המשורר, המחזאי, הסופר והעיתונאי יהונתן גפן הלך לעולמו בגיל 76. גפן, בן למשפחת דיין, היה בעל טור קבוע בעיתון מעריב במשך כ-40 שנה, ופרסם ספרים רבים למבוגרים ולילדים ושירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. הלווייתו תיערך ביום שישי בשעה 11:00 בנהלל.
יהונתן גפן נולד בשנת 1947, והוא גדל והתחנך במושב נהלל. הוא בן לישראל גפן ואביבה לבית דיין. עוד בהיותו חייל הוציא ספר פזמונים ראשון: "שירים שענת אוהבת במיוחד", אשר הוקדש לאחותו בת הארבע. במהלך שירותו מתה אמו אביבה, אחותו של משה דיין, מנטילת מנת יתר של תרופה.
ספר שירי הילדים המוכר והמצליח ביותר שלו הוא "הכבש השישה עשר". השירים בספר זה הולחנו ב-1978 ברובם על ידי יוני רכטר לאלבום באותו שם שנחשב כפורץ דרך בתחום שירי הילדים וגם אחד האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בתולדות הזמר העברי. מוזיקאים נוספים שהלחינו שירים באלבום היו דויד ברוזה ויצחק קלפטר ז״ל.
כמשורר למבוגרים עוסק גפן בעיקר בנושאי בדידות, זוגיות וביקורת סאטירית על מצב החברה והמדינה. אחד משיתופי הפעולה המוכרים ביותר של גפן הוא עם הזמר דויד ברוזה, שעבורו כתב עשרות פזמונים, ובהם "יהיה טוב", "סניוריטה", "סתיו מסוכן", "ביקור מולדת", "חיפה חיפה" ו"דניאלה". ברוזה הוציא שני אלבומים שהורכבו ברובם מתרגומיו של גפן לשירים ספרדיים, "האשה שאיתי" ב-1983 ו"ברוזה" ב-1984.
שיתוף פעולה נוסף של גפן היה עם יצחק קלפטר, שהלחין ושר את שיריו "לוקח ת'זמן", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ו"עד עולם אחכה" שאותו שר עם יעל לוי, וכן הלחין ללוי את שיריו של גפן "בלדה לנאיבית" ו"אי ירוק בים". זמר נוסף שהרבה לשיר את שיריו הוא אריק איינשטיין, שבין היתר ביצע את השירים "כשאת בוכה את לא יפה", "דון קישוט" (אותו כתב על אייבי נתן), "גן של שושנים", "אחינועם לא יודעת" ועוד.
שירים נוספים בולטים שכתב גפן: "ערב של יום בהיר" של אפרים שמיר, "יונתן סע הביתה" של אושיק לוי, "קר שם בחוץ" של רמי קלינשטיין, "מקום לדאגה" של מתי כספי, "הנסיך הקטן" ו"יכול להיות שזה נגמר" של שם טוב לוי, ״אין מדינה לאהבה״ של צביקה פיק ו"שיר לשירה" של קורין אלאל.
גפן עסק גם בכתיבה עיתונאית. הוא כתב שנים רבות (1972–2013) מדור פובליציסטי קבוע במוסף "סופשבוע" של העיתון "מעריב". הוא גם היה אחד מקבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, ישעיהו בן-פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור) שפרסמה בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שהתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ועוררה הדים ציבוריים רבים בעקבות הביקורת שכלל על התנהלות המלחמה.
ככותב וכפעיל פוליטי ביטא גפן עמדות של שמאל וסירב לכתוב שירים ללהקות צבאיות. הוא הביע עמדות נגד מלחמת לבנון הראשונה והכיבוש בשטחים. הוא ספג איומים על חייו וקריאות לחרמות על יצירתו. הוא טען: "אני רואה לעצמי חובה לבקר ולכתוב על עוולות קטנות, אבל אני לא רואה עצמי כפותר אותן".
ב-1982, בעת מלחמת לבנון הראשונה, הצטרף גפן להופיע במסגרת שירות מילואים יחד עם דויד ברוזה ויהודה עדר בפני חיילים בדרום לבנון. על אף שמיתן את רוב אמירותיו בפני החיילים, הורד גפן מהבמה לאחר שהפציר בחיילים שהופיע מולם לא להיכנס לביירות.
לאחר המלחמה היה מהבולטים שבמתנגדיה, והופיע בעצרת "שלום עכשיו" בקריאה לחקור את טבח סברה ושתילה. את ביקורתו על המלחמה חזר גפן לבטא ב-1984 במופע עם שלמה גרוניך "הווי ובידור".
בחלוף השנים העלה גפן מופעי שירה סאטיריים רבים, שכללו מערכונים שלו, תרגומי שירים מאנגלית והופעות אורח של זמרים. בין מופעיו: "מכתבים למערכת", יחד עם דני ליטני ומיקי גבריאלוב, "שיחות סלון" עם יצחק קלפטר, יעל לוי ודיויד ברוזה, איתו גם עלה המופע "דויד ויהונתן"; ״מראת פלאים״ עם דניאל סולומון ועוד רבים.
גפן היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נורית גפן מקובר, יש לו שני ילדים, שירה גפן ואביב גפן. אווה חדד הייתה אשתו השנייה, ממנה יש לו בת, נטאשה. גפן הוא גם אחיינו של שר הביטחון והרמטכ״ל משה דיין, ובן דודם של חברת הכנסת לשעבר יעל דיין ואחיה הבמאי והתסריטאי אסי דיין.
