ועדת הכספים של הכנסת צפויה לאשר בקרוב בקריאה ושנייה ושלישית את חוק קרן הארנונה, שיובא לאישור סופי במסגרת חוק ההסדרים בצמוד לתקציב. החוק, שיאפשר לממשלה 'להפקיע' כספי ארנונה מרשויות מקומיות ולהעביר אותם לרשויות אחרות, אושר למרות התנגדות נחרצת של חלק מהרשויות המקומיות.

מה מטרת הקרן?
מטרתה המוצהרת של הקרן החדשה שתוקם היא לעודד רשויות מקומיות לבנות יחידות דיור חדשות, על ידי מענק של כ-1,850 שקלים על כל יחידת דיור חדשה שנבנתה מאז 2018 ושתיבנה בעתיד, שיינתן מדי שנה. המקור למימון הקרן הוא גבייה מתוך הגידול בהכנסות בארנונה העסקית שגובות הרשויות. זאת מתוך הבנה שהעלאת דמי הארנונה למגורים היא צעד שאף ראש עיר לא מעוניין לבצע.

עם איזה מצב באה הקרן להתמודד?
לפי ניתוח משרד האוצר, הרשויות מערימות קשיים ונמנעות מבניית יחידות דיור מאחר שתושבים חדשים הם 'גרעוניים' עבורן: תשלום הארנונה החודשי לא מכסה את העלות האמתית של תושב מבחינת השקעה בתשתיות ושירותים שנדרשת לתת לו הרשות. לעומת זאת, הארנונה העסקית גבוהה יותר ודורשת פחות השקעה מהרשויות, ולכן רווחית יותר.

מצב זה מוביל למגוון עיוותים: ערים שבשטח המוניציפלי שלהן פוטנציאל מסחרי גבוה יותר זוכות להכנסות גדולות במיוחד. במקביל, ראשי ערים מוטים להעדיף השקעה בשטחי מסחר ועסקים חדשים, כדי לאזן את עצמם תקציבית. כך לדוגמה סיפר ישראל גל, ראש עיריית קריית אונו, המתנגד להקמת הקרן: "אני עיר ללא אזורי תעסוקה, במשך שנים הייתי צריך להילחם כדי להגיע לנקודת איזון, צופפתי את העיר, יצרתי פקקים, רק עכשיו אני סוף סוף מגיע לרווחה ועצמאות".

מה הנוסחה שקובעת כמה כל רשות תשלם או תקבל מהקרן?
על כל תוספת יחידת דיור שנבנתה אחרי 2021, תקבל הרשות 1,850 שקלים שלוש שנים לאחר שנוספה. על יחידות דיור שהוקמו בין 2018-2020 תקבל הרשות 1,000 שקלים.

מאידך, כל רשות תצטרך לשלם שיעור של בין 7% ל-28% מהגידול בארנונה העסקית השנתית שלה החל מהשנה הבאה. השיעור ייקבע לפי גובה הארנונה לעסקים ברשות: רשויות בהן ההכנסה מארנונה לעסקים נמוכה ישלמו 7% מהגידול, ורשויות בהן הארנונה לעסקים לנפש היא מעל 2,000 שקלים ישלמו 28%, כאמור, התשלום הוא רק על תוספת ההכנסות, ולא על הארנונה העסקית שנגבית היום.

שני הסכומים האלה מתקזזים. משמעות הנוסחה היא שרשויות שמתרחבות דמוגרפית במהירות, ויש להן מעט פוטנציאל לארנונה עסקית ייהנו מהקרן, בעוד רשויות שלא מתרחבות יפסידו ממנה.

האם הקרן תצמצם פערים?
בניגוד לחלק מהתארים שנקשרו בשמה, מטרתה המוצהרת של הקרן איננה צמצום פערים בין רשויות חזקות לחלשות. כך לדוגמה, רשויות כמו אילת (אשכול חברתי-כלכלי 6) ומצפה רמון (אשכול 3), שמתרחבות לאט, יפסידו מהקרן, בעוד רשויות כמו סביון ולהבים (אשכול 10), דווקא ירוויחו ממנה. כאמור, מטרת הקרן היא לעודד בניית יחידות דיור חדשות, ולכן ירוויחו ממנה יישובים עם עתודות קרקע ותכניות בנייה מאושרות.
בחלק מהמקרים הקרן גם יכולה לצמצם פערים בין רשויות – בעיקר בכספים שתעביר מערים גדולות במרכז כמו תל אביב, חיפה, ראשון לציון, רמת גן וכו'. אך בכל מקרה, בהתחשב בכך שקבלת הכסף מותנית בבנייה והוצאות מצד הרשות – אין מדובר בצמצום פערים של ממש.

מה הטענה המרכזית של הרשויות נגד הקרן?
מסיבות מבניות הרשויות המקומיות בישראל חלשות יחסית, יש להן מעט מאד סמכויות ומרחב תקציבי מוגבל. הביקורת המרכזית היא שמדובר בלקיחת 'כבשת הרש' של הרשויות המקומיות, הכלי הכלכלי היחידי באמצעותו הן יכולות להישאר עצמאיות במידה מסוימת, והכפפתו לאוצר.

ביקורת נוספת היא שהסכומים המשולמים מהקרן נמוכים, ולא יתמרצו בנייה בפועל. בעיקר שקשה לדעת האם ניתן לבנות על תשלומים מהקרן לטווח זמן רחוק.

מדוע רשויות ערביות מתנגדות לקרן?
ביישובים ערביים מתקשים מאד להקים יחידות דיור בגלל מגוון סיבות: בעיות בתכנון, קושי להשיג אישורי בנייה, מחסור בעתודות קרקע, קשיי אשראי ועוד. בעיה זו מוכרת לממשלה, וגורמת להגירה שלילית מהיישובים מחד, ולבנייה לא חוקית מאידך. מסיבה זו רשויות ערביות כמעט ולא ייהנו מהמענקים של הקרן.

מה יהיה היקף הפעילות של הקרן?
לפי תחזית האוצר לשנת 2028, הרשויות שישלמו את סכומי הכסף גדולים ביותר לקרן הן תל אביב (76 מיליון שקל בשנה), חיפה (39 מיליון שקל), פתח תקווה (21 מיליון), אשדוד (11 מיליון שקלים), אילת (9 מיליון שקלים), ומועצה אזורית תמר (7 מיליון שקל). לצורך השוואה, תקציב עיריית תל אביב ב-2023 עמד על 10 מיליארד שקלים.

הרשויות שצפויות להיות המרוויחות הגדולות מהקרן הן אשקלון (23 מיליון שקל בשנה), בית שמש (24 מיליון שקל), בת ים (21 מיליון שקל), נתיבות (15 מיליון שקל), באר יעקב (14 מיליון שקל), ונתניה (10 מיליון שקל). לצורך השוואה, תקציב העיר אשקלון ב-2023 הוא כ-3.8 מיליארד שקלים.

באוצר צופים שהיקף הפעילות השנתי של הקרן יהיה כחצי מיליארד שקלים שיעברו בין הרשויות.

האם הקרן תשמש אך ורק למימוש המטרה שלשמה נועדה?
הקרן היא חוץ תקציבית, כך שלכאורה היא עצמאית ואיננה חלק מתקציב המדינה. מי שמוסמך לקבל החלטות עליה היא מועצת הקרן, ולא שרי הממשלה. עם זאת, היו בעבר מקרים רבים בהם משרד האוצר השתמש בקרנות חוץ תקציביות שהצטברו בהם סכומי כסף משמעותיים, על מנת לענות על צרכים בתקציב השוטף. כך לדוגמה השתמש האוצר בהפרשות לקרן הפיצויים של מס רכוש על מנת לממן נקודות זיכוי במס הכנסה, ובהכנסות של קרן המחצבות שנועדה לתקצוב בתקופת הקורונה.

אחת הטענות המרכזיות של מתנגדי המהלך היא שעם הזמן הקרן תהפוך ל'קופה קטנה' לצרכים שונים של האוצר. אפשרות זו תהפוך לממשית בעיקר אם יצטברו בקרן סכומי כסף גדולים.

מי שולט בקרן?
למרות שהכסף בקרן הוא של הרשויות המקומיות, לנציגיהן לא יהיה רוב במועצת הקרן שתפקח על ההתנהלות, ובעתיד גם תקבע את הכללים באמצעותם יחולק הכסף. לפי הצעת החוק, במועצה יהיו שלושה נציגי ממשלה, נציג ציבור שימונה על ידי שר האוצר בהסכמת הרשויות, ושלושה נציגים מהרשויות המקומיות.

מה יקרה אם בקרן יש יותר מדי או פחות מדי כסף?
אם בקרן מצטבר מעט מדי כסף, התוספת לכל רשות תקטן בהתאם. אם בשנה מסוימת נכנס לקרן סכום גבוה יותר מכלל המענקים שהיא צריכה לשלם, הכסף יוחזר לרשויות מלבד 10% שיישאר בקרן לצבירה. תקרת הצבירה של הקרן הוא 200 מיליון שקלים.

מי עומד מאחורי הקמת הקרן?
הקרן הומצאה על ידי אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר, שהציעו אותה גם במסגרת טיוטת חוק ההסדרים בממשלת לפיד ובנט. בניגוד לטענות, אין עדויות ברורות להשפעה של שר האוצר או של חברי הכנסת החרדים על החוק.

האם יישובי יהודה ושומרון מוחרגים מהקרן?
רשויות ביהודה ושומרון יקבלו מענקים בקיזוז הארנונה המסחרית שהם גובים, אך במידה ויהיו ב'מינוס', כלומר הכנסותיהם מארנונה עסקית יהיו גבוהות מהמענקים על דירות חדשות, הן לא יצטרכו לשלם לקרן. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה שהסיבה להבדל היא "המצב החוקי השונה ביחס להוצאת היתרי בנייה ביהודה ושומרון", כלומר, שהמגבלות הפוליטיות והחוקיות על הבנייה הן הסיבה להחרגה.
שטחי התעסוקה והמסחר באזור יהודה ושומרון בכל מקרה קטנים, כך שסביר שרוב היישובים ממילא לא היו זוכים להכנסות משמעותית, אך יש לציין שיישובים אחרים שסובלים ממגבלות בבניית יחידות דיור לא זכו להחרגה דומה.

מהן החלופות שהוצעו לחוק?
ממשלות קודמות קידמו הסכמי גג, שבהם המדינה מתחייבת לגבות כלכלית קליטת תושבים חדשים על ידי מענקים להקמת תשתיות מתאימות. כך מגבה הממשלה באמצעות תקציב המדינה את הרשויות, בלי לפגוע בתקציבים שלהן. הבעיה בהסכמי הגג היא שהם מגבירים את התלות של הרשויות בהתנהלות המדינה, מקטין את העצמאות התקציבית שלהן ומונע מהן לקדם פרויקטים בעצמן.

אפשרות אחרת היא העלאה הדרגתית של הארנונה למגורים, במקביל להורדת מסים אחרים, או באמצעות הקדשת חלק מהמסים הארציים לרשויות המקומיות. כך האזרח לא יצטרך לשלם יותר, אלא שתשלום המס שלו יעבור בפועל מהמדינה לרשויות.