כזה? למה שאוהדי הקבוצה יטריחו את עצמם ויגיעו למגרש? איזה נזק מצטבר אירוע כזה יכול לגרום לליגה הטובה בעולם?
***
אתמול (ראשון) דאלאס שיחקה מול אוהדיה את המשחק האחרון שלה לעונת 2022/23. היריבה הייתה סאן אנטוניו, אחת הקבוצות הגרועות השנה בליגה. קבוצה שניצחה רק 21 משחקים (מתוך 81), קבוצה שכבר מזמן איבדה את סיכוייה להשיג משהו העונה. התוצאה בסיום הרבע הראשון הייתה 42:14 לסאן אנטוניו. ככה זה כשלמשחק אין משמעות. לתוצאה אין משמעות. לספורט אין משמעות.
