"הייתי מורה לאזרחות", מציג עצמו יפתח שילוני, "דיברתי יותר מדי על חקירות ראש הממשלה. ההורים לא אהבו את זה, אז העיפו אותי. אחרי שנת שבתון החלטתי לעשות משהו בחברה הערבית. המנדט שלי הוא לתרגל שיחה בעברית".

הוא בן 47, למד בסמינר הקיבוצים ובסמינר זומר לחינוך אנתרופוסופי, ומציג עצמו בגאווה כאיש השומר הצעיר. הוא הצטרף לתוכנית "שפה משותפת" של גבעת חביבה, ושובץ לעבודה בכפר קאסם. "לא הכרתי את כפר קאסם", הוא אומר. "מאז למדתי את המורכבות ולמדתי לאהוב את האנשים שם. אני שמח ללמד שם. זה מפגש נהדר. נוגעים בפחדים של הערבים ושל היהודים. מדברים על הצבא, על השואה. זה נורא מעניין אותם".

כפר קאסם. "אני שמח ללמד שם, זה מפגש נהדר. נוגעים בפחדים של הערבים ושל היהודים" (צילום: משה שי / פלאש 90)

שילוני מפרט את הכישורים הנדרשים ממורה: בעל בגרות, יוצא צבא, ידע בערבית, "ערבית של המודיעין", הוא מחייך. הנוער הערבי, הוא מסביר, יודע פחות עברית מהוריו. "שלא כמו פעם, שלא יכולת להסתדר בלי עברית, היום קל מאוד להסתדר בלי עברית". לדבריו, כל השירותים ניתנים להשגה בערבית, אך הצעירים נתקלים בקושי בהגיעם למוסד אקדמי או למקום עבודה.

מה הפתיע אותך במפגש עם תלמידי חטיבת הביניים?
"דבר ראשון שהמקצוע השנוא עליהם הוא ערבית. זו שפה קשה. הדבר השני הוא שהשואה מאוד מעניינת אותם".

על מה מדברים איתם בנושא השואה?
"תמיד יש את השאלה אם השואה הובילה להקמת המדינה. אני מדבר איתם על שאלת הרוע, בתוכנו ובינינו – אצל היהודים ואצל הערבים".

אתה מדבר איתם על המצב בחברה הערבית?
"חייבים לדבר על האלימות ועל הפשיעה. אבל הנושא הכי חי בכיתה הוא הנושא שלא מדברים בו. הם רוצים לדעת מה דעתי על גזענות, על קיפוח. אני מחזיק בדעות שמאל, אבל האם כולנו עושים את המאמץ? האם יש גזענות פנימית בכפר קאסם? האם רחובות כפר קאסם נקיים? זה לא פשוט, אבל אפשר להעלות שאלות מורכבות. זה לא קל, השפה לא קלה, ובכפר קאסם יש משהו לא פתוח. זה מקום שמרני".

"הקהילה מאוד הטרוגנית, זה מביא מתחים"

שילוני מרגיש, לדבריו, מאוד בטוח בכפר קאסם: "זה מקום מאוד מוחזק לעומת ג'לג'וליה. שם היו שלושה הרוגים בחודש האחרון. בג'לג'וליה החברה מפורקת גם בבתי הספר. בכפר קאסם התנועה האסלאמית חזקה מאוד. אין שם מאפיה. יש את החיראסה (משמר אזרחי – י.ש.) זה ארגון של התנועה האסלאמית שנלחם בפשע. המשטרה אולי לא אוהבת אותו, אבל אין הרבה פשע, אין חיסולי חשבונות. לצד זה יש כללים שהתנועה כופה, קוד לבוש מקובל, אין להט"ב, מוגדר מה מותר ואסור. אסור להט"ב אבל מותר קשרים טובים עם יהודים. כל כפר קאסם הוא מחלקה למנהל עסקים".

"חייבים לדבר על האלימות ועל הפשיעה. אבל הנושא הכי חי בכיתה הוא הנושא שלא מדברים בו. הם רוצים לדעת מה דעתי על גזענות, על קיפוח. אני מחזיק בדעות שמאל, אבל האם כולנו עושים את המאמץ? זה לא פשוט, אבל אפשר להעלות שאלות מורכבות"

כשהוא נשאל על סביבת בית הספר שבו הוא מלמד ועל רחובות הכפר, הוא אומר בעצב: "יש הזנחה. זה נורא חבל לי. ישנה חולשה מסוימת. אולי זו הנכבה שמעכה אותם, אולי זו התפיסה שהמרחב הציבורי לא שייך לאף אחד".

בפוסט שפרסם בפייסבוק לאחר אירוע הדריסה בטיילת בתל אביב, קרא להבנת המורכבות. "כפר קאסם הוא מקום מאוד מורכב. החברה בכפר קאסם מאוד הטרוגנית, יש את אנשי הכפר המקוריים, משפחות כמו עאמר, בדיר, סרסור, עיסא – הם האצולה; יש שכונה של בדואים שהיגרו מהנגב, בהם אבו ג'אבר, עם שמרנות בדואית; יש אנשים מהשטחים; תלמידים שגרים בקלקיליה ולומדים בכפר קאסם – אמא משם, אבא מפה; יש תושבים מלוד ורמלה שהזיזו אותם בגלל ריבי חמולות; יש כאלה הנשואים ליהודיות לשעבר; ילדים עם משפחות יהודיות; יש 4,000 עובדים מטורקיה. קהילה מאוד הטרוגנית. זה מביא מתחים, יש קאסטות, יש מדרג".

שאתה מזהה?
"אתה בדרך כלל לא רואה את הדקויות, אבל אתה מבחין. שיחקתי עם התלמידים במשחק קופסה שצריך לדפוק מישהו. דופקים את אחד הנערים ומכנים אותו 'דפאווי' (בן הגדה המערבית – י.ש.). אני מרגיש את זה והוא מרגיש. זה קשה".

"התלמידים שאלו אותי אם אני תומך בהומוסקסואלים"

למרות שבדרך כלל הוא אינו בוחל במתיחת ביקורת גלויה, שילוני זהיר יותר בכפר קאסם. "לפני שאני אומר דבר ביקורת למנהל בית הספר שלי, אני זוכר שבכל רגע נתון יש לו כ-15 תלמידים עם בן משפחה קרוב בכלא. הוא מתמודד ומורים מתמודדים. זה נכון לכל ילד, אבל כאן אתה לא יודע את מי אתה פוגש. זה מקום מאוד קהילתי. אני לא יכול להגיד שאני מבין משהו. אני שואל הרבה מאוד. אני שואל כדי לא ליפול בפחים. זה מאוד מאפיין מורים יהודים בבתי ספר ערביים ליפול בפחים".

נפלת בפח כזה?
"נפלתי, אבל לא עמוק".

תן דוגמה.
"לא אעלה בכיתה את נושא ההומוסקסואלים. זה טאבו חמור מאוד. אבל תלמידים שאלו אותי אם אני תומך בהומוסקסואלים. אני לא משאיר נושאים לא מדוברים. לא אעלה נושאים כאלה, אבל אם שואלים אני עונה".

מה ענית?
"אמרתי להם שיש לי חברים הומוסקסואלים. שאלו אם אני תומך בהם, עניתי שאלה החברים שלי. זה גרם לתסיסה מסוימת. אבל אם אני נשאל אני עונה".

במפגש בין אופייה השמרני של החברה לבין נכונותו של שילוני לדבר על השאלות המושתקות יש פוטנציאל נפיץ. שילוני מודע לכך: "לפני כמה שבועות נהרגו כמה עשרות בפעולות צה"ל בשכם. תושבי כפר קאסם מגיעים לשם על בסיס שבועי וחודשי. אם אתעלם מזה אהיה מנותק מהמציאות. או המכות בהר הבית. אמנם כבר היינו בחופשה, 300 איש נכפתים במסגד, אם אתעלם מזה, הם ישאלו 'רגע, מה קורה פה?'

"אני מייצג בעיניהם את הישראלים. תמיד אתחיל שיעור בהבעת השתתפות במצב, בקושי, בתקווה לשינוי. אני אומר שיש ישראלים שחושבים ופועלים אחרת. אני אומר זאת מפורשות. אני חתמתי על מכתב הסירוב לשרת בשטחים, ואני ממליץ לבן שלי לא לשרת בשטחים. אני מסרב לקחת חלק בפעולות שיש בהן רוע, השפלה".

המתח הלאומי נכנס לכיתה?
"הם מנסים אותי לפעמים. באמצע שיעור עברית צועקים: 'זכריה' (זביידי – י.ש), או 'פלסטין'. הבנתי מהר שלפני שזו שאלה לאומית זו שאלה של התבגרות. הם מבקשים: 'תראה לי מה זה מבוגר, איך אתה מכיל אותי?' הם קודם כל מתבגרים, אחר כך יש עניין לאומי. כשנערה אומרת 'פלסטין', היא שואלת 'איפה אתה? מי אתה?' אז אני כותב 'פלסטין' בעברית על הלוח ושואל מה צבעי הדגל. אם ארגיש שזה מורכב, אציע לדבר על זה בהפסקה, הרבה פעמים היא לא תבוא.

"התלמידים במקום מורכב – הזדהות לאומית עם הפלסטינים והזדהות כלכלית איתנו. במקום הזה הקונפליקט מנוהל. אחד הילדים אמר לי: 'פלסטין שלנו'. אמרתי: 'נכון, אבל גם שלי. גם אני נולדתי כאן'. השאלה היא אם יש דרך להיפטר אחד מהשני או להישאר פה"

"אני לא יודע מי מגיע מבית כואב, נוקם או זועם. לרובם יש קרובים בשטחים. צריך להביע אמפתיה ברמה האישית, לצחוק איתם, לטייל איתם. ההצלחה נמדדת אם בסוף שנה הם לא יוכלו להגיד 'כל היהודים הם…', כי היה יהודי אחד שצחק אותם, שראה אותם, שעודד אותם.

"התלמידים במקום מורכב – הזדהות לאומית עם הפלסטינים והזדהות כלכלית איתנו. במקום הזה הקונפליקט מנוהל. אחד הילדים אמר לי: 'פלסטין שלנו'. אמרתי: 'נכון, אבל גם שלי. גם אני נולדתי כאן'. אמר לי: 'רק שלנו'. שאלתי: 'אתה רוצה שאלך, לאן אלך? אתה יודע שיהודים אומרים ישראל רק שלנו'. השאלה היא אם יש דרך להיפטר אחד מהשני או להישאר פה".

"התלמידה שלי היא קורבן"

כפר קאסם נחרטה בתודעה הישראלית לראשונה בשל הטבח שנעשה בתושביה על ידי כוח משמר הגבול, ב-29 באוקטובר 1956. באותו יום נהרגו 47 גברים, נשים וילדים, שאיחרו לחזור מהעבודה עד שעת העוצר.

טקס אזכרה לטבח בכפר קאסם, 2019. "האנשים חיים באיום קיומי"

עד כמה נוכח זיכרון הטבח?
"הטבח טבוע בהם, זה חלק מהם. הפחד קיים אצלם. לא הייתי מודע לזה. זה כוח מניע. כמו שאצלי ואצלך השואה נוכחת. החרדה הקיומית נוכחת. הופתעתי מכך. בכפר קאסם האנשים חיים באיום קיומי. הם רואים את גדר ההפרדה לידם, אני רואה אותה בדרך לבתי הספר. חרב הגירוש, להט החרב המתהפכת, נמצאת שם. אנשים בדור שלי אומרים שבכל רגע יכולים לגרש אותם".

הדריסה בטיילת בתל אביב החזירה את כפר קאסם לכותרות. איך זה נראה בעיניך, פיגוע או תאונה?
"אני לא יודע אם זו תאונת דרכים או פיגוע, ומה זה משנה? אני מורה של הבת שלו. הוא איננו. הילדים שלו בהלם. בהתחלה לא חשבתי עליהן כקורבנות. שמעתי שמישהו מכפר קאסם היה מעורב. ביום וחצי הראשונים לא קלטתי שיש מעגל שני של קורבנות. מורה, חבר שלי, אמר לי שאני מלמד את הבת שלו. הבנות שלו הן חלק מהקורבנות. הן שקופות עבור רוב הישראלים. אף יהודי לא הביע אמפתיה לבנות שלו. אף יהודי לא דיבר עם המשפחה, לא בא לבקר אותם. סביר להניח שאף אחד מהמשפחה גם לא רצה בזה".

דיברת איתן?
"עדיין לא דיברתי עם הבת. אנחנו בחופשה עד תום עיד אל פטר. זו משפחה בדואית. האלמנה לא יכולה להיות בנוכחות גבר זר 40 יום אחרי המוות".

רכב שהתהפך לאחר פיגוע דריסה בתל אביב. "אנחנו לא רגילים לראות בילדי הפוגעים נפגעים" (צילום: דוברות המשטרה)

אתה רוצה להיפגש איתן?
"אני חייב להיפגש. הרי בתום החופשה אראה אותה בכיתה. חשוב לי שהיא תדע שיש יהודים שמשתתפים בצערה העמוק. אל-ג'אבר היה מנקה בחטיבת הביניים בקרית אונו, שבה למד הבן שלי".

מה תגיד להן?
"לא חשבתי על זה. אבל דבר ראשון זה לומר למשפחה: אנחנו מבינים שאתם קורבן. אני לא שואל שאלות. ברור שלא הן דחפו אותו למעשה. אני איתן בכאב. האמירה הזו היא תעודת הביטוח שלנו מפני עוד שנאה.

"התלמידה שלי היא קורבן. אנו לא רגילים לראות בילדי הפוגעים נפגעים. לא יודע מה אגיד כשאפגש איתה. אשתדל שיהיו שם עוד תלמידים. לא חשבתי על זה. אני מאמין שהם ישמחו שאבוא, אבל אני לא יודע. אם יגידו לא, אז לא אבוא".

"הדור שאני מלמד נולד לשקט יחסי, שגשוג יחסי והשתלבות. מצד אחד הם חווים גזענות כל הזמן, ומצד שני הצעירים לא מודעים לשורש הגזענות. הם לא חוו את הפיגועים באוטובוסים, הם לא חוו את הפחד היהודי. הם לא מבינים למה השנאה"

אתה מציב דרישה גבוהה מאוד לחברה שנפגעה.
"כולנו נפגעים ופוגעים. לפוסט שלי היו תגובות כמו 'לשבעה של יהודים הלכת?' כן, הלכתי. חברים שלי נהרגו בפיגועים. זו תלמידה שלי. איך אתעלם ממנה? היא נשארה יתומה, לא משנה מה אביה עשה, היא זקוקה לנחמה".

מה אתה מצפה מהחברה היהודית?
"אני לא מצפה, אני רק יכול לתת מודל התנהגות שבעיני הוא ראוי. החברה היהודית כל כך ערלת לב. במקרה של איאד אל חלאק (הצעיר ממזרח ירושלים הלוקה באוטיזם, שנורה למוות בידי כוח משמר הגבול במאי 2020 – י.ש.), שנורה למרות שברור שלא היה מחבל. ראש הממשלה והנשיא היו אמורים להגיע לבית המשפחה ולהגיד: 'זה אסון שלא צריך לקרות. איך ניתן להקל על הכאב?' לא להצטדק ולהעביר לפסים המשפטיים. במה זה יעזור?"

"המעשה החינוכי שלי הוא פוליטי"

עד כמה המפגש עם תושבי כפר קאסם הפתיע אותך ועד כמה העמיק תובנות קיימות?
"הבנתי כמה זה מורכב. אני מבין כמה זה מורכב. עד כמה מדינת ישראל ריסקה את החברה הערבית. אני מבין עד כמה החברה הערבית מפוצלת. אנחנו אומרים 'ערבים', אבל יש את המשולש, ואת יפו, רמלה, יש את הירושלמים ויש את הבדואים ויש את הגליל. נדיר שתושב כפר קאסם יתחתן עם משפחה מהגליל. יש כוחות שאני עדיין לא מבין.

"הם מאוד רוצים את ההשתלבות. דווקא בגלל החיכוך המועט מאז שנת 2000. הדור שאני מלמד נולד לשקט יחסי, שגשוג יחסי והשתלבות. מצד אחד הם חווים גזענות כל הזמן, ומצד שני הצעירים לא מודעים לשורש הגזענות. הם לא חוו את הפיגועים באוטובוסים, הם לא חוו את הפחד היהודי. הם לא מבינים למה השנאה".

במהלך מאי 2021, בעת שבערים המעורבות התחוללו מהומות, כפר קאסם הייתה שקטה יחסית. "ההדים הגיעו. זה היה שיא של שנאה, אבל בני הנוער לא מבינים למה שונאים אותם. ההורים קצת מכניסים את זה. המנדט שלי הוא לשקף מורכבות".

מורים חוששים לעסוק בנושאים פוליטיים.
"יש מורים שחוששים מפוליטיקה. אני מבין שזה מאיים, אבל זה לא צריך לאיים. אני מאוד פוליטי. המעשה החינוכי שלי הוא פוליטי. הבחירה שלי היא פוליטית. לעשייה בכיתה יש משמעויות מעבר לכיתה. לכן אני משתדל לדבר על זה, להביא את האנושיות והמורכבות שבכפר קאסם. יש אנשים שמפיצים את רעל השנאה, תפקידי להפיץ את נסיוב האהבה בכיתה ומחוצה לה".