האמנית אופירה אוריאל קראה לפני 20 שנה את הספר ששינה את חייה: "השמים שבתוכי – יומנה של אתי הילסום 1941–1943". הילסום, יהודייה הולנדית שנספתה באושוויץ ב-1943 כשהייתה בת 29, כתבה יומן שבו היא מתארת את החיים בזמן המלחמה, את תחושותיה, לבטיה, עולמה הפנימי ושיחותיה עם אלוהים. "מאז", מספרת אוריאל (65), "אני מחוברת אליה".

מה כל כך תפס אותך?
"הכי תפסה אותי הטרנספורמציה שהיא עברה מבחורה עם מצבי רוח וכעסים לבחורה 'מוארת'. התפעלתי מכוחות הנפש שלה ומהיכולת 'למצוא את אלוהים' בכל אדם. למדתי ממנה לראות את היופי בפרטים הקטנים, ולחפש משמעות בכל דבר שאני עושה. היכולת שלה לצאת מהקשיים שלה נתנה לי הרבה כוח. מאוד מאוד התחזקתי מהיומן".

מתוך היומן: "בימים אלה עומדת לפנינו הברירה: או לחשוב רק על עצמך ולהיאבק בלי חת על חייך, או לוותר על כל המשאלות האישיות ולהשלים עם מה שקורה. ובעיניי ההשלמה הזאת אינה כניעה, אינה גסיסה אלא פירושה לסייע כמיטב יכולתי, בכל מקום שאלוהים יחליט לשלוח אותי אליו, ולא לשקוע אך ורק בכאבי ובכעסי. עדיין שורה עליי אותה התמיהה. כאילו אני מרחפת במקום ללכת, אף על פי שאני עומדת בשתי רגליי על הקרקע ויודעת בדיוק מה קורה"

אוריאל חשבה ליצור בהשראת היומן, אך הייתה מלאה בלבטים. "זה נראה לי קדוש", היא מודה, "איך אני יכולה בכלל לעשות עם זה משהו בתחום האמנות?" התשובה הגיעה לפני כעשר שנים, כשהתוודעה ליצירות מסוג יומן ויזואלי. "זו אמנות שמתעסקת ביומן, יומן ואמנות ביחד. אמרתי שזו הזדמנות לעשות משהו עם היומן שלה, והתחלתי לעבוד".

הדימוי הראשון שעלה במוחה היה פרפר. "היא מדברת על זה שהיא עוברת גלגולים בחייה, וזה הזכיר לי אותה – חיים קצרים, שבריריים, והיא עדינה ויפה מאוד לסביבה".

ציור של פרפר על שקיות תה. "היא מדברת על זה שהיא עוברת גלגולים בחייה" (צילום: סיגל קולטון)

את הציורים בחרה לצייר, באופן לא שגרתי, על שקיות תה משומשות. "רציתי שהמצע של הציור יהיה משהו בלתי אפשרי, או מאוד מאוד רעוע. מצד שני, שקיות תה צוברות בתוכן את הזיכרון של מי ששתה, איך הונחה השקית לייבוש. זו גם הצבעוניות שנוצרה לשקית. השתמשתי בצבעוניות הזו הרבה. זה משהו מיותר כביכול, שאני נותנת לו משמעות וכבוד".

המסע בעקבות הילסום

יומנה של הילסום יצא לאור במהדורה נוספת בשנה שעברה, עם 16 קטעים חדשים שתורגמו לראשונה לעברית. אבל אוריאל לא מסתפקת במהדורות העבריות המתומצתות, ומחזיקה גם במהדורה האנגלית עבת הכרס. ביוני 2018, היא אף נסעה לדבנטר, הולנד, העיר שבה חיה הילסום עד גיל 10, כדי להכיר צדדים נוספים בסיפור חייה. "ביקרתי במרכז אתי הילסום", היא מספרת, "ועשו לי סיור במקומות שלמדה בהם, גדלה בהם, בבית שלה, במקומות שהייתה יושבת בהם ומסתכלת על הנהר. הכרתי הרבה מקומות מהיומן".

אופירה אוריאל בכניסה למרכז אתי הילסום. "הכרתי הרבה מקומות מהיומן" (צילום: אלבום פרטי)

מתוך היומן: "אלוהים, הייתי רוצה לטייל בבוא היום בכל ארצות עולמך, יש בי משהו שאינו מכיר בגבולות ורואה את המשותף לכל ברואיך, למרות ההבדלים והמלחמות שביניהם. ועל המשותף הזה הייתי רוצה לדבר בקול דק ורך, אבל בשטף ובשכנוע. תן לי את המלים ואת הכוח. אבל קודם כל אני רוצה להיות בחזית ובין האנשים הסובלים. ואז תהיה לי הזכות לדבר, נכון?"

משם נסעה אוריאל לאמסטרדם. "הכנתי לי מראש רשימת מקומות שהיא הסתובבה בהם. היה מסלול שהייתה הולכת בו. ממש הלכתי בעקבותיה, צילמתי כל מיני מראות, שמהם אחר כך ציירתי. אפילו מצאתי בית קפה אחד שישבה בו. היה לו עדיין אותו שם, והוא היה באותה פינה. בטח רק הבעלים השתנו. ישבתי גם שם, במקום שהיא כתבה בו את היומן, מול רחבת המוזיאונים באמסטרדם".

אמסטרדם על עץ

רייקסמוזיאום, המוזיאון הלאומי של הולנד

משפחתה של אוריאל אמנם לא חוותה את המלחמה והשואה, אבל בתהליך היצירה שלה השתתפו ניצולים. זה התחיל כשהזדקקה לשקיות התה. "השתמשתי בהן הרבה מאוד בעבודות, ולא רציתי לקנות ולהשרות. אז פניתי לבית הדיור המוגן של אמא שלי, העברתי לדיירים הרצאה על אתי הילסום, וסיפרתי להם כל מיני דברים על החוויות שלי ועל מה שאני רוצה לעשות.

"היינו שותים ביחד, קוראים קצת ביומן, מדברים על אתי, והייתי משתפת אותם בתהליכי העבודה. הייתי מראה להם עבודות". את שקיות התה המשומשות אספה והשתמשה בהן בעבודותיה.

ציור על שקיות תה. "זה משהו מיותר כביכול, שאני נותנת לו משמעות וכבוד"

להיות חלק מהזרם שמתנגד לשנאה

עבודה נוספת של אוריאל, שמדגישה את הפן החברתי ביצירתה ובמורשתה של הילסום, זו מגילת החתמה שיצרה. בביקור במוזיאון היהודי באמסטרדם, לקחה את מידות הבד שממנו גזרו את מגני הדוד שענדו יהודים על דש הבגד.

הבד שנגזרו ממנו הטלאים הצהובים, במוזיאון היהודי באמסטרדם (צילום: אופירה אוריאל)

על בד באותן המידות הדפיסה משפט מהיומן: "אחרי המלחמה הזאת יהיו שני זרמים בעולם: זרם של נדיבות אוהבת וזרם של שנאה. ואז ידעתי: עלי להיות חלק מהזרם שמתנגד לשנאה"; ועל המגילה החתימה אנשים ברחבי הארץ : "גם בחניות, גם ברחוב, גם ליד הכנרת, גם בדיור מוגן של אמא שלי כמובן".

אוריאל מחתימה על המגילה (צילומים: אלבום פרטי)

אוריאל מוצאת נקודות דמיון בין הילסום לאסתר המלכה. "שתיהן הקריבו את עצמן למען העם. הילסום יכלה להינצל, חברים רצו לעזור לה ולהבריח אותה. אבל היא לא הייתה מוכנה בשום אופן. היא אמרה שיש לה מה לתרום לאנשים, יש לה את היכולת להבין אנשים ולדבר איתם ברגעים האחרונים של חייהם. היא למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה, ואמרה שזה יהיה דבר מאוד משמעותי לחיים שלה אם תעזור לאנשים להכניס משמעות כלשהי גם לרגעים האחרונים של חייהם".

מתוך היומן: "אני צריכה לזכור את האמרה החכמה הנושנה: מי שהגיע לשלווה פנימית, אינו חושב במושגים של זמן. כשמדובר בתהליך של התפתחות, אין לזמן כל משמעות".

להיות רטייה להרבה פצעים

אוריאל גם תפרה שלוש שמלות להילסום. הראשונה כולה משקיות תה משומשות עם אבנים נוצצות. "היא קצת מזכירה את שמלת השבת של חנהל'ה", היא אומרת. "הטלאי הצהוב עבר למרכז, והפך למעין תכשיט".

על השמלה השנייה יש מעין טול מבד גאזה; והשלישית כולה מגאזה, כמעט שקופה. "המשפט האחרון ביומן שלה היה שהיא הייתה רוצה להיות רטייה להרבה פצעים".

שמלות לאתי הילסום. "הזכירה לי את אסתר המלכה" (צילומים: סיגל קולטון, אלבום פרטי)

בזמן הקורונה אספה אוריאל חפצים מהרחוב והשתמשה גם בהם ליצירה. "היה לי חשוב בתערוכה לצייר על מצע שהוא כביכול מיותר, כביכול חסר משמעות, כזה שאנחנו זורקים אותו ולא רוצים אותו, וליצוק אליו משמעות. אלה היו הקרשים שמצאתי, חתיכת פח, כל מיני דברים שאספתי וציירתי עליהם או עשיתי עליהם איזושהי מניפולציה".

חריטה על מתכת

"השמים בתוכי" – ציור על עץ

את העבודות הציגה עד כה בשתי תערוכות יחיד בתל אביב, בבית האמנים ב-2021 ובמוזיאון לאמנות יהודית במרכז צימבליסטה ב-2022. במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תציג בתערוכה קבוצתית גם עבודות חדשות, בהן רישום של הילסום שעשתה מתוך צילום שלה, וציורים על גלויות. "ציירתי על גלויות כמו נקודות אור בחושך. זה משהו שכדאי לשלוח ולהעביר לאחרים, לכן זה על פורמט של גלויה".

גלויות. "נקודות אור בחושך, שכדאי לשלוח לאחרים"

מתוך היומן: "ואני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים, ואת כולם אני רוצה להפוך למקדשך, אלוהים. ואני מבטיחה לך, אלוהים, אני מבטיחה לך שאנסה למצוא לך קורת גג ומחסה בבתים רבים ככל האפשר. בעצם זה דימוי מוזר. אצא לדרך, לחפש לך קורת גג. בתים רבים כל כך עומדים ריקים, ואני אשכן אותך בהם כדייר כבוד, סלח לי על הדימוי המגושם הזה".

***

העבודות של אוריאל יוצגו בבית האמנים מודיעין-מכבים-רעות במסגרת התערוכה "השמים בתוכי – בעקבות אתי הילסום", שתיפתח במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

הציטוטים של אתי הילסום לקוחים מהספר "השמים בתוכי", הוצאת כתר, 2022