עבור דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה, יום העצמאות הוא היום החשוב בשנה. "זה היום הנשגב ביותר. אני בן לניצולי שואה. שניהם היו במחנות ורוב משפחותיהם נספו בשואה. זה שיש לנו מדינה, זה דבר שאין למעלה ממנו.

"החלום הכי רחוק של הוריי היה שהגרמנים ייעלמו. אף אחד לא חלם על מדינה. לחשוב שיש לנו מדינה שהיא מעצמה, איך שלא נסתכל עליה: מדעית, רפואית, ביטחונית, בכל תחום. זה היה שיא החלומות שהתגשם בדורנו. זה בעיניי יום העצמאות – שלתוכו מתנקזת התגשמות החלום של כל הדורות. אפילו יום הכיפורים לא כל כך עוצמתי. זה יום שבו אני ממש רואה לנגד עיניי חלום".

היכן עומדת נציבות עובדי המדינה היום?
"עברנו שנים מאתגרות, אלו אתגרים שנוספים על האתגרים הרגילים. שוק העבודה מאוד משתנה. זה דבר שמשפיע גם על השירות הציבורי וגם על השוק בכלל. אנשים מחפשים יותר מוביליות מקביעות. מרגישים שתוך 5-3 שנים במקום עבודה מסוים הם מיצו את עצמם ורוצים לעבור".

מהם האתגרים?
"יש השתנות של הנורמות, כולל מערכת האיזונים של בית ועבודה. האדם מביא איתו לעבודה את הדאגות מהבית, וכשהולכים הביתה מביאים את הדאגות מהעבודה. יש הסתכלות הוליסטית. תוחלת החיים עולה, זה משפיע על שוק העבודה. ויש אתגרים מיוחדים לשירות הציבורי שמתחרה עם השוק הפרטי.

"גם מנעד המקצועות משתנה. יש תחומים מאוד פופולריים ותחומים שנעלמים. כיום אי אפשר למצוא חרטים למשל. זה מקצוע חיוני ויש בו הרבה כסף.

"יש מקצועות שיש בהם עודף, וזה אתגר לשוק העבודה בכלל ולשירות המדינה בפרט. הדברים האלה קבועים. בשנים האחרונות היו לנו אתגרים מיוחדים. למשל הקורונה. במדינת ישראל היו גם מערכות בחירות תכופות, וזה מוביל להתנהגות לא שגרתית.

"בשורה התחתונה, אני מסתכל על שירות המדינה, על העובדים עצמם. כשאומרים 'משאבי אנוש', אנשים מתמקדים במילה הראשונה, אבל צריך להתמקד במילה השנייה – אנחנו עוסקים בבני אדם. אני חושב שבתקופה המאוד מאתגרת הזאת, העובדים בשירות המדינה התגלו בגדלותם. היו אתגרים שנאלצנו להתמודד עמם. בגדול, לא רק ששירות המדינה צלח, אלא מעז יצא מתוק".

אמרת שיש תחרות עם השוק הפרטי. איזו תחרות?
"נכנסתי לתפקידי לפני הקורונה, וחשבתי שיהיה נכון להביא כמה תובנות מהשוק הפרטי. בין היתר, רציתי לאפשר לכלול עבודה מהבית או מרחוק. כשהתחלתי לדבר על זה, לא היו לנו פרטנרים לזה. אמרו שאנשים לא יעבדו. אמרתי שאני נותן קרדיט לעובדים. הם קודם כל באים לעבוד.

"בהתחלה יצאנו בפיילוט שהיה מיועד לגשר על הפערים של אימהות עובדות. בשירות המדינה השכר תלוי בדרגה, שאינה מבדילה בין מגדרים. הסטטיסטיקה מראה שנשים השתכרו פחות בעיקר בגלל כוננויות ושעות נוספות. אמא לילדים קטנים פחות גמישה. לכן אפשרנו לנשים עבודה מהבית בשעות גמישות יותר, וכשרצינו להתחיל את הפיילוט נתקלנו בהתנגדויות.

"אבל אז הגיעה הקורונה, ששלחה את כולם לעבוד מהבית. היא גם לימדה את כולם שיש על מה לדבר. המשרדים נתנו את הטכנולוגיה, וזה האיץ את המעסיקים לעודד עבודה מהבית. כשהמנהל מגיע למסקנה שהתפוקות לא ייפגעו, הוא או היא יכולים לאפשר את הגמישות הזאת. היד עוד נטויה. מחפשים דרכים לאפשר למנהלים להמשיך בדרך הזו".

הקורונה הייתה טראומטית לכל שוק העבודה בעולם.
"כולנו עברנו טראומה בקורונה. היה ממש פחד נוראי, אנשים נפטרו. התרחקת מאנשים ברחוב. הייתה התארגנות של הרבה משרדים ממשלתיים, אספנו מידע ממנהלות ומנהלים ונתנו משקל לטיפול בעובדים.

"כיום יש לנו כלים מתקדמים בדברים האלה, יש כלים פרטניים, כל מקרה לעצמו. בקורונה ראינו שכשאנשים הלכו הביתה, הייתה חסרה להם העבודה, האינטראקציה בין האנשים. בגדול, אחד הנכסים של שירות המדינה היה היציבות. כאן היה שיתוף פעולה גדול עם ההסתדרות. שירות המדינה הוכיח עצמו כמעסיק. מהר מאוד למדנו את הנוסחה שהוכיחה את עצמה כמאוד יציבה".

מה לקחתם מהתקופה הזאת?
"אנחנו לוקחים הלאה גם גמישות תעסוקתית וגם גמישות בחשיבה על מתן פיתרונות. פעם היית צריך לעמוד בתור לקבל שירות. הקורונה מאוד האיצה את הדיגיטציה. יותר ויותר שירותים ניתנים מרחוק. זה חיסכון גדול בכוח אדם ובזמן. יש לנו אתגר, והשאלה היא איך מתמודדים".

המדינה מחויבת למהלכים שלא קיימים בשוק הפרטי. איך אתם מתמודדים עם זה?
"שירות המדינה נושא דגלים חשובים, גם לי אישית. יש לנו נחיתות מול המגזר הפרטי, גם בנושא הכספי, ויש נקודה נוספת – אנחנו פועלים תחת חוק המינויים, שבמקום מסוים הוא מנוגד לאופן שבו אנחנו פועלים. אם אתה צריך לתקן את הרכב שלך, אתה לא עושה מכרז ולא מיון. גם לא בשיפוץ של בית. שמעת על מישהו שהוא טוב, ואתה הולך אליו. המדינה מחויבת לזה. מדינה מחויבת לערכים, למוסר ולשוויון. בין היתר לשוויון מגדרי, ולכן חוק המינויים מגדיר את זה.

"בשביל לתת את זה, אתה צריך לתת העדפה מתקנת לאוכלוסיות שנמצאות בתת-ייצוג בשירות המדינה. אנחנו מחויבים לכך. זה בא ליד ביטוי גם בשירותים שמותאמים לציבורים השונים. וגם למכרזים צריך לתת את ההעדפה המתקנת, ויש לנו גם מכרזים ייעודיים.

"מעבר לזה, יש את החינוך שאנחנו מחנכים את העובדים. כאן זה מסר למגזר הפרטי. לערכים. יש לנו 90 יחידות סומך. כל שנה אני בבליץ של פגישות עם כולם, ואני מדבר עם כולם על הדגשים, שאחד מהם הוא גמישות תעסוקתית. אנחנו עוסקים באנוש וחשוב לנו האנשים".

איזו מגמה אתה רואה בשילוב אוכלוסיות מגוונות בשירות המדינה?
"אנחנו רואים מגמה של שיפור גדול. יש אוכלוסיות שמצריכות טיפול מערכתי, ויש כאלה שמצריכות טיפול פרטני. בשילוב אנשים עם מוגבלות למשל, לא מספיק שאתה עושה רמפה. זה פותר את הבעיה למי שקשה לו ללכת, אבל לא למי שעל הרצף האוטיסטי. גם כאן מצאנו בהסתדרות פרטנר שמאוד זורם אתנו בדברים האלה.

"וגם הנושא של שוויון מגדרי, שבו שירות המדינה הוא דוגמה ומופת לאיך פעולה מצליחה. בדיוק השבוע פורסם דו"ח שוויון, ולדעתי אנחנו שם בגדול. בשירות המדינה יש יותר נשים מגברים, אבל ככל שאתה עולה בדרגות יש פחות נשים".

ולאן שילוב הנשים הולך?
"אני טענתי כמתמטיקאי שאנחנו יכולים להיות רגועים בעניין הזה, שירות המדינה צומח מלמטה למעלה והמצב למעלה משקף את המצב שהיה למטה לפני עשר שנים. השאלה היא אם המגמה נכונה.

"כיום בסגל הבכיר יש 46% נשים, וזאת קפיצה גדולה מאוד. אני עשיתי את המתמטיקה כבר בדו"ח הקודם. על כל משרד בסגל הבכיר יש יותר מתמודדות ממתמודדים. היחס היה 58 נשים מול 42 גברים, ובזכייה האחוז יותר גדול – 61% זכו במכרזים.

"אם זוכות יותר נשים, זה אומר שתוך שנה-שנתיים נהיה במצב שהשוויון המגדרי יצטרך להביא יותר גברים. בנושא המנכ"לים אין לנו שליטה, זאת בחירה של השרים. זה מודל יוצא מן הכלל לשילוב ולגיוון תעסוקתי. יש מודעות ואני מאוד גאה בדברים האלו. אני משקיע בזה הרבה".

בשנים האחרונות יש יותר מודעות בקרב חרדים וחרדיות לצאת ולעבוד. מה האתגרים שזה מזמן?
"ההשתלבות של חרדים במקומות העבודה יוצאת מן הכלל, בניגוד לחששות. אנשים פתאום רואים שהשונה ממך הוא אדם כמוך, ויש לו צרכים כמוך, אם אתה צמחוני או אוכל כשר.

"כך גם לגבי עולים חדשים ובני מיעוטים. יש לנו פתרונות מערכתיים ופרטניים למקרים ספציפיים. לפעמים אדם אחד שתכניס יכול ליצור שינוי של מגמה במקום העבודה. כשאני מסתכל על ההתפתחות של המדינה ב-75 השנים האחרונות, אני מאוד אופטימי. אני רואה חברה שהמחיצות בה נופלות. לא הופכים להיות אותו דבר. כל אחד שומר על ייחודו, והיא לומדת להכיל את הרב-גוניות שלה.

"כשאני מדבר על גיוון, אני לא עושה טובה למישהו. זאת טובה לחברה. כמו קונצרט – כל כלי מנגן תווים שונים, ומה שהופך את היצירה למושכת הוא ההרמוניה של כל הכלים. אני מביא את הבית שבו גדלתי, את התרבות שבה גדלתי. אין שני אנשים זהים. היופי הוא שכשמחברים קופסאות שונות, זה יוצר חשיבה מחוץ לקופסה. אני ממש אופטימי וגאה במדינה שלנו ובמה ששירות המדינה תורם".

כיצד בא לידי ביטוי שיתוף הפעולה שלכם עם ההסתדרות?
"עשינו הרבה דברים משותפים. למשל, בקידום אנשים ותיקים שאין להם תארים אקדמיים, אבל מביאים איתם ניסיון רב. אנחנו יודעים שיציאה מהבית מצריכה שעות רבות על הכביש – והעבודה מהבית התקבלה יפה בהסתדרות. קידמנו גם שעות נוספות מהבית לעובדים שאינם במשרת הורה.

"לגבי גיל הפרישה אנחנו לא דנים. זה בעיקר במגרש הפוליטי. אבל במגרש המציאותי, יש מחסור באנשים, והרחבנו את היכולת שלנו לאפשר הארכת העסקה עד גיל 71, בעיקר במקומות שיש בהם צורך. אנחנו חושבים על העובדים, על ההליך הביורוקרטי, ואנחנו מעוניינים להקל. עשינו שינויים דרמטיים כדי לצמצם את ההליכים.

"אנחנו עוסקים בנושא של האצלת סמכויות למשרדים, לתת קרדיט לעובדים וגם למנהלים. גם בהסכם האחרון יש הידוק קשר עם גמלאי שירות המדינה, ויש בו טיפול בפנסיה הצוברת. אנחנו באים לקראת העובדים – הכנסנו את בני המשפחה שמטפלים בהורים או בני זוג שתלויים בהם. אנחנו עובדים מול ההסתדרות ופתוחים לשמוע. הגישה שלי היא שמה שטוב לעובד טוב למדינה,  ואנחנו רואים בהסתדרות שותפה מלאה לכל דבר".

מה תרצה לאחל לקראת יום העצמאות?
"כנציב שירות המדינה שנחשף למנעד שהמדינה עושה, אני רואה את המכלול, את האנשים הנפלאים שעושים את הדברים הנפלאים האלה, ואין מאושר כמוני.

"אני מאחל שהמדינה תמשיך כך. הרבה פעמים אנחנו נוטים להיתפס לרעשי רקע. ידענו אתגרים, ואין לי ספק שאנחנו נוכל להם".