העצים בהקו בירוק הבוקר מול השמיים הכחולים בחלקות הצבאיות בבית העלמין חולון-בת ים. מתחתיהם, גם השנה כמו בכל יום הזיכרון, התכנסו משפחות שכולות, חיילים, נציגי גופים ממשלתיים, וחניכי תנועות נוער כדי לזכור את הנופלים.

רותי וצבי מאירי התלבטו אם להגיע היום. "יש לי חששות שבמהלך הטקס יתחילו עימותים בין הצדדים בבית הקברות, זה קו אדום שאסור שיחצה אותו", אומר צבי, שאחיו שלמה נהרג בתאונת דרכים בדרך לבסיס ב-1988. "אם לא הייתי בא זה היה בגלל זה, לא בגלל דעתי על הפוליטיקאים אלה בגלל החשש מחילול היום. החלטתי לבוא כי חשבתי שממלכתיות היום יותר חשובה, מקווה שיעבור בשלום. היה ניתן להחליט להיות רגישים ולא לבוא חלק מהאנשים".

"אני חושבת שבכלל זה לא מקום לפוליטיקה ביום הזה", אומרת רותי. "צריך להיות נציג המדינה אבל זה לא מקום של הממשל במובן הפוליטי. צריך נשיאות, צבא. נציגי שלטון שלא מפלגים. אם המשבר יביא לחשיבה מחדש של היום הזה זה יהיה טוב. ממלכתיות ואיחוד זה מעל הכל".

חששותיהם של צבי ורותי התאמתו כשמספר בני ובנות משפחות שכולות החלו לשיר את ההמנון הלאומי במהלך נאומה של שרת התחבורה מירי רגב, מה שהוביל לעימותים עם בני משפחות שכולות אחרים. שוטרים ובני משפחות שכולות נוספים שהיו במקום ניסו להשתיק ולעצור אותם עד שהפסיקו לשיר.

עמדתה של יעל להב (50) מהרצליה ברורה נגד הממשלה ונגד השרה רגב שנאמה במקום. "שליחה של נציגות ממשלה שהורסת את המדינה, פוגעת בחופש האדם ובדמוקרטיה זה הדבר האחרון שאני צריכה לשמוע ביום הכי קדוש בשנה", אומרת יעל, שאביה, משה ברעם, נפל בעת שירותו בשנת 1975. "זה לתקוע אצבע בעין של המשפחות השכולות. ראוי שיישלח נציג הצבא ולא נציגת הממשלה השנויה במחלוקת".

"יש דברים יותר חשובים מהפוליטיקה"

לאחים שמי, מזל, אברם, דוד, משה ושרה, הפוליטיקה לא הייתה שיקול אם להגיע להנציח את בן דודם יהודה חבר, צנחן שנפל במלחמת יום הכיפורים בגיל 22. "אם הפוליטיקאים יודעים שהגעתם יכול לגרום לסכסוכים, אז צריכים לא להגיע", אומר אברם, "צריך לעבור את היום הזה בשלום. האויבים מסתכלים ומחכים לרגע שתיסדק האחדות העם".

משפחת רגב, שהגיעה לקברו של יובל רגב, שנהרג ב-1995 בפיגוע סמוך לכפר דרום (צילום: דפנה איזברוך)

"זה בסדר שתבוא מירי רגב לדבר. זה לא משנה לנו, "אמר אברהם רגב, שהגיע יחד עם אשתו פנינה וביתם עינת גלעדי לקברו של בנם ואחיה יובל רגב, חייל גבעתי שנהרג ב-1995 בפיגוע בדרכו לבסיס ליד כפר דרום.

"אנחנו באים היום במטרה מסויימת: להיות יחד עם עם ישראל. לא צריך את היום הזה בשביל לזכור את יובל; אנחנו עולים לקבר כל שבוע ויובל איתנו כל הזמן, אנחנו באים היום לכבד את אלה שמכבדים אותנו," הוסיפה פנינה רגב.

משפחת רחימוב לא התלבטה, והיה להם ברור שיעלו כבכל שנה לקברו של אל"מ יצחק רחימוב, שנפל בהיתקלות עם מחבלים בלבנון ב-1990 כשהוא בן 39. "אנחנו משפחה עם דעות מעורבות, צריך לשים אותם בצד כדי לכבד את הנופלים", אומרת מיכל רחימוב, אלמנתו של יצחק. "גם בליל הסדר שמנו את חילוקי הדעות בצד כי יותר חשוב לנו להתאחד כמשפחה. כל שנה מגיעים פוליטיקאים לנאום ובדרך כלל המיקרופונים מתקלקלים וזה לא מפריע לנו. יש דברים יותר חשובים מאשר הפוליטיקה".

משפחת רחימוב, שהגיעה לקברו של אל"מ יצחק רחימוב ז"ל, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בלבנון ב-1990 (צילום: דפנה איזברוך)

גם לשיר כהן 20,  ובן אטיאס, 22, היה ברור שמגיעים להנציח את דוד של שיר, משה כהן, שנהרג  בתאונת אימונים ב-1987, כשהיה מפקד בתותחנים. "שמענו על ההתנגדות לדברים של הפוליטיקאים היום, אנחנו לא מעורבים בפוליטיקה. בטח לא ביום שכזה."