פנחס ולרשטיין, 67, הוא אולי הנציג הבולט ביותר כיום לדור המייסדים של תנועת גוש אמונים. כשהיה בן 26, לאחר שלחם ונפצע במלחמת ששת הימים, ולאחר ניסיון לא מוצלח להשתלב בקיבוץ דתי, היה ולרשטיין בין מייסדי ההתנחלות עפרה. למעלה משנות דור, בין 1979 ל-2008 היה ראש המועצה האזורית מטה בנימין, ולאחר מכן שימש כמנכ"ל מועצת יש"ע.

ההיסטוריה כנראה תכיר בולרשטיין כאחד ממובילי מפעל ההתנחלויות, מפעל שעיצב את המציאות הישראלית. אולי ההיסטוריה תדע גם להכריע בויכוח המפלג את החברה הישראלית לגבי טיבו של השינוי שהובילו המתנחלים ומחיריו. אך כשפגשתי את ולרשטיין השבוע – פגישה שהתקיימה בבית התנועה הקיבוצית, לא פחות – מצאתי אדם חרד להווה ולעתיד בישראל, עם מבט ביקורתי, חריף ומפוכח.

ולרשטיין: "גם אם המאבק יציל את עמונה זה יבוא עם  מחיר יקר, שאני לא יודע אם עם ישראל מבין את המשמעויות שלו וגם אני לא מבין"

תער מחשבתו של ולרשטיין חד כאשר הוא מופנה למדינת ישראל ולמוסדותיה, וכן לעמותות השמאל מן הצד השני של המתרס הפוליטי; אך הוא אינו חד פחות ביחס ל"מחנה" ממנו הוא בא: יש לו ביקורת חריפה על הפוליטיקאים המחפשים הון פוליטי, הרבנים אשר טובלים ושרץ אי האחריות בידם, ומובילי מאבק עמונה המסכנים את עתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון ואת הדמוקרטיה בישראל, לדעתו.

"בג"ץ החליט החלטה לא ראויה," קובע ולרשטיין בנוגע לסוגיית עמונה. "בג"ץ קיבל החלטה פוליטית. אבל השאלה היא איך אתה מתמודד עם החלטה שכזו בחברה דמוקרטית".

"צריך לזכור שהבניה ביו"ש הייתה במטרה, בראש ובראשונה, להפוך את האזור הזה לחלק מהריבונות הישראלית. כלומר, אני חלק מהחברה הישראלית בכל תנאי, ולא חלק מהחברה הישראלית אם היא עושה רק את מה שאני רוצה" אומר ולרשטיין ומטעים שאף שהחלטת בג"ץ אינה צודקת בעיניו, ברגע האמת, אם לא יהיה מוצא חוקי, יש לקיימה.

בג"ץ הורה על הפינוי כיוון שישנם פלסטינים שטוענים לבעלות על הקרקעות של עמונה.

"בית המשפט לא קבע שהם בעלי הקרקע. הוא לא בדק שהם בעלי הקרקע בכלל. בוא לא נתבלבל, כל מי שמדבר על קרקע פרטית ערבית, משום מה זה מי שרוצים לפנות גם את כל הישובים ביהודה ושומרון. הקרקע שעמונה יושבת עליה, היא אמנם לא אדמת מדינה, אבל אין ערבי אחד שיכול להוכיח שהוא הבעלים של הקרקע".

עמונה, ארכיון (צילום: סוכנות AP).

פינוי והריסה של תשעה בתים בעמונה בשנת 2006. (צילום: סוכנות AP).

עמונה לא קמה בהחבא

ולרשטיין רואה עצמו כאחד ממקימי המאחז בעמונה. לדבריו, הוא זה שנתן את ההנחיה להקים את עמונה ועוד שורה של מאחזים, כתגובה להסכמי אוסלו ומחשש בטחוני להתנחלויות הקיימות בשטחי המועצה.

"עמונה עולה על הקרקע בתקופה בה הוחלט, במסגרת הסכם אוסלו, להקצות אחוזים מסוימים של שטחי קרקע לרשות הפלסטינית (שנת 1996, בעת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה – ש.נ.). קיבלתי החלטה שאת הנקודות השולטות על היישובים ברחבי מטה בנימין, יש לתפוס לפני שימסרו לכוחות פלסטינים. לא רציתי שהם יהיו במצב שהם שולטים על ישוב יהודי".

"צריך לזכור שאת הקמת עמונה לא עשינו בהחבא. קיבלנו תקציבים מהמדינה להקים תשתיות," אומר ולרשטיין וטוען בכך כי המדינה למעשה הכירה, רטרו-אקטיבית, בהקמת הישוב, חרף העובדה שהוקם ללא אישור.

ולרשטיין נושא עמו מסמך משנת 2002 עליו חתום עמיקם סבירסקי, עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות. המסמך מסכם את מצב 100 המאחזים ביהודה ושומרון. על פי המסמך מיעוטם של המאחזים יועד לפינוי, בעוד מרביתם יועדו לתהליך של תכנון והסדרה. עמונה נמצאת ברשימת המאחזים המיועדים לתכנון והסדרה.

"כבר ב-2002 היה סיכום שעמונה הולכת להמשך הליכי תכנון" אומר ולרשטיין בתוקף. "אולי אנחנו צריכים לתת את הדין על זה שעמונה לא המשיכה את תהליכי התכנון. אני מוכן לשלם על זה מחיר משפטי אם יתברר שעשיתי לא נכון".

ולרשטיין משוכנע שעמונה צריכה להמשיך ולהתקיים, ונתלה באישור שלאחר מעשה שניתן על ידי רשויות המדינה, בעוד שהוא מתעלם מהעובדה שהקמת המאחז, בזמנו, הייתה אסורה. "כל הישובים בישראל קמו כך", הוא אומר, "בדקתי 200 ישובים. חלקם קיבלו אישור 25 ו-30 שנה אחר הקמתם".

שר החינוך נפתלי בנט (צילום ארכיון: מרים אלסטר / פלאש 90).

שר החינוך נפתלי בנט.  "לדעתי הוא מצטייר כמי שמנסה להוכיח שהוא יכול לנצח את ביבי". (צילום ארכיון: מרים אלסטר / פלאש 90).

האמצעים והתכלית של מאבק

אך עם כל בטחונו בצדקת דרכו, נדמה שולרשטיין חרד יותר מהתוצאות השליליות של המאבק – שרק חלקו אמיתי, וחלקו מאבק מדומה, לשיטתו – כנגד החלטת בג"צ ורשויות המדינה.

לפני כחודש וחצי כתב במכתב שפורסם ב"מקור ראשון" מכתב חריף לתושבי עמונה. לשיטתו, הגישה של מתנחלי עמונה, כאילו מעמדה המשפטי של עמונה הוא כשל כל מפעל ההתנחלות מסכן את ההתיישבות. מבין הדברים עולה גישתו "הממלכתית" של ולרשטיין אשר קנתה לו מבקרים רבים בקרב הימין הקיצוני. במכתב כתב: "מנהיגי עמונה, מי שמכם? הלנו אתם אם לצרינו? האם מבחינתכם התקדמות והתיישבות הן בשיטת אפס או אחד – הצלחה או כישלון? אין כבר סבלנות לתהליכים מורכבים? כמי שהיה לו חלק בהקמת עמונה, כמו גם בבניית אותם אלפי בתים שלמענם אתם נחלצים כביכול, אני קובע שזו הוצאת דיבה מופקרת ומופרכת. מעמדם המשפטי של הבתים ברשימה הארוכה שלכם לא דומה ובטח שאינו זהה למעמד הבתים בעמונה".

מה דעתך לגבי המאבק בפינוי עמונה?

"מה הפירוש מאבק? מאבק בעמונה, משמעותו שנפלה החלטה של הממשלה. הרי אם אם תהיה החלטה מדינית שלא מפנים אז לא יהיה מאבק. כשאתה אומר מאבק משתמע שיש החלטה של הממשלה לכבד את החלטת בג"ץ".

"אם המאבק הוא לצורך 'צריבת התודעה' ומובטח שלא מרימים יד ולא מקללים ולא מגדפים שום איש מכוחות הביטחון, חובה לעשות את המאבק הזה. אבל אם, חלילה וחס, זה יעבור לפסים אלימים זה לא חשוב מי התחיל, מבחינת האחריות הלאומית. אם 'צריבת התודעה' משמעותה אלימות לצורך אלימות, אז אוי ואבוי לנו".

ולרשטיין: "מנהיגי עמונה, מי שמכם? הלנו אתם אם לצרינו? האם מבחינתכם התקדמות והתיישבות הן בשיטת אפס או אחד – הצלחה או כישלון? אין כבר סבלנות לתהליכים מורכבים?"

כיצד ינהגו אנשי עמונה ומתנגדים נוספים בפינוי הצפוי? כיצד תנהג הציונות הדתית?

"אני לא יודע ואני נזהר. אני לא רוצה להגיד דבר שאני לא יודע לומר אנה פניו", אמר.

ולרשטיין חרד מפני אמירות והתבטאויות, לרבות התבטאויות בעלות אופי תורני, שהתפרסמו בשבועות האחרונים. ביניהן תפילה שחיבר רב עמונה לשלומה של עמונה, ומנוסחת על פי המודל של התפילה המפורסמת לשלום המדינה: "בטל מחשבות שונאינו, הפר עצת אויבנו, כלה כל צר ומשטין מעלינו ואל תתן נחלתך לחרפה".

"עם 99 אחוז מהתפילה אני מסכים" אומר ולרשטיין, חובש כיפה כידוע, "ואולי הייתי מוכן להגיד אותם. אבל מי זה 'צר ומשטין מעלינו'? כשאני אומר את זה בשם המדינה, בתפילה לשלום המדינה, אז אני מתכוון לאויבים מבחוץ, אבל 'הפר עצת אויבנו', מי זה? מדינת ישראל? זה הבג"ץ? זה צה"ל? כל אחד יכול לבחור לעצמו מה שנקרא 'השלם את החסר'".

ולרשטיין: "אני חושב שאני מייצג את הגוף, שכרגע הוא מרכז דומם אבל הוא ודאי הרוב המוחלט של המתיישבים. אנשים הרואים את מדינת ישראל ורואים את עצמם כחלק ממדינת ישראל בכל תנאי. יש לנו תפיסת עולם שבכל הכרעה של מדינת ישראל צריך לכבד את ההחלטה"

התבטאות ציבורית נוספת ממנה מסתייג ולרשטיין היא "מכתב הרבנים" עליו חתומים 120 רבנים, ביניהם הבולטים שברבני הימין הקיצוני, אשר קוראים ל"התנגדות נמרצת" לפינוי עמונה. המכתב קורא, עם זאת, ל"התנגדות פסיבית וללא אלימות".

"החלק שקשה לי בחתימת הרבנים, זה אי לקיחת האחריות". אומר ולרשטיין. גישתו האחראית, הממלכתית, המבכרת את הריבונות הישראלית ו"כיבוד כללי המשחק" של המדינה כהכרח בל-יגונה, באה לכדי ביטוי בהובלתו את מאבקה של הציונות הדתית בתכנית ההתנתקות. ולרשטיין ואחרים ממועצת יש"ע היו, כנראה, מי שחסמו את האלימות בגופם, ולא אחת ספגו ביקורת על כך שלא איפשרו למאבק להסלים ולהתדרדר.

"תשאל את עצמך איך יכול להיות שברגע הכי קשה, מול הריסת גוש קטיף, עם כל הלהט, וכולם נמצאים בכפר מימון, מברוך מרזל ועד שי פירון, והנהגת מועצת יש"ע מסוגלת להחזיק אותם? וההנהגה אומרת להם 'לא עוברים את הגדר', ובאמת לא חוצים אותה, למעט קומץ? יש מי שיחלקו קרדיט להנהגה של אז" אומר ולרשטיין, ומדגיש: "מנגד היו עמדות מאוד תקיפות של ההנהגה הרבנית. לאותם 120 רבנים (חותמי מכתב הרבנים – ש.נ.) אין את אותו משקל".

תפילה לאמונה (

"עם כל הכבוד למכתב הרבנים על עמונה, זה לא דומה בכלל למעמדו של הרב שפירא או מרדכי אליהו (שהתנגדו להתנתקות וייצגו קו ניצי – ש.נ.) בציונות הדתית. אין היום גוף תורני שכלל הציבור המתיישבים ביהודה ושומרון נשמע לו." אומר ולרשטיין, אך מאידך, מדבריו הכואבים עולה גם שלא ברור כלל אם ישנו כיום גורם ממתן ואחראי שכלל הציבור ביהודה ושומרון נשמע לו.

"כאדם שרגיש מאוד לעתיד החברה הישראלית אני לא יכול להרשות דברים דו-משמעיים. אני חושב שאני מייצג את הגוף, שכרגע הוא מרכז דומם אבל הוא ודאי הרוב המוחלט של המתיישבים. אנשים הרואים את מדינת ישראל ורואים את עצמם כחלק ממדינת ישראל בכל תנאי. יש לנו תפיסת עולם שבכל הכרעה של מדינת ישראל צריך לכבד את ההחלטה. השיקול מה טובת מדינת ישראל יותר חשוב להם מהשיקול השבטי, האינטרסנטי, הלוקלי, המפלגתי וכיו"ב".

כיצד אתה רואה את התנהלות הבית היהודי ביחס למשבר עמונה?

"שים לב לניואנסים של בנט. הרי ברור לו מעל לכל ספק, והוא כבר אמר שבנוגע לתשעת הבתים בעפרה ועמונה שכנראה אין סיכוי להציל אותם. מה השתנה מאז עד היום? כלום. חוץ משיקול פוליטי, נוצרה הזדמנות לדפוק את ביבי.

"לדעתי הוא מצטייר יותר כנאבק על הימין, כמי שמנסה להוכיח שהוא יכול לנצח את ביבי. היעד הטקטי שלו כרגע זה להעביר כמה שיותר מצביעי ימין מהליכוד לבית היהודי. זה לא מוסיף לגוש הימין ולו גם קול אחד. אולי אפילו מפחית.

"הרושם העיקרי שלי שההתנהלות כרגע פוליטית. לפי דעתי חלק מ'הנאבקים', סו קולד, למען עמונה, מנצלים את המצב שבדצמבר צריכים לאשר את תקציב המדינה, ובצורה כזו הם מייצרים להם רוב להחלטה לא ראויה".

מה היית רוצה שיקרה?

"אני מקווה שראש הממשלה יקבל החלטה חד צדדית ויודיע לבית המשפט, שעם כל הכבוד, מסיבה מדינית, הוא דוחה את ההחלטה בחצי שנה. זה עדיף על החלטה היום כמו חוק ההסדרה שתגרום לנו נזק, כנראה תיפסל בבג"ץ ובוודאי לא תציל את עמונה".

"גם אם היא כן תציל את עמונה זה יבוא עם  מחיר יקר, שאני לא יודע אם עם ישראל מבין את המשמעויות שלו וגם אני לא מבין".

הפגישה עם ולרשטיין מתקיימת כאמור בבית התנועה הקיבוצית. אין זו אכסניה רגעית, אלא מקום עבודתו הנוכחי של המתנחל מעפרה, אשר מרכז עבור התנועה הקיבוצית את הצמיחה הדמוגרפית של קיבוצי עוטף עזה.

"מדינת ישראל," הוא מסביר, "החליטה לתת סיוע משמעותי מאוד לבנייה ולהרחבת הישובים בדרך של "בתי אגודה". זו השיטה שבעצם איתה עבדנו ביו"ש ואני מנסה להעתיק אותה לכל הקיבוצים בעוטף. ביצענו דגם דומה בישוב נחל-עוז שעבר בהצלחה רבה. ישנם תקציבים משמעותיים אבל מישהו צריך להתגייס ולהתניע את המהלך כדי שלא יתבזבזו הכספים ונוכל ליישם את המהלך עד תומו".