ולריה סווירסקיה עלתה לישראל מאוקראינה לפני שמונה שנים. היום היא מבטיחה לעולים שישתתפו בתכנית הקליטה שלה פרויקט חוצפה, שתוך חודש הם יהפכו להרבה יותר ישראלים. וכשהיא אומרת 'ישראלים' היא לא מתכוונת לכמה מילים בסיסיות בעברית, אלא ללב המרכז: החופים של תל אביב, החנויות בכיכר המדינה, פארק ההיי טק של הרצליה פיתוח, היחידות הטובות בצה"ל ובתי הספר האיכותיים ביותר שיש בישראל.

"כשהגעתי לכאן היו לי הרבה מאוד שאלות, אבל מעט מקומות לקבל תשובות איכותיות", מספרת סווירסקיה, "זו הייתה שטיפה עם דלי של קרח. הבנתי שאם אני רוצה משהו איכותי, אני צריכה להקים קהילה משל עצמי".

פוסט קצר שפורסם בשבוע שעבר בקבוצת הפייסבוק "עולים בישראל: כאן עוזרים וחולקים בניסיון", שהקימה סווירסקיה לפני מספר שנים, ממחיש את אופייה של העלייה לישראל מרוסיה ומאוקראינה בשנה האחרונה. בפוסט, שפורסם ביום בו הודיע נגיד בנק ישראל על העלאה נוספת של הריבית, סקר אחד מחבריי הקבוצה בנהירות ובפשטות את ההשפעות העיקריות של המהלך: מהעלויות של משכנתאות, הלוואות קצרות וארוכות טווח, ועד השפעת המהלך על תיקי ההשקעות, לצד השפעות אפשריות אחרות בעקבות הרפורמה המשפטית.

הפוסט זכה למאות לייקים ולעשרות תגובות, כמו פוסטים רבים אחרים בקבוצה בת 65 אלף החברים, שהפכה לקהילה הפופולרית ביותר בקרב העולים דוברי הרוסית מהשנים האחרונות. רק בשנה האחרונה הצטרפו אליה כ-50 אלף חברים חדשים, והקפיצו את התנועה בעמוד שלה למיליון וחצי צפיות בחודש. מאז תחילת המלחמה באוקראינה מתקבלות בקבוצה בכל חודש מעל 5,000 פניות לפרסום פוסטים, מהן סווירסקיה וחבריה מאשרים רק כרבע.

עולים מאוקראינה בכניסה לנתב"ג (צילום ארכיון: נתי שוחט/פלאש90)

"אחת התגובות הראשונות שראיתי לאנשים ששואלים שאלות כאלו הייתה בסגנון: למה אתה צריך עסק? לך תשטוף רצפות, תשב עם הילדים ותלמד עברית", אומרת סווירסקיה בכעס, "מה עולה מבינה מהיחס הזה? שלא צריכים להיות לה רצונות משלה. שלא יכולים להיות לה חלומות לקום ולהתפתח בישראל, אלא רק דבר אחד: לשרוד את היום יום. ולסבול".

הנושאים החמים ביותר בקבוצה קשורים בהיבטים הבירוקרטיים של עליית חירום – עלייה ללא הכנות, שבה כל הסדרת הזכויות והפעולות הכלכליות נעשות בישראל ולא בארץ המוצא; התנהלות מול הבנקים בישראל; והזכויות השונות הקשורות בעלייה, כמו סל הקליטה והנחות. אבל הנושא שעולה על כולם לאחרונה, שנה מתחילת העלייה, הוא חיפוש עבודה: איך פותחים עסק, איזה מיסים צריך לשלם, ועל מי אפשר, כדאי וצריך לצעוק, ועדיף בחוצפה.

"אנחנו לא לוח מודעות דרושים", מבהירה סווירסקיה, "הקהילה נוסדה כדי לאפשר לאנשים לקבל כלים בסיסיים בהתמצאות במרחב הישראלי. אנחנו שנה לתוך המלחמה, והבלבול עצום. קשה להעביר כספים בגלל הסנקציות, ובכלל מערכת הכספים מסורבלת. אם אתה חושש שאיבדת או תאבד חלק מזכויות סל הקליטה שלך, אין לך למי לפנות, ואין לך כסף. המדינה לא הייתה ערוכה לקליטה, היא עדיין לא".

היא מספרת שרק כמה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, הגיע אליה במקרה מסמך שפרסם משרד העלייה והקליטה, שהוא מעין מדריך לעולה החדש. "המסמך הזה הוא כל הסיפור כולו. אף אחד שאני מכירה לא הכיר אותו, והוא לא פורסם בשום מקום. זה קובץ PDF מסורבל של 200 עמוד. אנשים היום מתקשים לסיים לקרוא פוסט של 200 מילה, מי יקרא את זה?". לדבריה, המסמך הזה הוא שהוליד את היוזמה ל'פרויקט חוצפה'.

הפלישה הרוסית לאוקראינה קטעה את הקריירה

סווירסקיה, נולדה וגדלה בעיר דונצק שבמזרח אוקראינה, שכיום נמצאת תחת כיבוש מלא של הכוחות הרוסים. היא עבדה כאשת שיווק, ועם התפתחות המלחמה באזור בגל הפלישה הראשון ב-2014 עברה לקייב. מעט אחר כך היא בחרה לעלות לישראל דרך תכנית מסע של הסוכנות היהודית. "הגעתי והתאהבתי במקום".

היא החלה קריירה משגשגת כיועצת תוכן במגוון מיזמים עסקיים ושיתופי פעולה בינלאומיים הקשורים בעולם הפרסום והשיווק, מול התאגידים הנחשבים ביותר ברוסיה ואוקראינה. חייה הפכו למסע בין קייב, מוסקבה ותל אביב, ותוך כדי היא הספיקה לפתוח את קבוצת התמיכה לעולים, ובמקביל לנהל בלוג צבעוני באינסטגרם בשפה הרוסית, שנועד להראות את כל היפה והמגניב שיש לישראל להציע.

בניין העירייה של דונצק לאחר שנפגע מהפגזה במלחמה בין אוקראינה לרוסיה, אוקטובר 2022. "בשידורים החיים של החברים שלי, כל היום רק הפגזות, הריסות ואנשים נמלטים. לקח למוח שלי הרבה מאוד זמן לעכל שכזה דבר אפשרי" (צילום ארכיון: REUTERS/Alexander Ermochenko)

פלישת הצבא הרוסי לכל שטחה של אוקראינה בפברואר אשתקד קטעה את כל החלומות העסקיים. היא נשארה ללא עבודה, בוהה בזוועות המלחמה בעמודי האינסטגרם והטיקטוק של חבריה. "דונצק שעזבתי הייתה מלאה בבניינים חדשים, אצטדיון ומרכז הופעות, שדה תעופה חדיש, ושדרה ראשית רחבה ומפוארת עוד הרבה יותר מזו של קייב", אומרת סווירסקיה, "עכשיו, בשידורים החיים של החברים שלי, כל היום רק הפגזות, הריסות ואנשים נמלטים. לקח למוח שלי הרבה מאוד זמן לעכל שכזה דבר אפשרי".

"אנשים שרמת החיים שלהם לא תיפגע יהיו אלו שירצו להישאר פה"

בשביל לנסות להתמודד עם הדיכאון שפקד אותה בעקבות המלחמה, בעודה רואה את מספר השאלות ההולך וגדל בקבוצת הפייסבוק שלה, שבהיעדר מענה הולם הפכה לכתובת של אלפיי עולים החדשים שפקדו את הארץ, עלה במוחה הרעיון למיזם 'חוצפה': סמינר אינטרנטי, מפגש חד שבועי, שיאגד לתוכו את כל מה שעולה חדש צריך כדי לאפשר לו להתחיל את דרכו כישראלי.

הקורס מתקיים באינטרנט במתכונת של הרצאות בנושאים שונים ומקצבים שונים: תמיכה פסיכולוגית, דיני עבודה, חינוך לילדים, תעסוקה וצבא. מאיך מתמודדים עם הבנק, ועד לאיך לדרוש את תנאי השכר שאתה מרגיש ראוי להם. להבדיל משיעורי אולפן או מדריכים של משרד הקליטה, המפגש הוא בלתי פורמלי במהותו, והמשתתפים נפגשים עם השורה הראשונה של המומחים בישראל בתחומם: יו"ר ועדת הכספים לשעבר, ח"כ אלכס קושניר הגיע לשיחה איתם.

משפחת עולים בחגיגות שבועות בקיבוץ שדה יואב. "קו המחשבה שלנו שונה ב-180 מעלות מאיך שחשבו על העליות של שנות התשעים וה-2000. הם ראו בעולים אנשים פסיביים" (צילום: דוברות התנועה הקיבוצית)

"המטרה הראשונית של 'חוצפה' הייתה מאוד אגואיסטית: להתמודד עם כל מה שעובר עליי", צוחקת סווירסקיה, "אבל עם הזמן הבנתי שיצרתי פה מועדון, מותג. תנועה שמנסה לסחוב תחתיה פרויקטים שונים, דרך יצירת קהילה שתאפשר לאנשים שמגיעים לפה מארצות דוברות רוסית ואוקראינית לשמור על רמת החיים הקודמת שלהם כמה שיותר, ואפילו להעז ולשפר אותה.

"איך שאני מבינה את זה, לשמור על רמת החיים היא לא רק עניין של להרוויח טוב, היא טומנת בתוכה תובנה שלי אישית מאוד ברורה – אנשים שרמת החיים שלהם לא תיפגע, או תיפגע כמה שפחות – יהיו אלו ירצו להישאר פה, להשקיע פה, לפתח עסקים ותכניות עבור עולים וגם עבור שאר החברה הישראלית.

"זה קו מחשבה שונה ב-180 מעלות מאיך שחשבו על העליות של שנות התשעים וה-2000, וראו בעולים אנשים פסיביים. לצערי, מערכות הקליטה היום עדיין שם. העלייה שלנו לא מתביישת להגיד שהיא רוצה לחיות במדינה מגניבה, מלאה בהזדמנויות, באנשי מקצוע איכותיים שעובדים בתנאי עבודה שתואמים לרמת הניסיון שלהם, ובעיקר וחיי חברה עשירים".

שאלון הכוונה אוטומטי, ורשת נותני שירותים בשפה הרוסית

לאחרונה השיקו סווירסקיה ושותפיה לפרויקט בוט ברשת הטלגרם, שנועד לעזור לעולים לעבור דרך כל נקודות המפתח של תהליך העלייה. "דרך שאלון חכם, הבוט יבין באיזה שלב העולה נמצא והוא יעזור לו לכוון את עצמו לשם", אומרת סווירסקיה, "זה יהיה שילוב של מידע חינמי, פרסום לחברות שמציעות שירותים בתשלום, הזמנה לאירועים, טיפים ועוד – הכול במקום אחד. בנוסף אנחנו מקיימים שיתוף פעולה עם שירות עזרה ייחודי שכל ייעודו לעזור לעולה להתמצא בעולם הבירוקרטי – מאיך משנעים את הפסנתר מאוקראינה ורוסיה לישראל, עד למה לעשות אם נפל לך פתאום חלק מהגשר בשיניים".

ככל שעברו החודשים כך גם התפתח הדמיון. כיום על הפרק של סווירסקיה וחבריה עומד מיזם רשת של נותני שירות אמינים שמדברים רוסית או אנגלית, דבר שהתגלה כמצוקה אמיתית בקרב עולים רבים "אנשים מחפשים להעניק שירות וגם לקבל שירות בשפה שלהם. יש מאות קבוצות כאלו שמאגדות כ-100 אלף אנשים – אנחנו רוצים להפוך את כל זה למערכת שירות מתקדמת אחת באפליקציה".

בפברואר האחרון השיק הפרויקט ערוץ תוכן אקטואלי, שהפך אקטואלי במיוחד נוכח המצב, שמספר מה קורה בישראל דרך נקודות מבט ודעות שונות. "זה חשוב בעיקר עבור שותפויות עסקיות. אנחנו משתפים פעולה גם עם ישראלים ותיקים וגם יהודים מכל העולם שמגיעים ממדינות לא דוברות רוסית. אנחנו רוצים שאנשים ירצו ללמוד את המדינה, יתעניינו בה וגם כך יצליחו לגבש את המקום שלהם בתוכה".

"האנשים שמגיעים לפה ממלאים אותי אופטימיות. הם מגניבים ומוכשרים"

סווירסקיה מספרת על מאפיינים ייחודיים של העלייה מרוסיה ומאוקראינה בשנה האחרונה, שהגופים הקולטים בישראל לא היו ערוכים להם. "האנשים שמגיעים לפה ממלאים אותי אופטימיות. הם מגניבים ומוכשרים. איך שהם מגיעים לפה מחפשים הזדמנויות וקשרים. אנחנו לא מבקשים סלים והנחות. תאפשרו רק שהמערכות יקלו וילכו לקראתנו".

מה הפרופיל התעסוקתי של העולים הנוכחיים?
"שליש מהעולים עובדים בספירת השירותים: מטכנאי חשמל עד לבעלות סלון למניקור, שליש עובדים בהיי-טק, ושליש כשכירים בתאגידים ומומחים שונים. בין כל אלו יש גם שכבה של שכירים ומנהלים בדרגת שכר גבוהה או עצמאים בעלי הכנסות גבוהות מאוד, למרות שהם לא נוהגים לשתף בגובה השכר שלהם, אנחנו מבינים על פי הציפיות שיש להם מרמת החיים פה – שהוא גבוה מאוד.

כולם בעלייה הזו כאלו אמידים?
"ממש לא. אחת מהרכזות בקבוצה, בעלה הוא מורה לספרות. הוא מנגן, נותן קונצרטים והם פתחו איזה קורס לא פורמלי לספרות. היא עובדת בכל מיני עבודות מזדמנות. הם גרים בעכו עם שני ילדים ומצליחים לחיות בצורה צנועה. למרות שרוב העולים מגיעים ממרכזי הערים הגדולות, יש מגוון תעסוקתי.

"מצד אחד מגיעים לפה פרופסורים באקדמיה מעל גיל 60, שמנסים להבין איך יצליחו לחיות פה ובמה יתעסקו, אחרי שהבינו שכל האופציות שלהם שם מוצו. מצד שני מגיעות לפה משפחות צעירות, גברים, שברחו מהגיוס. מגיעים פסיכולוגים, מחנכים, מטפלים – כולם מאוד אינטליגנטים ובעלי אמצעים. אם אין לך אמצעים, אין לך איך לשרוד יציאה מרוסיה. עד שתקבל סל קליטה יעברו שניים-שלושה חודשים, והחיים בארץ מאוד יקרים. ממה לחיות כל הזמן הזה?"

עולים ופליטים מאוקראינה ומרוסיה מתארחים בשבועות בקיבוץ עינת. "אנחנו לא מבקשים סלים והנחות. תאפשרו רק שהמערכות יקלו וילכו לקראתנו" (צילום ארכיון: הילה ישעיהו, באדיבות דוברות התנועה הקיבוצית)

מה העולים אוהבים ולא אוהבים בישראל?
"אוהבים את מזג האוויר, הפירות, הים. רבים אומרים שהמוצרים הרבה יותר טריים ואיכותיים. הישראלים אדיבים יותר ובכללי, יש תחושה גבוהה של ביטחון.

"הם לא אוהבים את רמת השירות הכללית, המחירים הגבוהים והביורוקרטיה. בתחום הבנקאות והכספים אין הרבה שירותים שהיו רגילים אליהם. כדי להצליח להתמודד עם העולם הכלכלי הקשוח, ברוסיה, אוקראינה ובלארוס הפרקטיקה של לתת שוחד מקובלת ורווחת מאוד, גם היום. בטח בערים הגדולות, ובמיוחד בעולם העסקים, לכולם יש קשרים כלשהם במסדרונות הגבוהים שיודעים לקדם אותם איפה שצריך. פה אין את זה".

גם בישראל הרבה מאוד דברים מבוססים על קשרים.
"אבל כשאתה עולה חדש אין לך שום קשרים. ואין למי לפנות חוץ מהמדינה שהעבודה מולה קשה ארוכה ומתישה ורובם מתייאשים ממנה הרבה".

זו שאלה של שפה?
"היה מאוד מקל אם אפשר היה לפנות באנגלית לנותני שירות. במיוחד לבתי חולים, חברות טלפון, אתרים שנותנים שירות קריטי. אף אחד לא מדבר מספיק טוב באנגלית במענה הקולי והרבה דברים לא מתורגמים. זה מקשה מאוד להצליח לקבל מענה על הדברים הכי פשוטים, כמו תשלומי מיסים, כספים או הזכויות שמגיעות לנו. הרבה פעמים אם לעולה אין מעגל של משפחה או חברים שיעזרו להם הוא נקלע למצוקה ממשית.

"דרך אגב, אני לא מתחברת לסנטימנט הזה של להתלונן כל הזמן שאין אנגלית בכל מקום. למה, בצרפת וגרמניה הכול מתורגם לאנגלית? אבל בישראל, שמתמודדת עם גל של עולים שהיא מזמינה לכאן, יש חשיבות ואחריות לזה – וכאן נכנסת היוזמה שלנו. אנחנו מציעים שירות מעולה ומקצועי ברוסית ואנגלית, שמגיע מניסיון, מקצועיות, אהבה ורצון. אף אחד לא חייב לנו – וזה הכוח שלנו".

"לצערי, קשה לי להגיד שהרשויות רואות את הדברים עין בעין כמונו"

למרות ההצלחה הגדולה של הפרויקט, עם הרשמות חודשים קדימה, סווירסקיה ושותפיה עדיין מתקשים למצוא שותפים מצד הממשלה, למרות אינספור ניסיונות להושטת יד למוסדות הממשלתיים והארגונים השונים. "מגיע לפה הון אנושי מטורף עם רצון גדול להשקיע וליצור. אבל לצערי, קשה לי להגיד שהצד השני רואה את הדברים עין בעין", אומרת סווירסקיה, "לפעמים אני חושבת שזה אפילו חמור מכך. המדינה יכולה לראות את הפרויקט היפה שלנו ולהגיד לעצמה: הנה, יש אנשים שעושים את העבודה במקומנו, העלייה נקלטת יפה, כך שאין שום צורך שנתאמץ".

השרה לשעבר פנינה תמנו שטה עם עולים מאוקראינה. "במשרדים האמונים על תמיכה בעולים צעירים יושבים אנשים מבוגרים, שלא מבינים שאנחנו חיים 90% מהזמן ברשתות" (צילום: נגה מלסה, משרד הקליטה והעלייה)

"בפגישה שהייתה לי עם גוף גדול בתחום העלייה אמרתי: תראו, יש לי אלפיי הייטקיסטים בקהילה, אתם מחפשים לקדם יוזמות – בואו נצא לשיתוף פעולה. כלום, לא מעניין אותם. לדעתי זה היה קשור לזה שבמשרדים האמונים על תמיכה בעולים צעירים יושבים אנשים מבוגרים, שלא מבינים שאנחנו חיים 90% מהזמן ברשתות. שהקהילות החברתיות בפייסבוק הרבה יותר מועילות, נגישות וברורות מהאתרים הקלאסיים. רוב הזמן הרגשתי שאם הייתי בחור מבוגר עם אתר אינטרנט, היו משתפים איתי פעולה. אבל מכיוון שאני בחורה צעירה עם קבוצה בפייסבוק, אני נתפסת כלא רצינית".

"לבטל את חוק הנכד עכשיו? זו פעולה נבזית"

תוך כדי העלייה נבחרה ממשלה שמנסה לקדם את ביטול חוק הנכד, שישפיע מאוד על העלייה והמשכה. הנושא עולה אצלכם בקבוצה גם?
"המדינה מדברת בשני קולות סותרים: מצד אחד היא מדינת היהודים, מצד שני לא ברור מי נותן לך ציון עד כמה אתה יהודי. הסמכות שהעולים סומכים את ידיהם עליה היא חוק השבות – שם רשום במפורש שאם אתה נכד של יהודי – אתה יהודי על פי ההגדרות האזרחיות של המדינה. זה הגיוני בעיניי לרצות להקשות על ההליכים הביורוקרטיים של קבלת האזרחות במדינה – מהלך שימנע מצב שבו אנשים מגיעים לפה רק לכמה חודשים בשביל לנצל את האזרחות וסל הקליטה. אבל להגיד שמפרים את כל החוזה בתקופה שאנשים זקוקים נואשות למקלט? זו פעולה נבזית.

"אני בטוחה שימשיכו להגיע עוד הרבה עולים מרוסיה, כי אנשים לא מבינים עד כמה גרוע עוד הולך להיות שם. בשלב כזה או אחר המדינה תכריז על מצב מלחמה כללי ואי אפשר יהיה לצאת בכלל. המערכת הרוסית, בכלכלה ובשלטון, נחרבת. אולי לא רואים את זה בתקשורת, אבל זה קורה".