"אם נטע ברזילי הייתה מתמודדת השנה, היה לה קשה מאוד לנצח", אומר עובד קראוס (46), חובב אירוויזיון ותיק ומחבר הספר "אירוויזיון" שיצא לאור השנה. הוא מלווה את האירוויזיון מקרוב מאז הזכייה ההיא של דנה אינטרנשיונל ב-1998, ולמרות הרגשתו שהתחרות השנה קשה מאוד, הוא אופטימי לגבי סיכוייה של נועה קירל לסיים במקום מכובד.

"האירוויזיון השנה חזק מאוד", הוא אומר, "לורין השבדית חזקה, גם הפיני שהשיר שלו חרך את אירופה ואין מקום שלא מכירים אותו. הוא גם נתן הופעה טובה בחצי הגמר. גם נועה שכולם מדברים עליה. זאת לדעתי תהיה השלישייה הראשונה. צריך לשים לב גם לשווייץ, בלדה נהדרת שיכולה להפתיע לדעתי, בשופטים היא יכולה להגיע רחוק, וגם נורבגיה לא רעה בכלל".

קראוס בן ה-46 הוא יזם ואיש היי-טק שמתגורר ברמת גן. הוא הוציא בחודש שעבר בהוצאה עצמית מהדורה ראשונה של הספר "אירוויזיון", שסוקר את התחרות מראשיתה ב-1956, כולל טבלאות של כל התוצאות והסטטיסטיקות, וגם הסיפורים מאחורי הקלעים, שיש שיקראו להם רכילות, אבל הוא מעדיף לקרוא להם "צבע".

זה הספר הראשון שמגולל את ההיסטוריה של התחרות, וכולל עובדות וסיפורים שלא סופרו מעולם. בימים אלה פועל קראוס מול הוצאות שונות בארץ ובעולם להפצת הספר. "אני מתכנן בהמשך להוציא את ספר הקדמים האולטימטיבי".  

מעיתונאי ספורט לחבר בצוות ההפקה של האירוויזיון

קראוס עוקב אחרי התחרות כבר משנות ה-80, אבל תחילת דרכו העיתונאית הייתה דווקא בעולמות הספורט. "הייתי איש קול ישראל ברדיו מגיל 16 עד 19, כתבתי במדור הספורט של 'ידיעות אחרונות' מגיל 14 עד 17, ועבדתי במחלקת הספורט של הערוץ הראשון מגיל 16 עד 20. הייתי גם סגן עורך המגזין 'כדורסל' ונציג המגזין של פיב"א בישראל". בהמשך היה קראוס סוכן שחקני כדורסל וכדורגל, אימן את נבחרת האמנים והוביל אותה לזכייה באליפות העולם ובאליפות אירופה.

הוא קיבל כמתנת גיוס קלטות וידאו של כל תחרויות האירוויזיון אי פעם, וכך הכיר את התחרויות הישנות והקלאסיות שנערכו עוד לפני שהחל לעקוב אחרי התחרות. אחרי שחרורו מהצבא, ניצל את קשריו עם איגוד השידור האירופי (EBU) שמפיק את האירוויזיון, והשתתף בהפקת האירוויזיון בישראל ב-1999. "זו הייתה השנה הראשונה שהחזרות צולמו, וכל משלחת יכלה לצפות, לנתח, לשפר. היה לי הכבוד להיות חלק מהיוזמה הזאת".

האקרדיטציה (אישור הכניסה) של קראוס לאירוויזיון 1999 (צילום: אלבום פרטי)

אבל מפיק האירוע, אמנון ברקאי, שעשה לדברי קראוס עבודת הפקה נהדרת, חתום גם על החלטה הרבה פחות פופולרית. "הוא ביטל את התזמורת. זה היה משיקולים כלכליים. פרטיטורה מלאה לתזמורת יכולה לעלות 15 אלף דולר, ואני לא מגזים. העדיפו להשתמש בפלייבק". מאז התזמורת לא חזרה, למגינת לבם של חובביה הוותיקים של התחרות.

"'חי', 'הורה' ו'עולה עולה' היו צריכים לנצח"

ההחלטה להוציא לאור את הספר התקבלה ב-2018. "אחרי הניצחון של נטע והאירוח של האירוויזיון בישראל, החלטתי שהגיע הזמן. עבדתי על הספר 30 שנה, ויש בו הרבה דברים חדשים שלא נכתבו באף מקום עד היום. לא הכול יכולתי לכתוב, כי בכל זאת, בלב שלי אני עיתונאי. אז היו שמועות על ז'אן קלוד פסקל, שניצח באירוויזיון 1961 מטעם לוקסמבורג, שהשיר שלו 'אנחנו הנאהבים' נכתב עבור אהובו. שמעתי מיותר מבן אדם אחד שבן זוגו הוא שסידר לו לייצג את המדינה. אבל לא יכולתי לכתוב את זה בספר".

למה תחרויות כמו 1973, 1974 ו-1979 זוכות ל-5-4 עמודים בספר, ואילו תחרויות מ-20 השנים האחרונות לפחות מעמוד אחד?
"התמקדתי במאה ה-20, כי היה אז הרבה פחות מידע. מ-2000 והלאה יש רשתות חברתיות, הכול הרבה יותר מסוקר, ואפשר למצוא את כל הסיפורים בוויקיפדיה. אז לא רציתי לכתוב שוב דברים שכבר נכתבו".

זה קשור גם לחיבה שלך לתחרויות הישנות?
"אני חושב שהאירוויזיון היה בשיאו ב-1974-1973. אילנית אמנם זכתה במקום הרביעי, אבל שלושת השירים שעברו אותה היו כל כך טובים, שזה כמו לזכות במקום הראשון. אגב, עפרה חזה הייתה קרובה מאוד לזכות ב-1983. זה גם השיר הישראלי שאני הכי אוהב, וממש הגיע לה. בדקתי את זה, ממש עשיתי תחקיר, ובנקודות השיפוט שנתנו 12 נקודות לקורין הרמס (המנצחת מלוקסמבורג) ו-10 לישראל, זה היה ממש הבדל של קולות בודדים".

היו תחרויות נוספות שישראל "נשדדה" בהן?
"אבי טולדנו עם 'הורה' היה צריך לנצח. כתבתי בספר שננסי ברנדס אמר לשלמה צח שכדי לנצח הוא צריך לזרוק את הגרמנייה מהחלון. הוא צדק. גם 'עולה עולה' ב-1985 היה ראוי לניצחון, אבל התקלה במיקרופונים הרסה הכול. כשאתה שומע את השיר בגרסת האולפן, אתה מבין כמה נקודות שווים קולות המלווים. זה לפחות עוד 50-40 נקודות. זה מה שהיה חסר לו לניצחון".

"כוחו של האירוויזיון היה תמיד לאחד בין הקצוות"

לאורך 67 שנותיה עברה תחרות המוזיקה האירופית תמורות רבות: מתחרות שאנסונים צרפתיים ותזמורת חיה, הפכה עם הזמן לתחרות פופ שמתבססת על ערוצי נגינה מוקלטים. צוותי השיפוט המקצועיים איבדו מכוחם והוכנסה הצבעת ההמונים ששינתה גם היא את אופי התחרות. את מקומם של השירים והביצוע החי תפסה במידה רבה ההופעה הטלוויזיונית, שמתאמצת להיות זכירה בין 40 ומשהו השירים המתחרים, מה שלעתים בא על חשבון איכות השיר וביצועו.

אומרים על האירוויזיון החדש שההופעה בו חשובה יותר מהשיר. אתה מסכים?
"המארגנים קיבלו החלטה לפנות לקהל צעיר יותר, וזה בסדר. על מה דיברו יום אחרי חצי הגמר של ישראל? על ההופעה של נועה, לא על השיר. ובכל זאת, אני חושב ששיר טוב עם ביצוע יפה יכול לנצח הכול".

מה משותף לכל תחרויות האירוויזיון מ-1956 עד 2023?
"לפני כחודש דיברתי במפגש השנתי של מועדון חובבי האירוויזיון בישראל. אמרתי 'יש פה הומואים וסטרייטים, טרנסים, דתיים וחילונים, אנשים מכל הארץ – וכולנו פה כי יש לנו שיגעון לדבר. האירוויזיון התחיל כיוזמה לאיחוד מערב אירופה אחרי מלחמות העולם, וגם היום זה הכוח שלו, הוא מאחד אנשים מקצוות שונים'".

עם דורון מדלי והספר. "מתכנן בהמשך להוציא את ספר הקדמים האולטימטיבי" (צילום: אלבום פרטי)

לצד ענייניו העסקיים, הספרותיים והאירוויזיוניים, קראוס עוסק גם בפעילות פוליטית ואף הקים את הפורום הרוויזיוניסטי בליכוד. "אני פעיל פוליטי בווליום נמוך", מעיד על עצמו קראוס. "חשוב לי לשמר את המורשת הז'בוטינסקאית, שאני מרגיש שלא מספיק מכירים אותה. שיבקרו בבית ז'בוטינסקי, שישקיעו בתנועת הנוער בית"ר. אני בקשר עם הפוליטיקאים ודואג לקדם את זה".

מה דעתך על הרפורמה המשפטית?
"אני תומך ברפורמה, אבל אני חושב שנושא כל כך חשוב צריך לעבור בהסכמה רחבה. לא נוח לי עם המצב החברתי היום, עם האלימות. זה לא היה צריך להגיע למקומות האלה. כתומך ברפורמה, אפשר לנסות לשכנע, לא לדחוף בכוח את הדברים".

מהו שיר האירוויזיון הטוב בכל הזמנים?
"Un banc, un arbre, une rue של סברין, שייצגה את מונקו ב-1971".