מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, מתח ביקורת חריפה על משרד הרווחה בנוגע להשמת ילדים בסיכון בפנימיות, באומנה ובאימוץ. זאת כחלק מדו"ח המבקר שפורסם היום (שלישי).
לדברי המבקר, משרד הרווחה "אינו מקיים מרכיבים בסיסיים של טיפול בילד שהוצא מהבית שבאחריותו", ובנוסף "אינו מנהל את תהליך הוצאת הילדים בסיכון מהבית על בסיס מידע מהימן ומתוקף, תוך קביעת יעדים וסטנדרטים ברורים ותוך פיקוח ובקרה על העמידה בהם".
יותר מאלף ילדים מתחת לגיל 8 הוצאו לפנימיות בניגוד לנהלים
כך למשל, ביישום מדיניות "הבית הקבוע", מדיניותו הרשמית של המשרד, שקובעת כי במקרה של הוצאת ילד מביתו יש לתעדף את חזרת הילד לביתו לאחר שיקום הוריו, או את מסירתו לאימוץ; אחריהן מדורגות ההשמה באומנה וההשמה בפנימייה, שבפועל כלל אינה מיושמת' והשירותים האמונים על יישומה אינם עובדים בשיתוף פעולה.
בפועל, רק 10% מהילדים השוהים במסגרות חוץ-ביתיות חוזרים לבית ההורים הביולוגיים שלהם, ופחות מ-1% מוצאים בית מאמץ. רוב הילדים נותרים במסגרות חוץ-ביתיות: 67% מהם בפנימיות, והיתר באומנה (33%). ל-87% מהילדים באומנה לא נקבעו תוכניות טיפול כנדרש בחוק האומנה ובתקנון העבודה הסוציאלית. נוסף על כך, אורך הליך אימוץ בישראל נמשך 26 חודשים בממוצע, כפול ממשך הזמן המרבי המוגדר בדין.
חמור מכך, 1,149 ילדים מתחת לגיל 8, מהם 474 ילדים מתחת לגיל 5, הוצאו לפנימיות במקום למשפחות אומנה בשנים 2021-2016, שלא בהתאם להנחיות, בהן הוגדר שהגיל המינימלי להוצאה למסגרת פנימייתית הוא 8 שנים. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, אף התייחס לכך באופן מיוחד, ואמר כי "מציאות של מאות ילדים בני פחות מ- 5 בפנימיות צריכה לזעזע ויש לשנותה בהקדם", ושזהו "עוול חמור עבור אותם ילדים".
ילדים ללא בית: רק 3% מתקציב התכנית מופנה למסגרות קבועות
מתוך תקציב שעמד על כ-970 מיליון ש"ח בשנת 2021 ויועד לטיפולים בילדים שהוצאו מביתם ולשיקום הוריהם, 2% בלבד הוקצו לשיקום ההורים (כ-20 מיליון שקל), אחוז אחד בלבד לאימוץ (כ-10 מיליון שקל). לעומת זאת, 21% מאותו תקציב הוקצה לאומנה (כ-200 מיליון שקל), ולא פחות מ-76% הוקצה לפנימיות (כ-740 מיליון שקל).
כך למעשה, רוב רובו 97% מתקציב זה הוקצה למסגרות הזמניות (אומנה ופנימיות), ושלושה אחוזים בלבד הוקצו למציאת בית קבוע עבור הילדים (חזרה לביתם או אימוץ). זאת, למרות שעלות הטיפול בילד שהוצא מביתו והושם בפנימייה היא הגבוהה מבין האפשרויות האחרות: העלות החודשית לילד שהושם בפנימייה, כ-11,900 שקל, היא פי כשלושה מהעלות החודשית לילד שהושם באומנה, כ-3,900 שקל, ופי שישה מהעלות החודשית לילד שאומץ כ-2,000 שקל.
ילדים "זרוקים" במסגרות זמניות: 35% מהילדים באומנה זמנית נשארים בה יותר מ-4 שנים
המבקר מצא גם ששיעורי ההשמות באומנה בישראל נמוכים מאלו שבמדינות אחרות, והוא עומד על 27% השמה בלבד, זאת לעומת ממוצע של 57% במדינות אירופה, ארה"ב ואוסטרליה. לעומת זאת, שיעור ההשמה בפנימיות בישראל גבוה מהמקובל במדינות אחרות, ועומד על 73% לעומת ממוצע של 39% במדינות הנבחרות.
בנוסף, בניגוד לסיווג אומנת החירום, המיועדת לילדים שבשל חשש לשלומם נדרש להם סידור מגורים מחוץ לבית הוריהם באופן מיידי, כפתרון זמני לשלושה חודשים, המבקר מצא שרק כשליש מהילדים המושמים באומנת חירום שוהים בה עד שלושה חודשים. זאת בעוד ששיעור ניכר מהם, 44%, שהם 320 ילדים, שוהים במסגרת זו מעל לפרק הזמן המרבי המותר בחוק, שהוא חצי שנה. 12%, שהם 89 ילדים, שוהים באומנת החירום שנה ויותר.
באופן כללי, כ-35% מהילדים המושמים באומנה שאיננה אומנת חירום נשארים בה גם לאחר ארבע שנים, וכמחצית מאלה שוהים בה פרק זמן כפול מכך ואף יותר, זאת שלא בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הרווחה בשנת 2004 שהגדיר כי פרק הזמן המרבי לשהייה באומנה יהיה ארבע שנים.
ילדים ללא הזדמנויות: רק 49% מבוגרי הפנימיות מסיימים 12 שנות לימוד, ורק 7% מגיעים לרף הכניסה לאוניברסיטאות
בדו"ח זה, לראשונה, נותחו נתונים של בוגרי אומנה ופנימיות של משרד הרווחה לאחר גיל 18, כאשר המשרד מעולם לא בדק את ההבדלים בין ילדים שהושמו באומנה לילדים שהושמו בפנימיות בבגרותם.
הנתונים עגומים, אך כן מראים שהשמה באומנה משפרת את מצב המושמים ומעניקה להם יותר הזדמנויות מהשמה בפנימיות. בביקורת נמצא כי 25% מבוגרי הפנימיות ו-19% מבוגרי האומנה חוזרים לקבל שירותי רווחה בבגרותם, זאת לעומת 2% בלבד מהאוכלוסייה הכללית. 13% מבוגרי הפנימיות ו-10% מבוגרי האומנה מקבלים גמלת הבטחת הכנסה בשל הכנסות נמוכות, לעומת 3% בלבד מהאוכלוסייה הכללית.
רק 49% מבוגרי הפנימיות סיימו 12 שנות לימוד, זאת לעומת 61% מבוגרי האומנה. 19% מבוגרי הפנימיות ו-32% מבוגרי האומנה זכאים לתעודת בגרות, ורק 7% מבוגרי הפנימיות ו-20% מבוגרי האומנה הוציאו בגרויות עם ממוצע ציונים המספיק לרף הכניסה לאוניברסיטאות. 9% בלבד מבוגרי הפנימיות מתחילים תואר ראשון, זאת לעומת 23% מבוגרי האומנה.
23% מבוגרי הפנימיות שהוו במעצר או מאסר, זאת לעומת 9% מבוגרי האומנה ו-3% בלבד מהאוכלוסייה הכללית. כך שלמעשה, סיכוייו של בוגר פנימייה לשהות במעצר או במאסר בבגרותו הם פי 8 ביחס לסיכויים של בוגר באוכלוסייה הכללית ופי 2.5 מאלו של בוגר אומנה.
2.4% מבוגרות הפנימיות ילדו בהיותן קטינות (מתחת לגיל 17), כך גם 1.6% מבוגרות אומנה, לעומת 0.7% מהאוכלוסייה הכללית. גם כאן, סיכוייה של נערה בפנימייה ללדת לפני גיל 17 הם פי 6 ביחס לנערה באוכלוסייה הכללית, ופי 1.5 מאלו של נערה באומנה.
ילדים ללא בית לחזור אליו: 91% מהאימהות לילדים שיצאו מהבית לא עוברות שיקום
למרות שמדיניות "הבית הקבוע" של משרד הרווחה קובעת שכאשר ילד מוצא מביתו יש לפעול לשיקום ההורים המולידים על מנת שהילד יוכל לחזור לביתם, הביקורת מצאה כי 91% מהאימהות לילדים שהוצאו מביתם בשנת 2017 לא השתתפו בשום תוכנית במימון משרד הרווחה לפני הוצאת ילדיהן מהבית ולאחר ההוצאה.
המבקר מייחס נתון זה לשיעורי התקציב הנמוכים לתוכניות אלו (כאמור מעלה, 20 מיליון שקל לעומת 940 מיליון שקל למסגרות חוץ-ביתיות), כאשר הקשיים בטיפול בהורים אלו מונעים מההורים לקבל את הטיפול שהם זכאים לו, ומילדיהם לשוב לביתם.
המבקר ציין לטובה כי משרד הרווחה מפעיל תוכניות המיועדות למשפחות שמצב הסיכון והתפקוד ההורי בהן לא השתפרו גם לאחר שקיבלו את המענים הקיימים בקהילה, שמטרתן לקדם מציאת בית קבוע, חזרה לבית ההורים המולידים או אימוץ דרך יישום תכנית הפיילוט "בשביל המיטיב" לטיפול ממוקד במשפחות בסיכון להוצאת ילד מביתן או בכאלו שבהן ילד כבר הוצא מהבית, שהובילה להגדלת שיעור הילדים שמצאו בית קבוע.
עם זאת, צוין כי תכנית זו פועלת רק ב-7% מכלל הרשויות (18 רשויות מתוך 255), וכי התוכנית פועלת במתכונת מצומצמת ומיושמת בטיפול של רק כ-2% (172 בממוצע בשנה) מכלל הילדים השוהים במסגרות חוץ-ביתיות (11,459 בממוצע בשנה).
ילדים ללא סיכוי לחיים טובים יותר: משרד הרווחה מנצל פחות משני שליש מהתקציב המיועד למשפחות מאמצות
גם הילדים שבסופו של דבר כן אומצו על ידי משפחות קבע, מופקרים על ידי המדינה. הביקורת מצאה שבשנים 2021-2016 משרד הרווחה ניצל בממוצע 62% בלבד מהתקציב המיועד למתן שירותי טיפול וליווי למשפחות מאמצות, אשר עמד בממוצע על כ-1.2 מיליון שקל בלבד בשנים אלו. החל משנת 2018 חלה ירידה הדרגתית בגובה התקציב, ובסך הכול ירד התקציב המאושר בתקופה זו בכ-42%. גם בנסיבות אלו שבהן התקציב קטן, שיעור ניצולו היה חלקי והגיע בשנת 2021 לכדי 70% בלבד.
מספר המשפחות שקיבלו סיוע ירד בהתאם ב-52% בתקופה זו, מ-91 משפחות בשנת 2018 ל-44 משפחות בלבד בשנת 2021. משפחה מאמצת בשנה זו קיבלה מהמדינה כ-2,000 שקל בחודש, משפחות אומנה קיבלה 3,000-5,000 שקל בחודש, פי 1.5 עד 2.5 יותר ממשפחה מאמצת, אף שבמקרים רבים מדובר באותם ילדים ובאותן משפחות. בפועל, רק כ-3-5% מהמשפחות המאמצות מסתייעות בשירותים הניתנים מהמדינה.
מדיניות משרד הרווחה היא לתת קדימות לזוגות הטרוסקסואלים באימוץ ילד, ורק במצבים מיוחדים הוא מאפשר למסור ילד לאימוץ על ידי זוגות חד-מיניים. בשנים 2021-2013 נמסרו שבעה ילדים לאימוץ לזוגות חד-מיניים מתוך 835 הילדים שנמסרו לאימוץ, דהיינו פחות מאחוז אחד. לשם השוואה, באנגלייה שיעור הילדים שאומצו על ידי זוגות חד-מיניים היה 15% מכלל הילדים שאומצו בשנת 2021. כל הילדים שנמסרו לאימוץ לזוגות חד-מיניים בישראל הם עם צרכים מיוחדים או ילדים מעל גיל שנתיים.
