המזכ"לים וחברי ההנהגות של 11 תנועות נוער השתתפו בימים האחרונים במסע משותף בין חלקים שונים בחברה הישראלית. ביום יום, הם אחראים על פעילות חינוכית של מאות אלפי ילדים ובני נוער מכל רחבי הארץ. עקב המשבר החברתי סביב הרפורמה המשפטית, הם בחרו לעצור כדי ללמוד, לשוחח וכפי שהוגדרה מטרת המסע, "לחזק את הברית הציונית ואת היכולת שלנו לפעול יחד".
המסע כלל מפגש עם נשיא המדינה בבית הנשיא, מפגש עם משפחת די באפרת, ביקור בבית בן גוריון בתל אביב וסיורים בבית שמש, בהר הרצל, במוזיאון גוש קטיף ובאנדרטת יד מרדכי. חלק מהסיורים הודרכו על ידי המזכ"לים עצמם.
תנועות הנוער שהשתתפו במסע מגיעות מכל חלקי החברה הישראלית: דתיים וחילונים, עיר וכפר, פריפריה ומרכז ועוד. באוטובוס שכונה 'האוטובוס הלאומי' נסעו חברי ההנהגות של הצופים, הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר, בני עקיבא, תנועת תרבות, מכבי צעיר, אריאל, האיחוד החקלאי, נחשונים והנוער הלאומי-בית"ר.
המסע תוזמן לתקופה שבין יום השואה לימי הזיכרון והעצמאות, על מנת לקשור אותו למועדים העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל וכן למחלוקת על הרפורמה המשטרית המתקיימת במים אלו. לאורך כל המסע השאלה על תפקידן של תנועות הנוער בימים אלו הייתה תלויה באוויר.
בשיחה שהתקיימה לאחר ביקור חברי הנהגות תנועות הנוער במוזיאון מגורשי גוש קטיף סיפר נפתלי דרעי מזכ"ל מועצת תנועות הנוער על התמודדות תנועות הנוער בזמן ההתנתקות. "ההתנתקות היא סוגיה פוליטית ולרוב במת"ן אנחנו בוחרים שלא להתערב או לנקוט עמדה בסוגיות פוליטיות. אבל הבנו שהפעם לא תהיה ברירה אלא לעשות משהו כי לאירוע הזה יהיו השלכות לחברה הישראלית כולה. למפנים ולמפונים".
"כמובן שעוצמת האירוע הייתה שונה מתנועות הנוער הדתיות שלא האמינו שההתנתקות תקרה עד הרגע האחרון, לבין שאר תנועות הנוער שההתנתקות היא פחות אירוע רגשי עבורן", המשיך דרעי, "בעיקר מה שהחלטנו שאנחנו צריכים להתמודד עם היום שאחרי ביחד: כינסנו את הנהגות תנועות הנוער דאז לכנס בשדרות וקיימנו סיורים של תנועות הנוער הכחולות בגוש קטיף".
בשיחה עמדו חברי הנהגות תנועות הנוער על חשיבותה של ההחלטה לשמור על החברה הישראלית בתוך המאבק כנגד ההתנתקות. "יש חשיבות באמירה של ללכת עד הקצה ואז להסתובב. אני תוהה על היכולת של החברה שלנו, ואני מדברת על כלל הציבורים, לשמור על גבולות", אמר מיה גבע, מזכ"לית תנועת הנוער העובד והלומד, "יכול להיות שהשיח ברשתות החברתיות מחזק את הקיצוניות ומקשה על הצבת הגבולות הזאת". אייל כהן מהשומר הצעיר אמר ש"בשביל זה צריך לחנך לדמוקרטיה במובן המהותי. לחיות עם אנשים שונים ולאהוב את השונות".
המשתתפים סיפרו על ההתלבטויות בגיבוש עמדות חינוכיות במציאות הנוכחית. "אחד המשפטים שליוו את תנועות הנוער היו 'התבונה לראות, האומץ לרצות, הכוח לבצע'", אומרת נטע רודוביץ מתנועת 'תרבות', "בתקופה הזו, לא רק בישראל, זה קשה עד בלתי אפשרי שיהיה לנו את 'התבונה לראות'."
שמואל ורון מהשומר הצעיר סיפר על תחושה מעורבת בהפגנות נגד הרפורמה שבהן תנועתו משתתפת. "אני לא יודע אם באמת הולכת להסתיים הדמוקרטיה ונחייה בדיקטטורה, אולי אני שאנן. בהפגנות יש כלפי 'השומר הצעיר' הרבה הערכה עכשיו וזה נחמד, כי אנחנו נתפסים כתנועה מגזרית. אבל אני מסתובב בהפגנות, וחלק מהשלטים גורמים לי להתכווץ".
גל פורת מהנוער העובד והלומד תהתה האם גיבוש אמירה משותפת לתנועות היא מטרה בפני עצמה. "נניח שנמצא אמירה משותפת. האם זה משנה אם הולכים אחרינו? או שעצם זה שמצאנו אמירה זה מספיק?".
השאלה על תפקידן של תנועות הנוער בזמן משבר חברתי ליוותה גם את הביקור בקיבוץ יד מרדכי, שכלל סיור במוזיאון שמציג את מרד תנועות הנוער בגטו ורשה. מזכ"לית השומר הצעיר, רונית שניר, הדריכה את הסיור ושרטטה את נקודות החיבור. "אני חושבת שיש לנו מה לקחת השראה מהארגון היהודי הלוחם, שהוביל את המרד בגטו", אמרה, "זו היתה קואליציה של תנועות נוער מקצוות פוליטיים שונים, שפעלו למען מטרה משותפת".
