כשרואים אדם בוכה על קו הסיום של מרתון, לא ברור האם הוא עושה זאת משמחה או עצב. האם הוא שמח מכיוון ששבר את שיאו האישי, או האם הוא עצוב, כי פספס את השיא בחצי דקה. אין קשר בין ההתרגשות האישית הזאת למיקום הכללי בתחרות, כי במרתון, הקלישאה "כל אחד רץ את המרוץ שלו" היא נכונה.

אפשר לראות רץ, שמסיים את המרתון אחרי 3:59 שעות ושמח מאוד ולצידו רץ אחר, שסיים באותה תוצאה בדיוק, מאוכזב קשות. זה אומנם רק קו אבל עבור הרצים הוא מסמל סיום של תקופה והתפרקות רגשית על קו הסיום היא סצינה שכיחה ומובנת. הקו הזה הוא מגנט של רגשות ואי אפשר להישאר אדישים אליו, כרצים או כצופים.

***

בסוף השבוע האחרון התקיים בפעם הראשונה בלידס, אנגליה, "מרתון רוב בורו". מעל 12,000 משתתפים חצו את קו הסיום באצטדיון דיינגלי. כמו כל מרתון גם בלידס, קו הסיום סיפק מניפת רגשות רחבה, אבל את מירב תשומת הלב, תפס בצדק, רגע אחד יוצא דופן, שסיפק תמונת קו סיום מרגשת במיוחד.

קווין סיינפלד דחף את חברו הטוב, רוב בורו, שמשותק לכסא גלגלים בגלל מחלת ניוון שרירים, לאורך כל 42 הק"מ. שני מטרים לסיום סיינפלד עצר את עגלת הריצה, הרים את בורו על ידיו וחצה אתו את קו הסיום יחד. לפני המרתון סיינלפד אמר: "לפני שלושה שבועות רצתי את מרתון לונדון וכולם רצו לדעת את הזמן שלי. אבל במרתון לידס זה ממש לא משנה. ככל שזה ייקח יותר זמן – יותר טוב, ככה אוכל לבלות יותר זמן עם חבר שלי".

Beautiful.

Kevin Sinfield carried Rob Burrow over the finish line at the end of the first Rob Burrow Leeds Marathon ???? pic.twitter.com/JFdd9XGgV4

— BBC Sport (@BBCSport) May 14, 2023

שני החברים הטובים נפגשו לראשונה ב-2001, כשבורו התחיל לשחק רוגבי בלידס רייהנוס. הם שיחקו יחד, כתף לכתף, במשך 14 עונות. סיינפלד הגיע למועדון ב-1997, שיחק בו במשך 18 שנים ברציפות (521 משחקים) ופרש ממשחק ב 2015. רובו שיחק במועדון במשך 16 שנים ברציפות (493 משחקים) ופרש ב 2017. שניהם נחשבים לשניים משחקי הרוגבי הטובים בהיסטוריה של המועדון, שקיים יותר מ-150 שנים.

ב-2019, שנתיים אחרי שפרש מספורט מקצועני, בורו חשף שהוא חולה במחלת ניוון שרירים. הרופאים נתנו לו שנתיים לחיות, כבר עברו כמעט ארבע שנים. בורו, שהיה אחד הספורטאים החזקים בממלכה הבריטית, נחלש באופן הדרגתי וכיום הוא מתנייד בכסא גלגלים ומתקשה לאכול ולתקשר. מאז שחלה בורו שם לעצמו למטרה לעורר מודעות למחלה הקשה הזאת ולגייס כסף למחקר. מי שהפך להיות הפה והרגליים שלו למשימה הזאת היה חברו הטוב לקבוצה ולחיים, סיינפלד.

רוב בורו במהלך משחק. "שחקן הרוגבי הקטן בבריטניה" (צילום: PA Images via Reuters Connect)

כשרובו חלה, סיינפלד חיפש דרך לגייס כסף לטובת המטרה והתחיל להציב לעצמו מטרות: ב- 2020 סיינפלד רץ שבעה מרתונים בשבעה ימים כדי לגייס 77,777 ליש"ט לטובת מחקר המחלה. שנה אחר כך הוא רץ 101 מייל ב- 24 שעות, ובנובמבר האחרון הוא רץ 60 ק"מ ביום במשך שבעה ימים רצופים. הבחירה החוזרת בספרה שבעה אינה מקרית – זה היה מספר השחקן של רובו.

גם במרתון לידס הראשון רצו לעשות מחווה למספר של רובו ושאפו ל- 7,777 משתתפים, אבל הביקוש היה כל כך גדול וההיענות של הציבור הייתה כל כך מרשימה שפתחו את ההרשמה מחדש ורשימת המשתתפים טיפסה ליותר מ-12,000. סיינפלד רץ את המרתון לבוש בחולצה עם המספר שבע על הגב. את כל האתגרים האלה הוא עושה כדי לגייס כסף למחקר מחלת ניוון השרירים. עד כה הוא הצליח לגייס כשמונה מיליון ליש"ט. "חשוב לי מאוד לגייס כסף למחקר המחלה הזאת וגם לבית החולים של לידס, אבל זאת גם הזדמנות לחגוג את החברות שלנו", אמר סיינפלד לפני המרתון האחרון.

***

המרתון של רוב בורו התחיל והסתיים באצטדיון הרוגבי של לידס, הדיינגלי סטדיום, המקום שבו בורו העביר את כל הקריירה המקצוענית שלו, המקום שבו הוא זכה בשמונה אליפויות, שני גביעים ופעמיים בתואר ה-MVP של משחק הגמר. את הקריירה המרשימה הזאת, בספורט אגרסיבי כמו רוגבי, "שחקן הרוגבי הקטן בבריטניה" עשה למרות שהוא מגרד את ה-1.65 מטר ובשיא הקריירה שלו שקל 68 קילו – לא בדיוק הנתונים של שחקן רוגבי טיפוסי.

להבדיל ממשתתפים אחרים במרתון, בורו לא חצה את קו הסיום לבד. מלבד חברו הטוב, סיינפלד, היו איתו עוד אלפי הרצים. הסיפור המרגש שותף ביומיים האחרונים ברשתות החברתיות והגיע למאות אלפי אנשים, שקיבלו גם שיעור על חברות וגם נחשפו למחלת ניוון השרירים. לרובו היה יש אמנם גוף קטן אבל לב ענק והוא נותן השראה להרבה אנשים. אחד מהם, הוא חברו הטוב, סיינפלד.