ערים כמו ראשון לציון ורחובות ספגו במבצע מגן וחץ מטחי טילים רבים יחסית לסבבים עברו. הרשויות נאלצו להתמודד עם החרדות והמצוקה של ילדי העיר והצוותים החינוכיים שמלווים אותם.

"יש לנו תוכנית כתובה מראש, ופשוט הפעלנו אותה", אומרת ל'דבר' ליאורה גשרי רוזנסקי, מנהלת אגף השירות הפסיכולוגי-חינוכי במנהל החינוך בראשון לציון. "עשינו כמה פעולות במקביל: שלחנו להורים מכתבים שמעניקים להם כלים לשיחה עם ילדיהם, פרסמנו פוסטים עם אופי דומה בפייסבוק של העירייה, ותפעלנו קו סיוע להורים, לצוות החינוכי ולתלמידים.

"כתבנו עוד שני פוסטים שהיו מוכנים להפצה כבר, ולמזלנו לא היינו צריכים להשתמש בהם: פוסט אחד על פעילויות הפוגה בממ"ד/מקלט, ועוד פוסט עם תרגילי נשימה".

ראשון לציון היא עיר גדולה עם אוכלוסיות מגוונות. "בעזרת אגף הקליטה של העיר, תרגמנו את הפוסטים והמכתבים לרוסית ואוקראינית, והדוברות סייעה בהפצת המסרים. גם בקו שלנו היו דוברי רוסית ואוקראינית.

"אגפי העירייה שיתפו פעולה וקיימו שתי ישיבות לפחות ביום עם נציגים מכלל אגפי העירייה: רווחה, חינוך, דוברות קליטה וכמובן ביטחון".

ההיערכות של השירות הפסיכולוגי כללה גם חלוקת תפקידים פנימית. "חילקנו מראש מי תצא לשטח במקרה של נפילה עם פצועים או הרוגים ומי תהיה בזום לליווי הצוותים החינוכיים. התוכנית הזאת לא התממשה, אבל אנחנו למודות ניסיון. לפני שנתיים תושבת ראשון לציון נפגעה, ולפני 15 שנים טיל פגע בעיר".

ההתמודדות לא נגמרת בתום המבצע. "ראשית, דיברנו עם הצוותים החינוכיים כדי לשמוע איך הם מרגישים עכשיו ואיך הם חוו את השבוע האחרון. בתום השיחה עודדנו אותם לשתף את התלמידים שלהם בתחושות אלו. באמצעות שיתוף החוויה שלו, המורה מהווה דוגמה לתלמידים שלו לחיבור לעצמך ושיתוף הסובבים אותך במה שעובר עליך.

"מלבד זאת, לפעמים האווירה מלאת מתח וחרדה, ושיתוף חוויה אישית של מורה יכולה לפוגג את הלחץ. התלמידים כמובן משתפים בחוויותיהם. עם תלמידי גן ויסודי זה פחות בשיחה ויותר עם קלפים, ועם התלמידים הבוגרים יותר אפשר כמובן לשוחח ללא עזרים כלשהם".