תמונת הגמר של אירוויזיון 2023 הושלמה ביום חמישי עם 10 עולות נוספות מחצי הגמר השני, שהיה בולט ברמתו הנמוכה. אחרי שכל מדינה הגרילה באיזה חלק תופיע בגמר, נחשף בלילה שבין חמישי לשישי סדר ההופעות. כל הפייבוריטיות שמובילות את טבלאות ההימורים ישירו בחלק הראשון של הערב, ואילו ישראל קיבלה את שיר מספר 23.
בהתאם לכך, גם הטבלאות התעדכנו, וישראל התמקמה במקום הרביעי, הגבוה ביותר שהייתה בו השנה. ההסבר לכך הוא שמרבית הזוכות בתחרות בשנים האחרונות הופיעו בחלק השני של הערב, ולכן מיקומה של ישראל בו, ובמיוחד מיקומן של הפייבוריטיות בחלק הראשון, מצית בעיני המהמרים ניצוץ של הפתעה אפשרית.
קשה לנבא מה המשמעות של סדר ההופעות ושל טבלאות ההימורים, או של נתונים כמו ויראליות או פופולריות בשירותי הסטרימינג. צריך לזכור שמחצית מהניקוד נקבע על ידי צוותי שיפוט מקצועיים, ולכן גם אם שיר מצליח להתחבב מאוד על הקהל, ניצחונו רחוק מלהיות מובטח.
ואחרי כל ההסתייגויות וההסברים, כך יכול להסתיים אירוויזיון 2023:
1) התרחיש הצפוי:
מאז חשיפתו של השיר Tattoo של לורין, זוכת אירוויזיון 2012, היא מובילה בבטחה את טבלאות ההימורים וההשמעות. אחרי הופעתה המושלמת בחצי הגמר, היא הגדילה את הפער בצמרת ומגיעה ליחס זכייה של 1:2. אם אכן תזכה בהתאם למרבית התחזיות, זו תהיה הפעם השביעית ששבדיה זוכה בתחרות – הישג שהיה שמור עד כה רק לאירלנד. ויש עוד שיא שלורין תשווה לו, אישי יותר: היא תהיה האמנית השנייה, אחרי ג'וני לוגן מאותה אירלנד, שתזכה באירוויזיון פעמיים.
למה שזה יקרה? כי לורין זמרת מצוינת ופרפורמרית נדירה, שהנוכחות הבימתית שלה לבד על הבמה מכשפת. האפשרות שלה להשוות לשני שיאים איריים במכה ולהביא את האירוויזיון שוב לבירתו החדשה, שבדיה, קוסמת לחובבים ולמהמרים.
למה שזה לא יקרה? כי למרות כל הבאזז והסיפור המרגש, Tattoo הוא בסופו של דבר שיר חלש שאין בו שום חידוש. ייתכן שצוותי השיפוט יעניקו לו את המקום הראשון, אבל כלל לא בטוח שגם הקהל יחשוב שדווקא זה השיר שראוי לנצח בתחרות.
2) התרחיש ההוגן:
הזמר הפיני קאריה הפך כבר לתופעה עולמית. שירו Cha Cha Cha חתם את חצי הגמר הראשון והמצוין בהופעה מהנה, מקפיצה ומבדרת. ההוק המדבק והטוויסט המוזיקלי באמצע השיר נראים כמו מתכון להצלחה מסחררת. הוא ממוקם בבטחה במקום השני בטבלאות ההימורים מאז שנבחר לייצג את מדינתו, והתייצב על יחס זכייה של 1:5 אחרי הופעתו בחצי הגמר, שהותירה חותם על הצופים.
למה שזה יקרה? כי יש בשיר הזה ובהופעה הזאת כל מה שצריך כדי לנצח באירוויזיון, כי הכריזמה של קאריה, הלבוש המוזר והריקוד המשעשע הופכים את Cha Cha Cha מעוד שיר לאירוע שלם וסוחף שיכול לנצח בהצבעת הקהל בפער עצום.
למה שזה לא יקרה? בעוד ניצחונו של קאריה בקהל כמעט ודאי, קשה לשער מה יחשבו עליו צוותי השיפוט. יש בשיר הזה חדשנות ומקוריות, הן מוזיקלית והן קונספטואלית, אבל אפשר רק לקוות שהשופטים לא יקברו אותו במקום נמוך ויחסלו את סיכוייו לנצח.
3) התרחיש המפתיע:
שני התרחישים הקודמים מתייחסים למצב שבו השופטים או הקהל קובעים את המנצחת. אלא ששיטת הניקוד באירוויזיון מזמנת לפעמים קרבות מרובי משתתפים.
באירוויזיון 2016, למשל, אוסטרליה ניצחה בהצבעת השופטים בהפרש עצום של 109 נקודות. בהצבעת הקהל דווקא רוסיה זכתה למרב הנקודות. וכך אוקראינה, שהגיעה למקום השני הן בקהל והן בשופטים, היא זו שניצחה.
גם באירוויזיון 2019 שאירחה ישראל, השופטים הכתירו את צפון מקדוניה למנצחת, ואילו הקהל העדיף את נורבגיה. מי שנהנה מהמחלוקת היה דאנקן לורנס מהולנד, שהגיע למקום השני בקהל והשלישי בשופטים, ולבסוף לקח את כל הקופה.
ייתכן שגם השנה, לא שבדיה ולא פינלנד יהיו המנצחות הגדולות. מי כן? ובכן, לפי טבלאות ההימורים, אחת האפשרויות הסבירות היא ישראל. ברוב התחרויות האחרונות השופטים אהבו לפרגן לשירים הישראליים, אבל נועה קירל הסתדרה גם בלעדיהם בחצי הגמר, והעפילה ממנו רק בזכות הצבעת הקהל. האם חד הקרן יצליח לסחרר את הקהל האירופי והעולמי ולהביא מספיק נקודות?
גם ספרד וצרפת הן זוכות אפשריות בתרחיש כזה. ספרד הגיעה בשנה שעברה למקום השלישי הן בשופטים והן בקהל, ולבסוף גם בתוצאה הסופית, בזכות הופעה מחשמלת של הזמרת שאנל. בלנקה פלומה תנסה עם שירה Eaea להתעלות על ההישג המדהים. סיכוייה להתחבב על השופטים נראים גבוהים, אבל כמו במקרה של קירל, היא תצטרך לקוות שגם הקהל ירצה לקנות את מה שהיא מוכרת.
במקרה של צרפת, מדובר בשיר שופטים מובהק. השפה הצרפתית מזכירה את השאנסונים של עשורי האירוויזיון הראשונים, וקצב הדיסקו שמתעצם במהלך השיר נותן לו ארומה על-זמנית. גם הופעתה של לה זארה אלגנטית ופשוטה, בלי הרבה פירוטכניקה ותוספות, פשוט שיר נהדר שאמור לעשות את העבודה.
למה שזה יקרה? אירוויזיון אוהב דרמה. ניצחון מפתיע, בניגוד לכל החישובים והתחזיות, הוא סיפור הרבה יותר מעניין מעוד זוכה צפוי שכבר חודשים כולם מדברים עליו.
למה שזה לא יקרה? כי עם כל היופי בזה, ברוב המקרים ההפרש בקהל או בשופטים גדול כל כך, שאחד מהם קובע. במקרים רבים יש אפילו הסכמה ביניהם. כך היה למשל ב-2010 עם זכייתה של לנה מגרמניה, ב-2012 עם זכייתה של מיודעתנו לורין משבדיה, ב-2013 עם זכייתה של אמילי דה פורסט מדנמרק, ב-2014 עם זכייתה של קונצ'יטה וורסט מאוסטריה, וב-2017 עם זכייתו של סלבדור סובראל מפורטוגל. האם שבדיה, פינלנד או אפילו ספרד או צרפת יזכו לניצחון בלנדסלייד? אולי זאת תהיה דווקא ישראל? התשובות במוצאי שבת.
