הממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד הכלכלה, דחה ב-2014 את ההסכם שחתמה ההסתדרות הלאומית עם תאגידי כוח האדם הזר בענף הבניין המפריד בין העובדים הזרים לשאר העובדים בענף, בטענה כי ההסתדרות הלאומית היא "ארגון מטעם" ופעולתה אינה משרתת את אינטרס העובדים, אלא את האינטרס של המעסיקים.

בפסק הדין שניתן אתמול על ידי שופטי בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיא יגאל פליטמן, חיזקו השופטים את החלטת הממונה וקיבלו את טענת ההסתדרות הכללית כי הסתדרות הלאומית אינה יכולה לייצג עובדים בענף הבניין וכי היא פועלת בשיתוף פעולה עם המעסיקים ומטעמם. בית הדין קבע כי עצם ההפרדה ההסכמית בין העובדים הזרים לבין העובדים הישראלים פוגעת בערך השוויון, עלולה ליצור הפליה ולקבע תחושות של ניכור, העדר שייכות ונחיתות חברתית.

בפסק הדין נידחו טענות ההסתדרות הלאומית כי סמכותו של הממונה במשרד הכלכלה מוגבלת אך ורק לשאלה אם הצד להסכם הינו מלכתחילה "ארגון עובדים" ולבחינת רמת היציגות מבחינה מספרית, ונקבע כך: "נוכח הפגיעה האפשרית בציבור העובדים ככל שיירשמו הסכמים קיבוציים שאינם כאלה (כאשר הממונה עשוי להיות "שומר הסף" היחידי למניעת רישומם); ובהתחשב במומחיותו של הממונה והיכרותו עם תחום יחסי העבודה – יש לפרש את הסמכות שניתנה לו באופן רחב, ולאפשר לו בדיקה מהותית".

בהתייחס לקביעתו העיקרית של הממונה שנגעה להיותה של ההסתדרות הלאומית במקרה זה "ארגון מטעם" באופן שאינו מאפשר להכיר בה כארגון העובדים של העובדים הזרים וכי "ההתארגנות היא פסולה שכן היא נעשתה ע"י המעסיקים ומטעמם", שוכנע בית הדין הארצי כי הראיות שהוצגו על ידי ההסתדרות הכללית היוו בסיס מנהלי מספק להחלטת הממונה, כי הצטרפותם של העובדים הזרים ללאומית לא הייתה הצטרפות וולונטארית ואותנטית ולפיכך הלאומית אינה יכולה להיחשב כארגון עובדים יציג לצורך חתימת ההסכם. "הראיות שהוצגו בפני הממונה מלמדות על מעורבות פעילה של המעסיקים בעצם התארגנותם (או ליתר דיוק ארגונם) של העובדים בארגון עובדים; בחירת ארגון העובדים אליו יצטרפו; ואף החתמתם של העובדים בפועל על טפסי הצטרפות (ולא רק העברה טכנית של הטפסים כפי שנטען), באופן הפוגע באופן ממשי בוולונטאריות של ההצטרפות", נכתב בפסק הדין.

ההסכם השני אליו התייחסו השופטים בפסק הדין, הוא הסכם קיבוצי מיוחד מול חברת עמישב שירותים בע"מ, חברת שמירה החברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל – ארגון מעסיקים אשר חתום מול ההסתדרות הכללית על הסכמים קיבוציים כלליים בענף השמירה.
גם כאן ההסתדרות הלאומית חתמה על הסכם קיבוצי ניפרד. לאור התנגדות ההסתדרות הכללית וטענתה ששוב ההסתדרות הלאומית פועלת כ"ארגון מטעם" המעסיק, החליט הממונה לדון בנושא ואף קבע מועדים להגשת ראיות, אך ההליך בפניו הוקפא נוכח טענת הלאומית כי אין לממונה סמכות לדון בטענות ההסתדרות הכללית.

בהמשך לקביעותיו העקרוניות בדבר סמכות הממונה בעת רישום הסכמים קיבוציים, קבע בית הדין הארצי גם פה כי הממונה רשאי לדון בבקשת ההתנגדות שהגישה ההסתדרות הכללית בהקשר להסכם זה, לקיים דיון מנהלי בפניו ולקבל החלטה המקבלת או דוחה את ההתנגדות ובהתאם לכך לרשום את ההסכם כהסכם קיבוצי או לסרב לרשמו.

פניית ההסתדרות לבית הדין נעשתה בסיועו של יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ יצחק מויאל, יו"ר ההסתדרות במרחב תל-אביב גרשון גלמן ועל ידי ראש הלשכה המשפטית באגף לאיגוד מקצועי עו"ד איריס ורדי, וכן עורכי הדין חנה שניצר, מירי מלכי, אורן שרם, סיון רדיאן מהלשכה המשפטית ועו"ד שי תקן ממשרד פישר בכר ושות'.

מההסתדרות הלאומית נמסר בתגובה כי:

"הבאת עשרות רבות של פועלים זרים באוטובוסים מאורגנים לבית ההסתדרות הכללית לטובת החתמה על טפסי הצטרפות אינה 'התארגנות מטעם' ?

"גם בפני בית הדין וגם בפני יצחקי הובאה בשעתו דוגמת הבאתם באוטובוסים של עובדים זרים לבית ההסתדרות הכללית לטובת החתמה על טפסי הצטרפות , דוגמה שאף זכתה לסיקור נרחב בתקשורת, אלא, שגם בית הדין וגם יצחקי בחרו להתעלם מהעובדות.

"פסק הדין עומד בבסיס התמודדותו של שוק העבודה עם המונופול הגדול – ההסתדרות הכללית. כל ארגון המבקש  לייצג עובדים נאמנה נתפש בעיני ההסתדרות הכללית כמי שמכרסם במונופול ונאלץ לספוג תקיפות והכפשות אשר אין להן כל בסיס.

"ההסתדרות הלאומית, בכל הקשור להתארגנות עובדים הזרים,  פעלה בדיוק כפי שפעלה ההסתדרות הכללית.

"צר לנו,  כי בית הדין הכריע בעניין העובדים הזרים כי לממונה על יחסי עבודה קיימת סמכות מנהלית רחבה של שיקול דעת אנו סבורים כי לממונה היו שגיאות רבות והתנהלות חסרת תום לב באשר התנהל באופן לא שוויוני כלפי ההסתדרות הלאומית תוך העדפה ברורה של ההסתדרות הכללית ובעניין זה אנו שוקלים את המשך צעדנו בבג"ץ".